כי בא אורךלא כזה עם מחברת ועט וחייבם לסכם הכל לבגרות
ולמה בכלל שתבוא?
כי זה חשוב לי כרגע.
אתה יודע שאני לא רוצה להכביד.
אני יודע.
לעזאזל. אם הייתי במצב טוב זה היה מתאפשר.
יופי.
גם אם היית במצב טוב לא הייתי רוצה להכביד
כרגע אני רק מגיח. בפועל.
ואז היית נגמר שוב?
לא. הייתי מכיל.
כרגע אני מדי נפיץ. את יודעת.
ממ לוידעת.
אני יודעת. יותר מידי טוב.
אם את קרובה אני אקפוץ
אזור צפת, מדרשת הגולן
הסבירות שאני אהיה בגולן השבוע יחסית נמוכה...אבל אם את ממש רוצה אז אולי אפשר בשלישי בערב.
בטרמפים זה יקח יותר, מן הסתם. אלא אם כן יהיה טרמפ ישיר לחספין.
בעיקרון זה יהיה די מחשיד אם תבוא
אני לא באמת יגיע
אבל את בהחלט יכולה לחפש שידוך בישתח, הם בסה"כ בחורים נחמדים.
עם הפוזה של הכיפה קטנה- חולצה גזורה- ג'ינס קצר- משקפי שמש- טבע נאות זה בסה"כ חמוד וחי בסרט קצת הרבה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
