לא להחליף לגמרי אבל הנה כמה הצעות לייעול:

-תלמדו את התלמידים גם דברים שיעזרו להם בחיים, כמו: לנגן\לצייר\למה ואיך משלמים מיסים\דיבייט 

-אל תבחנו על דברים שלא מלמדים. אם מגדירים מורה פרטי כדבר שהוא חובה, אתה לא יכול להגיד שאין פה משהו דפוק, ודפוק מאוד

-אל תבזבזו את הזמן. זה שתלמידים הם צעירים לא אומר שהזמן שלהם לא חשוב, ושאין להם מה לעשות בו. אם יש שיעורים כמו מוזיקה (בכיתות הנמוכות) או אפילו אצלי עכשיו- בכיתה י"א, כמות עצומה של שיעורים שאני רק מחשבת כמה דברים אחרים יכלתי לעשות בזמן הזה, במקום לשבת על כסא וללמוד לצייר. (כן. אני שביעיסטית. כן. הדבר היחיד שאשכרה למדתי השנה זה לצייר.)

-המערכת עצמה, מקובעת ולא מנסה לקדם תלמידים, אלא להפך. ללכת נגדם. (מי שחושב שזה כיף להיות תלמיד מחונן: תדמיין שמכניסים אותך לחדר, צבוע באפור למשך 10 שעות ביום יש שם מישהו שיושב ומשגיח שאתה לא עושה שום דבר בעשר שעות האלו. ככה זה מרגיש). אם תלמיד לא יכול לגשת לבגרות, למרות שהוא יודע את החומר, רק כי זה דורש מהמערכת עוד טופס לאשר לו כזה דבר, יש כאן בעיה

כי זה מלמד אותך לעמוד מול קהל, להתווכח ולא בטיעונים מטופשים של "אתה מפגר".

ציון בגרות נצרך רק לאוניברסיטה- והוא לא באמת מדד אמיתי.

באמת, אני יכולה ללמוד לבד? לא חייבים מורים? זה בדיוק מה שאמרתי

בית ספר זה מקום חברתי? כן, אתה באמת אמרת את זה כרגע לבנאדם ש-6 שנים עבר התעללות חברתית בבית ספר. לא מרגיש טיפש?

אולי זה יפתיע אותך, אבל את רוב החברות הטובות שלי הכרתי ממקומות הרבה יותר מעניינים מבית ספר. ולהפך, אנשים שאני תקועה איתם כבר 10 שנים כל יום באותו חדר, לא כאלה חברות שלי

קודם כל. מערכת החינוך כ"כ מקובעת, ונתפסת על דברים מסוימים.

לדוגמה: יש איזושהי אובססיביות למתמטיקה, בגרות 3 יח' היא עד 150, עם צבירה ויש גם אנשים שעושים שאלון מותאם -כלומר עד 200.

ועכשיו, למה? למה לאפשר את זה? 

כן, יש אנשים שלא מסתדרים עם מתמטיקה, אבל מישהו שעושה שאלון מותאם ב3 יח' ולא מגיע ל-100? קשה לי להאמין שהוא יעשה משהו עם מתמטיקה בהמשך החיים שלו.

למה להכריח את כולם ללמוד את זה? אם יש כ"כ הרבה תלמידים שברור שלא יעשו עם זה כלום אף פעם? 

וזה לא שאין אופציה אחרת. קיימת אופציה של לעשות 5 יח' במשהו אחר. זה אפשרי להוציא תעודת בגרות בלי מתמטיקה. אז למי שלא מסתדר עם מתמטיקה- תנו לעשות עוד 5 יח' פסיכולוגיה, תנו לו לעשות מגמת אומנות. תנו לו לעשות משהו שיהיה לו מה לעשות איתו אח"כ.

דבר שני:

בבית ספר לא מלמדים שום דבר חשוב. גם דברים שלכאורה יש מה לעשות איתם בחיים לא באמת מלמדים.

לקרוא תווים למדתי לבד, כי בבית ספר (עם 8 שנים של שיעור מוזיקה קבוע במערכת) אף פעם לא חשבו שיש טעם ללמד את זה...

לא מלמדים שום דבר שיהיה מה לעשות איתו בחיים.

ועוד תסכול עצום מהמערכת:

המערכת קיימת בשביל המערכת. התלמידים לא מעניינים. אפילו את החומר שצריך כדי לעבור בגרות לא מלמדים. ואני בבית ספר שנחשב טוב. מאוד.

חלק גדול מהחומר שצריך לבגרות - לומדים לבד.

כלומר עם מורה פרטי. למה אם מישהו 10 שעות ביום בבית ספר ושעתיים בשבוע אצל מורה פרטי נראה לכם נורמלי שהמורה הפרטי ילמד אותו חומר לבגרות?

(ואל תגידו שזה לא חובה מורה פרטי. יש מורים אצלינו בבית ספר שהסבירו, שבאופן גורף בלי מורה פרטי אי אפשר לעבור את הבגרות במקצוע שלהם, זה מזמן לא מותרות או לתלמידים מתקשים. זו חובה אם אתה רוצה תעודת בגרות)

יש אמירה כזו שבשביל להתמקצע במשהו מסוים צריך להשקיע בו 10,000 שעות (לא. לא יותר. ועשרת-אלפים זה יותר ממה שיש בשנה שלמה)

ראיתי השבוע פוסט שטוען שבנאדם ממוצע מבזבז בבית הספר 11,000 שעות עד גיל 18 (ומה עם מסכנים כמוני שהם מהגדולים בשכבה ובגיל 18 יהיו רק באמצע י"ב?)

תעשו את החישוב לבד מה יכולת לעשות עם הזמן הזה

@חלילית אלט

גם לו יש מה ומר בעניין

@חוני המעגל פינות נכון?

לאמשנה..

אבל נסתפק בסרט הזה בינתיים:

לא עם הכל אני מסכימה שם אבל זה טוב! יש שם דברים באמת מדוייקים.

ובכללי אם שואלים אותי- משרד החינוך לא באמת מחנך... הוא מלמד (?)

אז שלא יעבדו עליכם שמחנכים שם באמת, כי הדגש של משרד החינוך ממש לא עלזה...

#שליש פרקתי

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים