עכשיו אני בהתלבטות... קראתי בספר לישון בלי לבכות על שיטה שמנתקים לאט לאט מהפטמה פעם אחר פעם ובע"ה זה עובד,בטענה שהתינוק שמתעורר מכור למציצה. אבל.... אני חוששת שהיא רעבה... ובלי קשר כשאני מנסה להחזיר אותה לישון בלי אוכל היא ממש מתחרפנת... אני סתם דואגת??
רעבה או מכורה?כבר אמא
עכשיו אני בהתלבטות... קראתי בספר לישון בלי לבכות על שיטה שמנתקים לאט לאט מהפטמה פעם אחר פעם ובע"ה זה עובד,בטענה שהתינוק שמתעורר מכור למציצה. אבל.... אני חוששת שהיא רעבה... ובלי קשר כשאני מנסה להחזיר אותה לישון בלי אוכל היא ממש מתחרפנת... אני סתם דואגת??
נראה לי מוקדם מידי לגמילת לילהדבורית
אם את חוששת שהיא רעבה תנסי לתגבר את ארוחת הערב.. דיסה יכול לעזור
יכול להיות שמשהו אחר מפריע לה?
מוצץ היא לוקחת?
מוקדם מידייי????כבר אמא
זה אישי לכל אחד.רק אמונה
שנה וחצי?? זה ממש מאוחרנשואה טריה
לא עובד אצל כולם....אם ל2
היא לא רעבהחצי הכוס המלאה
תינוק בגיל הזה יכול לישון עשר שעות בלי לאכול ( לפי דיברי הרופא ילדים ).
אחד הילדים שלי גם בגיל תשעה חודשים היה קם כל שעה וחצי להנקה כל לילה לא לקח מוצץ לא אצבע ואכל כמו גדול מוצקים בגיל הזה. הייתי על סף התמוטטות והלכתי להתייעץ עם רופא ילדים.
לפי ההמלצה של הרופא במשך כארבע לילות ( זה לוקח מספר ימים שונה לכל אחד )בעשר השעות הראשונות אחרי שהיה הולך לישון ( כלומר משבע עד חמש ) לא הייתי מניקה או מוציאה אותו מהמיטה. הייתי לידו מרגיעה מדברת אבל לא מוציאה ולא מניקה. אחרי ארבע לילות לא פשוטים של בכי ורגשות אשמה הילד התחיל לישון משבע עד חמש רצוף!
אז נכון יהיו כאלו שיגידו שזאת התעללות ושזה לא באמת מה שהתינוק צריך ואם הוא מתעורר סימן שרעב אבל לפעמים זה באמת לא רעב אלא הרגל - תינוק בן תשעה חודשים לא אמור לקום כל שעה להנקה!
בכל אופן אם יש כאן נשים עם המלצה אחרת אז בכיף אבל זה מה שהתאים לי בזמנו.
בהצלחה!
וואו. כל הכבוד לך על האומץ.כבר אמא
מתלבטת אם לכתובבארץ אהבתי
אבל חשוב לי רק לציין שרופא הוא לא בדיוק האדם המוסמך לייעץ בנושאים כאלו. הידע שלו איך לגרום לילד ללמוד לישון בלי הנקה לא גדול הרבה יותר משל נשים אחרות ואולי מבוסס על הניסיון האישי שלו או סתם על ההיגיון שלו, אבל אני באופן אישי אם היה לי חשוב ללמד את הילד שינוי כזה גדול בחיים הייתי שואלת אנשים שהתמקצעו דווקא בזה, או קוראת בספרים בנושא הזה, ולא פונה לרופא ילדים לקבל ממנו הנחיות.
(אני מקווה שלא פגע מה שכתבתי, זה לא כביקורת עלייך אלא ככיוון חשיבה לנשים אחרות שקוראות את ההודעה שלך...)
...חצי הכוס המלאהאחרונה
לא נפגעתי...
האמת שבשלב שאני הלכתי לרופא ילדים כמו שכתבתי הייתי על סף התמוטטות ובאמת היתה לי מחשבה שאולי כן יש איזושהי בעיה עם הבן שלי.
