היום היה שיעור ספורט.
לא רציתי להכנס.. חם בגדרה..
דברתי בחוץ עם חברות ותוך כדי הבחנתי ביופי מהמם.
על הרצפה רצו להן נמלים על גבעת חול קטנה ובאמצעה חור, מה שסיפר לי ששם,
בין חריצי רצפת המדרכה הן חפרו לעצמן בית. קן.
גרגר גרגר הן הוציאו, והניחו בחוץ.
הגבעה הייתה גדולה וניקר היה שהם עבדו על הקן הזה זמן רב.
בזריזות שאין כדוגמתא, נכנסות בידיים ריקות ויוצאות עם גרגר חול. בלי הפסקה.
רצות ולא נחות לרגע, העיקר לסיים את המלאכה.
אמרתי שאני יכולה לצפות בהן במשך שעות.

איי..כמה עוד יש לנו ללמוד.
(((היום הבנתי למה צריך נמלים.
בשביל ללמד אותנו שתי דברים,
-לעולם לא להתעצל. כאשר אנו מתעצלים אין שום חשיבות לגוף ולשכל שקבלנו.
-מכל יצור יש מה ללמוד, אפילו מהקטן שבקטנים.
צריך לכבד כל בריאה, כי כל בריאה ובריאה עולה עלינו לפחות בדבר אחד.)))

צפיתי בהן זמן ארוך ואהבתי את עבודתן,
נשמע הצלצול ודברתי עם חברתי, ואז ברגע שהסכתי את דעתי, שמעתי משהו ממולמל שנשמע לי צורם, סובבתי את מבטי וראיתי דבר שזיעזע אותי.
הגעה היפה ומלאת העמל פוזרה, והחול נסתם.
חברה שלי, לשם שעשוע, פשוט הרסה את כל היופי שהיה שם.
באיזו זכות??
הן עבדו ככ קשה!
מי היא חושבת שהיא?
למה בתוך שנייה היא הורסת להן את שעבדו עליו ככ הרבה??
למה בני אדם לא חושבים פעמיים?
למה בני אדם מתערבים בטבע היפיפה?
למה בני אדם לא מגלים רחמים כלפי בעלי חיים?

בכיתי.
היא צחקה.
גם החברה שראתה כמה כואב לי צחקה איתה.
לא ציפיתי ממנה.

זה נשמע שטותי, וכאילו חסר לנו על מה לבכות.
אבל זה רגש רחמים בסיסי שזועק אלי, למה?
למה היא עשתה את זה?
למה היא לא חשבה?
אין לי איך להסביר את זה, זה פשוט באמת כאב לי.

אולי כי חמש דקות קודם לכן התעמקתי והתפעלתי ארוכות מעבודתן היעילה והנמרצת.

כואב לי עליהן, ועל הטבע שנפגע.






אם שאלתם, אז.. לא. אני לא צמחונית, ואני כן אוכלת חיות.
אבל אני לא מתעללת סתם. כי התחשק באותו רגע.
אני לא משתמשת בחיות לשם שעשוע.