בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים - כיצד זה היה אמור לעזור?
רש"י פירש ע"פ פשוטו: "דרך המלכים כששנתן נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות עד ששנתם חוזרת עליהם".
וחז"ל פירשו שאחשוורוש חשש שאסתר והמן זוממים יחד מזימה נגדו (מה פתאום אסתר מזמינה את המן??
), אך אם כך ודאי מישהו היה מגלה לי על כך! או שמא מישהו פעם עשה לי טובה דומה ולא גמלתי לו טובה ולכן עכשיו אינו רואה עניין לעזור לי שוב?
ואכן זה לא היה רחוק מהאמת: וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - כשקראו את הזכרונות לפני המלך - וַיִּמָּצֵא כָתוּב, אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל-בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ--מִשֹּׁמְרֵי, הַסַּף: אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ--מַה-נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי, עַל-זֶה? -
כתב המלבי"ם: "המלך שאל, הלא מגיע לו על זה שני דברים, א. יקר בשעתו, להודיע אשר פעל ועשה שהציל את המלך ממוות, ב. גדולה - לעתיד, לגדלו על כל השרים, והגם שידע שנעשה גדולה למרדכי שישב בשער המלך, שאל מה נעשה לו גדולה על זה, כי מה שישב בשער המלך היה בעבור שהיה אומן את אסתר, לא בעבור זה".
1. מדוע המלך שואל את המן? הוא לא יכול להחליט בעצמו?
2. מדוע המלך שואל רק על 'יקר' ולא על 'גדולה'?
3. והתמיהה הגדולה מכולן: מדוע הוא מצווה על המן לבצע את המשימה המשפילה? הרי המן הוא משנה למלך! מה גרם פתאום לאחשוורוש לשנות את יחסו להמן מקצה לקצה???
נתחיל משאלות 1 ו-3:
כתבתי קודם שהמלך חשד בהמן שהוא זומם נגדו משהו יחד עם אסתר, וחותר תחתיו לקחת ממנו את המלוכה. עכשיו הוא שאל אותו "מה לעשות" וכו' כדי לבדוק מה נמצא לו בראש.... ואכן החשד מתאמת באופן ברור כשמש...
ולכן, מרגע זה המלך מחליט להעמיד את המן במקומו הראוי, וכצעד ראשון הוא מצווה עליו לבצע את התפקיד המשפיל ולהוביל את מרדכי שנוא נפשו על הסוס ברחוב העיר.
אך נראה שמסתתר כאן משהו נוסף מאחורי הדברים.
נחזור קצת אחורה. בסוף פרק ב מסופר על הצלת המלך מבגתן ותרש ע"י מרדכי, ומיד בתחילת פרק ג נאמר:
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--וַיְנַשְּׂאֵהוּ; וַיָּשֶׂם, אֶת-כִּסְאוֹ, מֵעַל, כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
משהו כאן מוזר.. ההמשך המתבקש לפרק ב הוא: "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את מרדכי"!
מי זה ההמן הזה שלא שמענו עליו? מדוע הוא 'מחליף' פה את מרדכי?
כן, ניחשתם נכון - אמנם אסתר אמרה זאת למלך בשם מרדכי, אבל המן הצליח לגרום למלך איכשהו להשתכנע שעיקר ההצלה היתה בזכותו (ולפי חז"ל שממוכן זה המן, הרי שבזכות עצתו הוא לקח את אסתר שגילתה לו), ולכן המלך גידל את המן ולא את מרדכי.
הלילה המלך הופתע: "וימצא כתוב" - מצאו דבר חדש, שהמגיד היה בכלל מרדכי! וכפי האמור לעיל, זה בדיוק היה החשש של אחשוורוש, ולכן החליט לגמול לו טובה מיד.
ומהי הטובה המתבקשת? להעביר אליו את גדולתו של המן, דהיינו את מעמדו בממלכה, שהרי כל מה שקיבל המן בעצם היה מגיע למרדכי.
וכתשובה לשאלה 2 -לכן שאל את המן רק על 'יקר' ולא על 'גדולה' (עיין הבדלם לעיל), כי לגבי הגדולה כבר החליט לתת לו את גדולת המן, והשאלה היתה על 'יקר' - כבוד חד פעמי.
וכתשובה נוספת לשאלה 1 - לכן שאל את המן, כדי לתת לו את הכבוד שהמן ציפה לקבל לעצמו; להפוך את כל טובתו של המן לטובת מרדכי.
וכתשובה נוספת לשאלה 3 - כמובן מתבקש שהמן שלקח לעצמו גדולה לא לו והתהדר בנוצותיו של אחר - ישלם על כך וישיב בעצמו למרדכי את הכבוד המגיע לו, והוא יהיה זה שעתה ירכיב את מרדכי ברחוב העיר.
וכמה שאלות לסיום
:
א. וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי, אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ - אומרים חז"ל - "שחזר לשקו ותעניתו". דברי חז"ל בעצם מחדדים את השאלה הגדולה:
לשם מה היה צריך את כל הסיפור עם הסוס? הרי הגזירה עדיין קיימת! במה זה הועיל לקידום הישועה?
תשובה חלקית לכך נמצאת באחת הפינות הקודמות... ולתשובה אחרת נגיע בע"ה בהמשך
ב. ולמה לפעמים זרש מוזכרת לפני היועצים ולפעמים אחרי? עיינו בועוד משהו דומה - צעירים מעל עשרים ובזו שלפניה
ג. ושאלה אחרונה: "עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ" - למה חשוב להדגיש שהם הגיעו ב"עודם מדברים"?
(תשובה בהמשך, אא"כ מישהו יכתוב כאן עכשיו..)
בין הפותרים נכונה (ושאר המגיבים) יופל פור הוא הגורל לפני המן וכו'
(וככה גם אפשר לראות את ההוספות שבתוך השרשור)