וגם בשלב שהלכתי לרופא כבר לא הייתי מסוגלת להתמודד עם הנקה פעם בשלוש ארבע שעות המצב שלי היה קשה. ידעתי שאני צריכה כמעט לילה שלם רק שעד שהוא לא אמר לי שזה אפשרי לא יכולתי לגרום לעצמי לעבור את אותם ארבע לילות ( גם לא באמת ידעתי כמה לילות זה יקח) דרך אגב אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעבור את אותם הלילות אם לא הייתי שמה לב שכבר בלילה השני הוא קם לעיתים רחוקות יותר ובכה פחות. שינוי כל כך משמעותי אחרי לילה אחד אפשר לי להמשיך עוד שלושה לילות כאשר בלילה האחרון הוא בכה עד שניגשתי אליו והרגעתי אותו והוא נשאר ממש רגוע וחזר לישון מאוד מהר.
האם נשארו צלקות או טראומה אני לא יודעת אבל בזמנו ( ואולי על חשבונו של הקטן) זה מה שהציל אותי
אני גם ידעתי שאני לא אוכל לעשות את התהליך בהדרגה לאורך זמן
ממש לא מוקדם מדימחי
כן, היא עצבנית כי היא התרגלה לזה ולא קל להיגמל. לא בגלל שהיא רעבה.
בהצלחה!
יש לה מוצץ?אנונימית לרגע1
אבל אני בהחלט מבינה את הקושי שלך.. קרה לי אצל אחד הילדים.
היא ישנה איתכם בחדר?הודיה60
אם כן - יכול מאד לעזור שתוציאו אותה לחדר אחר
ויכול להיות גם שלא..לא לפתח ציפיות (פשוט מנסיוני....)יעל מהדרום
^^^מושית
אצלי זה השפיע מיידית- התעורר פחות פעמים בלילה, במקום כל שעה וחצי-שעתיים התעורר רק.פעםהאחת בלילה או פעמיים..
בהצלחה רבה! אכן מתיש..
אצלי היא ישנה בחדר לבד מגיל חודש וחצי וקמה כל שניהמעין אהבה
זה אולי משפיע רק אם זה מה שגורם לו לקום-זה שמרגיש קרוב לאמא
נשמע קשה..מושית
אולי באמת בגיל הזה מה שגרם לו לקום היה הקרבה לאמא...
על אף שהמשיך לקוםלאכול בלילה רק לא 4-5 פעמים אלא פעם או פעמיים..
היא קמה כל שעה? (עד גיל שנה זה תקין שעוד אוכלים בלילה)יעל מהדרום
מה שלומך? חשבתי עלייך אתמולאמאשוני
אני לא מכירה את השיטה הזאת ספציפית,
אז עונה באופן כללי שכדי להצליח בשיטות כאלו ואחרות צריך אמונה, נחישות והתמדה של ההורים.
הורה שמהסס- הילד מפספס
ובכללי לא הגיוני שבת 9 חודשים מתעוררת כל שעה מרעב... תהיי בטוחה.
כשהיא תבין שאין הנקה כל שעה, היא תינק יותר באפקטיביות ויספיק לה לשעות הבאות,
כרגע נשמע שהיא לא ממש אוכלת, אלא מנשנשת כדי להרגיש את אמא
בהצלחה רבה וחיבוק!!
ואנחנו כאן איתך
נשמה..כולכן נשמות..כבר אמא
אני מוכנה להיות החלטית ולא לנסוע מפה ושתישן נורמלי... אני משתגעת מזה.. ניסיתי קצת אתמול. היא ממש התחרפנה.. נמשיך גם היום... אעדכן אתכן אם הצלחתי!! ולגבי להוציא מהחדר... לא בא לי עדיין... זה מוקדם מידי בשבילנו.. החדר השני ממש רחוק ואני דואגת לה.... אולי להעביר למיטה משלה ולא איתי יהיה גם פיתרון טוב!!
תודה לכולן...
אם היא ישנה לידך אז זה מאוד הגיוני..מוריה
אצלירק אמונה
ארוחת ערב טובה מאוד
ואמבטיה והיא ישנה רצוף כמה שעות טובות
אאכ היא לא מחרגישה טוב
והרבה פעמים היא בוכה וחוזרת לישון עם אצבע שמכניסה לעצמה
והרבה פעמים היא קמה כל שעה בלילה...
אני נותנת לה חפצים שלי להחזיק ביד זה עווזר והרבה הרגעה
ולהלביש אותה חם ונעים
ולדאוג שהיא עשתה בטיטול
ולא כואב לה הבטן
כשהיא צריכה לעשות או גרפעס היא ישנה גרוע
לפעמים כשהיא ישנה בעגלה היא ישנה יותר טוב
לא גומלת עדיין מהנקות לילה
אלא משתדלת שתישן טוב בשביל שתינו חחח
..כחוללבן
בעיקרון מגיל חצי שנה הם לא אמורים לינוק בלילהלמה לא123
זה סתם הרגל (אלא אם הם בתת מישקל)
לדעתי זה יותר התעללות לא ללמד ילד לישון רצוף ולתת למערכת העיכול שלו קצת מנוחה, מאשר להיכנע לבכיות שלו ולתת לו אוכל כל הלילה
זה לא בריא לילד ובטח לא לאמא
על זה אני ממש חולקתבארץ אהבתי
אבל להגיד שאמא שלא עושה את זה זו התעללות בתינוק זה ממש לא נכון (ותינוק שישן בשכיבה עם אמא שלו במיטה לא ממש מתעורר מזה, זה כמו שתינוקות ישנים עם מוצץ ומוצצים אותו מתוך שינה ואת לא קוראת לזה התעללות. את המוצץ המציאו כדי למלא חלק מהמקום של ההנקה, במקור היא נועדה להוות גם זמן של מציצה בשביל להרגיש את אמא ולא רק אוכל, ואמא שיכולה לאפשר את זה זה רק נותן לתינוק שלה...)
ולמי שזה מעניין אותה, יש פה כמה קישורים למאמרים מעניינים בנושא (זה אתר של מישהו שמתרגם מאמרים מעניינים של כל מיני כותבים)
שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות
הדרך האפריקאית העדינה לשינה של תינוקך
קראתי קצת...כבר אמא
מה שכתבתי לא היה כתגובה אלייךבארץ אהבתי
אני הגבתי רק כתגובה לאמירה שזו התעללות לא ללמד ילד לישון רצוף...
יש לי שכנהלמה לא123
שגומרת שקית חלב!!!! במשך הלילה לילד שלה בן שנה וחצי, אוקיי, הגזמתי עם המילה התעללות, מתנצלת.
אבל תמיד מעצבן אותי לשמוע חברות שמשוויצות כמה הן אמהות טובות בזה שהניקו כל הלילה, או שישנות עם הילד במיטה והן הופכות למוצץ. אז לא, בעיני הן לא אמהות יותר טובות מאמהות שחינכו את ילדיהן לישון לילות שלמים. בתכלס ילד בן שנה אמור לישון לילה. אולי לא 12 שעות רצוף, אבל 6 שעות אני מאמינה שכן.
אני גם לא בעד להשוויץ...
בארץ אהבתי
אבל אני לא רוצה שאמהות שמניקות את הילד שלהם בלילה וזה בסדר מצידן, יתחילו לחשוב שאולי בעצם זה לא טוב לתינוק והן צריכות לגמול אותו מזה כי זה מזיק לו.
(לי זה כמעט קרה עם הבכורה שלי, התגובות של אנשים בפורום ממש גרמו לי לשקול גמילה מהנקת לילה כשבעצם לא באמת הפריע לי להניק אותה בלילה באותו שלב).
וכן, גם שקית חלב בלילה (!!), ואפילו לתינוק בן שנתיים, זה בסדר גמור כל עוד האמא בסדר עם זה, ואין סיבה מיוחדת לחשוב שהתינוק סובל מזה...
אני רוצה לחנך את הילד שלי שיישן לילה שלםמעין אהבה
שאמא תמיד כאן בשבילו
שהוא לא לבד
שהצרכים הרגשיים שלו חשובים לי
שהוא לא צריך לבכות ולבכות עד שמתייאש ומתרגל
שאני כאן תמיד עבורו גם כשקשה לי
אני בעד לנסות לגמול אם אפשר
אבל לא בכל מחיר
בסוף לישון כולם לומדים
אבל בטחון רגשי לא תמיד יש לכולם
וואו וואו ..כמה יפה כמה נכון!רק אמונה
אני מסכימהפאז
שהוא מסוגל ללמוד לישון
שהוא מסוגל לעשות דברים גם בלי אבא ואמא בהתאם ליכולת שלו כמובן
נתקלתי בהמון מקרים בהם זה שהורים לא ישנים בלילה בגלל טיפול בילד
היו ההיך מהבטחון הרגשי.
