(שפתי או שפתותיי?)
כי אזמרה לך!
כי אזמרה לך!
ונפשי אשר פדית
איטיליליליליי (ככה זה כששרים בכתיבה)
(שפתי או שפתותיי?)
כי אזמרה לך!
כי אזמרה לך!
ונפשי אשר פדית
איטיליליליליי (ככה זה כששרים בכתיבה)
אהבת ישראל!!שלום לך!!! מה שלומך?????
ותודה על הדיוק
התגעגתי אלייך!
לי מצוין ממש ב"ה! יום יום איך שאומרים
מותר לך... בכל זאת
סתם
נחל
נחל
נחל
ירא שמים!
ירא שמים!
ירא שמים!
ירא שמים!
אהבת ישראל!!
חולות

אני כבר לא צעירה חוקית! גדלתי...
ירא שמים!תלוי.
אם זה לימודים אז זה לא משנה מה הגיל בכלל, אלא מספר השנות לימוד של התואר..
ואם זה שירות לאומי אז בד"כ זה תשיעיסטית. או באמת שנה א...
בסוף ישאלו באיזה שיעור והוא יענה בחמישי והאחרון להיום...
אני כבר יותר מחוקית
אהבת ישראל!!אני אגיע לכך בעיתי ובזמני.
ואז אני אהיה בוגרת ואתה לא
אז יש בדיחות ביינישים
שאני לא אבין...
ברוך שלא עשני גבר 
ירא שמים!
ירא שמים!
אהבת ישראל!!
אבל אולי אני טועה...
מישו מוזמן לבוא לישר את ההדורים 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)