מעניין אותי למה אני חושב בכלל.
השבת עברה בי. הייתה כזאת נינוחה. על כדורים וטובה.
אני עוד חושב על אהבה. איך זה שאני נמצא במקום שכזה. אני לא רוצה להציק ואת שלמה עם המקום שלך אז זה מעולה. לחשוב שתשלחי משהו מתישו איפושהו זאת דיי תקוות שווא האמת. כמעט חודש אחרי ואת עומדת ובסדר לך אני מקווה. אני מצטער שלי קשה להתנתק. להוריד הכל. קשה ואני לא יודע.
חשבתי על תלותיות לאחרונה. בכלל בדברים. וזה שאין לי אני. וככה זה. ועכשיו הבט נא על הילד שיושב לעצמו במיטה עם משקפיים ופלאפון ביד. וכותב. כותב לאהובתו משהו שלא תגיב לו בכלל.
אז הנה. ואני איפושהו במקום כזה של תהליך שמתקדם לאנשהו. ואני איתו. וקורה וקורה.
וגם מורכב.

יש געגוע שחור עמוק כל כך. והרצון הזה לא אפשרי עכשיו.
תרגע. גם היא ברוגע ונחת של קיום. אתה יודע להיות.

אני לא יודע מה לכתוב או לומר. מרגיש את השקט של השיכחה. את מצבי הקטנות האלה. אחרי חלומות נחים.
ולפעמים נדרש.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת