מוזמן.
אני פשוט חולה על שוקולד וכמות הפסקזמנים מקופלת מטבעות כיכפים קליקים שיש לי בבית היא לא נורמלית.
וזה עוד לא כולל כל העוגיות והאוזני המן שמפוצצים בזה
מוזמן.
אני פשוט חולה על שוקולד וכמות הפסקזמנים מקופלת מטבעות כיכפים קליקים שיש לי בבית היא לא נורמלית.
וזה עוד לא כולל כל העוגיות והאוזני המן שמפוצצים בזה
@פוסעת המשלוח מנות הוירטואלי ששלחתי לך אמול זה לא חצי ממה שיש לי
הבעיה היא שאני מאלה שאוכלים ולא משמינים.
#תתזונה בראבקקקקקקקק
יצא לי לעוף ברוח.
זה היה ביום חמישי של פרשת בא. בלילה. הלכתי לי בירושלים ופשוט.. רצתי.. ולא מרצון..
אני מטר שישים בערך, טיפה פחות, ולוידעת כמה שוקלת. אבל המון.
שאישה לא יכולה להרוג גבר.
זה הגיוני כמו שחתול יהרוג עכבר 

פוסעתייקח לי חודשיים לסיים.
מזל שזה לא חמץ
והמון גומים וסוכר. ובעעע
בדכ זה במת עושה בחילה פסיכית.
נועה לא מצליחה להבין איך זה מבחיל
זה טעים. זה בוכטה סוכר. ואני מתכוון לטחון את זה 
פחח בנות.
יצא לי פעם להסתובב. היינו 6 חבר'ה בירושלים.
הזמנו לאכול 3 מגשי פיצה.
אחד לי
אחד לחבר.
ואחד לכל השאר.
אין דבר כזה יותר מידי שוקולד
היה לי פעם טיול שבדרך חזור אכלתי ככ הרבה גומי..
ואז שתיתי מים רגילים וזה היה מתוק 



פוסעתאחרונהזה מכוון?
או שזה אבל?
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)