קודם כל להם עצמם היה קשה להתמודד עם גמילה כלשהי גם כשידעו שזה הדבר שהילד זקוק לו
כי קל היה להם יותר לקום בלילה אלף פעמים מאשר להעמיד גבול ולאהוב את הילד יחד עם להגיד לו שעכשיו ישנים...
כמובן לא כל המקרים כאלה אבל חשוב לדעת שגבולות שמעניקים בטחון
חיוניים לילד כמו אהבה
בונים את האמון והאמונה שלו בעצמו וביכולותיו
נותנים לו כוחות לצלוח אתגרים.
צריך להזהר מאד משדר של "אתה לא יכול להתמודד עם זה אנחנו נעשה זאת בשבילך"
שלפעמים הוא כאמור נובע מזה ש"אנחנו לא יכולים להתמודד עם לתת לך להתמודד ומעדיפים להתמודד עם חוסר שינה בעצמנו".
כמובן שכל מקרה לגופו ויש מקרים כאלה ומקרים אחרים, ואני הכי בעולם בעד בטחון רגשי.
אבל הורות בעיני היא הרבה מלאכת מחשבת של אהבה ויראה ושילוב נכון ומדוייק ביניהם שהוא באמת באמת מורכב.
נהניתי לקרוארק אמונה
מסכימה עם כל מילה שלך !כתבת נכון ומקסיםמעין אהבה
מרגישה שמאמינה בהם
ומאוד בעד לשדר להם שהם יכולים
אבל בעיני זה בהדרגה
לא מעבר לכלים
ולתינוק קטן שלא מבין אם נותנים לו לילה שלם לבכות העיקר לא להרים מהמיטה ואז עוד כמה לילות כאלה
אני חושבת שאין לו כלים לקבל מזה את המסר הנכון של האמון
אלא הם חווים את העולם דרך הרגש ואם הם מתוסכלים המון שעות ולא מקבלים מענה בעיני נחקק בהם בעיקר החוסר בטחון
אני גומלת את הילדים שלי מכל מיני...
ונכון זה לא קל בהתחלה. אבל אני עושה את זה מעל גיל שנה+ ו
בעיני ההבדל הוא משמעותי
אבל באמת כל מקרה לגופו
אף אני מסכימה
פאז
שנזכה לתת לילדינו כל שהם זקוקים
עכשיו קראתי את ההודעה הזוחציל קלוי
ועם זה אני מסכימה לחלוטין.
גיל חצי שנה זה לא גיל שנה.. התעוררות כל שעה בגיל שנה זה לא אמהות טובה יותר. זה אולי כורח המציאות..
מזה בעיקרון?אין הוראות תפעול לתינוקות.חציל קלוי
גם אם זה סוג של הרגל וזה לא מרעב, אין לנו באמת את הדרך לדעת.
יש הבדל עצום בין להכנע לבכי של תינוק גדול לבין תינוק בין חצי שנה. מאוד יכול להיות שעדיין הוא מורגל ולא הכניעה לבכי היא ההתעללות אלא ההפך. למה צריך משטר סובייטי לתינוק כזה קטן??
ממש תגובה לא יפה, ולצערי גם לא נכונה.
כל תינוק עם ההתנהלות שלו, וכל הורים עם ההתנהלות שלהם. בשלב הזה - בתחום הזה זה לא מדע מדויק אלא משתנה מצרכים לצרכים של כל ילד ושל כל אמא.
למה לא123- מאיפה הסקת שמגיל חצי שנה לא אמורים לינוק בלילה?יעל מהדרום
אני נתקלתי בדעות אחרות...
שעד גיל שנה זה נורמלי לינוק בלילה.
לדעתי, היא ממש קטנה מידי בשביל זהאל הר המוריה
אם הלילה קריטי לך, הייתי מנסה לתת בקבוק בערב כדי להשביע.
ואם לא, תחכי קצת, בקרוב היא אמורה לבסס מוצקים, זה שינוי משמעותי.
לא לתת לילד קטן שהאוכל לא מבוסס אצלו לאכול בלילה, זה הרעבה.
