אבל כולם חדשים,או שבכלל פצל"שים?
בעעע...הכל מבולבל פה פתאום
ועכשיו צום עד אחרי קריאת מגילה(וואו,חוצניקים,אתם אשכרה כל שנה שוברים את הצום רק אחרי קריאה?איזה כיף להיות ירושלמית)וכל הלילה חצי ישנתי בגלל האסתמה שהחליטה שדווקא השבוע בא לה לבוא,וקמתי בבוקר עם סחרחורות ועכשיו אני גוועת בצמא.
אבל יואואואואואו פורייייםםםםםםםםםםםםםםם
ואני חוגגת פעמיים
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