...חצי הכוס המלאה
היא מדברת על ילדה בת 9 חודשים שכמה כל שעה להנקה. זה כבר לא קשור לאוכל. אולי לא צריך לעבור ללילה שלם בלי הנקה אבל אין מצב שהילדה צריכה לאכול כל שעה.
אז חסר לילדה אוכל ביוםאל הר המוריה
אני גם קמתי מלא, עברנו לתמ"ל וממש מהר זה הפך להיות פעם בלילה.
או שלא מובן מה שכתבתאמאשוני
יש המון סיבות לתינוקות לקום בלילה,
מה שבטוח-
תינוקת בגילה שקמה כל שעה- זה בטוח, אבל בטוח לא מרעב.
אף אחד לא דיבר כאן על גמילה דרסטית מהנקה כל שעה בבת אחת לא להציע אוכל במשך על הלילה, אבל בהחלט אפשר לרווח כל שלוש שעות בלי מצפון.
ממש לא הרעבה
כשהיא תתרגל לסדר החדש היא גם תאכל טוב יותר במהלך היום ותינק טוב יותר במהלך הלילה, ואז אפשר יהיה גם להגדיל פערים
קודם כלאל הר המוריה
זה מאוד תלוי באוכל במשך היום.
כמניקה, היא לעולם לא תדע כמה הילדה באמת אוכלת, אלא אם כן היא מבוססת מוצקים.
לגבי לקום כל 3 שעות, ולא כל שעה, אני לא נגד, ופה זה לא הרעבה, רק אני לא מאמינה בשיטות של לתת לבכות, ולא בגלל שהם לא עובדות, אלא בגלל שאני חושבת שזה פוגע בתינוק לעשות דברים כאלה, וצאיך למצוא איך.
אני הייתי בודקת קודם שזה בטוח לא רעב= מביאה בקבוק לפני השינה.
צריך לקחת בחשבון שזה יכול לסיים הנקה, אני אישית הייתי עושה את זה, לא שפוי לקום כל שעה
לטעמי יש מספיק מה לבדוק ולנסות לפניהודיה60
שנותנים בקבוק שיכול לסיים את ההנקה וחבל.
לא שוללת שאם כלום לא יעזור אז כן ללכת לפתרון הזה אבל לא בתור הדבר הראשון שמנסים
כל עוד הפתרוןאל הר המוריה
ברור. אני מדברת עלהודיה60
לבדוק אוזניים, תולעים, לתגבר מוצקים ביום,
להוציא מהחדר - הרציונל הוא שלפעמים כשהתינוק ישן לידך את קופצת לכל רחש שלו ולפעמים אם לא היית ניגשת אליו הוא היה ממשיך לישון בעצמו. וגם יש תינוקים שפחות מתעוררים כשהם לא ישנים ליד האמא
זוכרת איך קרה לי עם הבכור שהתינוק ישן, נכנסתי להתקלח, באמצע שמעתי אותו בוכה. כמובן שניסיתי לצאת אליו הכי מהר שיכולתי אבל גם ההכי מהר הזה לוקח כמה דקות. לשטוף להתלבש וכו' ועד שהגעתי אליו הוא כבר ישן בחזרה. מעצמו. זו היתה ממש חוויה מכוננת. לגלות שלפעמים אם לא ניגש בשניה הראשונה הוא ירדם חזרה לבד ואם ניגש אליו סתם נקטע לו את הרצף של השינה.
רעיונות שלא עלו כאן - חשבת לבדוק אוזניים או תולעים?הודיה60
תולעים מעירים המון בלילה ואז יונקת טיפה, נרגעת חוזרת לישון ומתעוררת שוב אחרי שעה.
גם כאבי אוזניים יכולים לגרום לדפוס שינה כזה.
מציעה ללכת לרופא רק שיציץ באוזניים ותסגרי את הפינה הזאת
ולגבי תולעים - בשיטת הניסוי - חתיכה קטנה של שום מצופה בהרבה וזלין - להכניס לפי הטבעת לפני השינה ולראות אם מתעוררת פחות.
יכול גם להיות שהיא מתחילה עם שיניים וזה מעיר אותה - תסתכלי אם יש נפיחות מוגברת בחניכיים באמצע למעלה או למטה, אם היא מריירת הרבה. איך היציאות שלה - שלשולים זה גם הולך לפעמים עם הוצאת שיניים
לינוק כל שעה בלילהפאז
אבל לא כל הילדים בשלים לא לינוק כל הלילה בגיל הזה...
אני בעד להתמקד בלפתור את ההנקה כל שעה ולמקד אותה כשלב ראשון להנקת לילה אחת..
תקופה צמודה צמודה שעוד נתגעגע אליה...אמא ו7 גמדים
תקופת ההנקה זו התקופה הכי קרובה מבחינת התינוק, לחייו ברחם.
תקופת ההסתגלות לחיים שבחוץ רצופה חששות, פחדים, בהלה וכל מיני. ההיצמדות אליך מסייעת לה לחזור לרחם, לרחמים ולחום שחוותה בתחילת היותה.
חוסי עליה.... קחי נשימה אוהבת ארוכה וה(ע)ניקי עם כל האהבה, ולמרות כל הקושי.
זו תקופה שלא תחזור, וכדאי בעיני לנצל כל רגע של קירבה כזו אינטימית.
עם כל הקושי, שיהיה בהצלחה ובחירות טובות.
(כותבת כאן פעם במאה שנה בערך......וכבר יש לי גמד שמיני....
)
מזל טובב.תודה על מה שרשמתרק אמונה
.אז את אומרת בעצם לשחרר?כבר אמא
וזה כל כך מובן לי.
תודה רבה שהארת את עייני ועזרת להרגעת הרוחות בביתנו...
ממש הולכת עם המילים שלך. עזרת לי מאודמעין אהבה
אפלייה בין נכדיםאנונימית בהו"ל
נתחיל בזה שאני הטיפוס הנוח והנעים של המשפחה, זאת שתמיד עוזרת, דואגת לכולם, מגיעים לשבת מוקדם ומתקתקת חצי שבת. בעלי המהמם החתן שתמיד עוזר, (ברמה שפשוט יש דברים שמחכים לנו שנבוא ונעשה..). בקיצור הילדה הטובה של המשפחה, זאת שלא עושה בעיות😅
אני חושבת שאני גם טיפוס שמרצה את ההורים
ב"ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה חודשים ואני מרגישה שהוא רחוק מלהיות אהוב כמו שאר האחיינים שלי. אנחנו גרים רחוק מההורים שלי ומגיעים פעם במספר שבועות לשבת. יש לי אחים שגרים קרוב להורים והם מגדלים להם את הילדים. אחד האחים שלי מגיע כל שבת קבוע לסעודה.. אישתו הולכת לאימון פעמיים בשבוע וכמובן שהילדים אצל ההורים שלי, אוכלים אצל ההורים חצי מהשבוע וכן הלאה… כמובן שהאחים שגרים קרוב, לא עוזרים להורים בכלום ורק דורשים ואם יצא וההורים ביקשו משהו (העזו לבקש!!), הם עושים טובה ולא מפסיקים להתלונן.
גם האחים שגרים רחוק מקבלים מה שרוצים ורק מצייצים שרוצים לבוא שבת, אומרים להם אמן. לנו חופשי אומרים "אין לנו כוח השבת" ואח"כ אני שומעת שאירחו אח אחר וכמובן את האח ה"קבוע".
זה סתם כדי להבין את הרקע..
תכלס, כשאנחנו מגיעים (אחרי שלא היה לנו כזה נוח להגיע השבת והם אמרו שהתגעגעו אליו..) ומנסים לבקש שישמרו לנו על הילד שעה- שעתיים בשבת בצהריים הם עושים פרצוף ואומרים שאין להם כוח, בקושי מתייחסים אליו (עם שאר האחיינים הם יושבים ומשחקים על הריצפה). אמא שלי אומרת לאחיין שכל השבוע אצלם סבתא שרופה ומטפלת בו כל הסעודה, בזמן שאני ובעלי מעבירים את הבייבי בינינו. בעלי חזר מהר מהתפילה כדי להשכיב את הילד לישון ואחי "הקבוע" מתלונן שצריך לחכות לו 5 דקות!!!! ואשכרה פשוט עשו קידוש והתחילו סעודה בלעדיו (סעודה שאני הכנתי חצי ממנה!!!!). יש עוד הרבה דוגמאות (חלקן אאוטינג), שורה תחתונה מרגישה שאנחנו פשוט לא נספרים, כח אנחנו פשוט נוחים ואלה שלא עושים בעיות. עד עכשיו הצלחתי להכיל את זה ולא נפגעתי, כשזה הגיע לילד שלי זה שורף אותי מבפנים!!
חזרתי משבת בוכה ובשיחה עם בעלי הבנתי שזה כנראה לא ישתנה. אני רוצה לעשות עבודה עם העצמי ולקבל את זה, כדי לא לשדר לילד את התחושה שהוא לא רצוי שם.
אשמח לכל טיפ שיש לכן איך אני יכולה להשלים עם זה בתוכי
סליחה על האורך והפריקה
🫂 איזה מעליביעל מהדרום
לק"י
יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦♀️
(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)
אוף ממש!!!אנונימית בהו"ל
יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++
ממש מבינה אותךהריון ולידה
אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר
וכשגדלים זה משתפר
אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.
אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם
הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה
גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי
אני לא בטוחה שזה יעזוראנונימית בהו"ל
ממש מבינהמקקה
גם אצלינו זה תמיד ככה
יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים
אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים
לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.
אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות
ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.
הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק
תודה על הפרגון והחיבוק❤️אנונימית בהו"ל
מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.
מה גם שזה פחות העזרה יותר התחושה שאנחנו פשוט לאאנונימית בהו"ל
נספרים..
אולי זה לא מה שתרצי לשמועברונזה
אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים
וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה
ואין סיבה שתרגישי כך
אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..
אני גם חושבת דומהדיאט ספרייט
אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.
בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.
כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)
אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.
בדיוק ככה חשבתיאמ פי 5
אני חושבת שבגלל שזו המשפחה שלךהמקורית
היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו
מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח
איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?
האמת
אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך
לא נשמע שכיף להתארח ככה
דווקא אצל ההורים שלי זה קורהתוהה לעצמי
ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.
אם לך לא אכפת ובעלך בסדר עם זה מה טובהמקורית
כל אחת ומה שנח לה 
במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי
אאוצ'. ממש מעליבבאתי מפעם
לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.
לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.
למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!
הוא לא התינוק היחיד במשפחה, כל השאר מקבלים יחסאנונימית בהו"ל
והרבה.
והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול
וואי ממש כואב לקבל יחס כזה🥺❤️שיפור
לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.
ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.
ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...
תודה לכל המגיבות❤️ מגיבה לכולן-אנונימית בהו"ל
אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!
לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)
המצב באמת מבאס ומעצבן, אבל בקשר לעזרה לשבתכולנה
בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.
(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)
מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
לא מפריע לי לעזור
פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס
אז זו אחלההבוקר יעלה
הזדמנות לפתוח את זה.
בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..
עזרהזוית אחרת
זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.
אני עוזרת כי אכפת לי ואני רוצה לעזוראנונימית בהו"ל
אבל כואב לי היחס לילד
כאב לי ממש לקרוא אותךהבוקר יעלה
אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?
תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.
במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.
יחסזוית אחרת
לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.
מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
כי אכפת לי מהמשפחה שליאנונימית בהו"ל
כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי
מה שאני שמתי לב אליוצלולה
זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).
יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?
זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).
מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.
יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.
מרגישה שיש הרבה במה שכתבתאנונימית בהו"לאחרונה
אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי
איך פוגשים משפחה כ"כ קרובה אבל כ"כ רחוקה?אנונימית בהו"ל
שאני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים בכלל
בגלל שאנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם אחד הילדים ונמצאים
הרבה בבתי חולים
והם-מתעלמים.
לא טלפון,לא הצעת עזרה
זה פוגע במקום הכי עמוק שיש.
ויש לנו כמה מפגשים שחמי וחמותי יוזמים בחופש ואנחנו אמורים להגיע
ולא מסוגלת לשבת ולצחוק איתם כרגיל כשהם מתעלמים בצורה כזו מופגנת.
כולם יודעים כמובן מה אנחנו עוברים.
כמה אפשר להיות מגעילים?
רק מעירה בזהירותדיאט ספרייט
שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.
למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.
כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.
יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.
אולי שווה להתעניין בנושא.
לא! הם יודעים זו תקופה ארוכה מאודאנונימית בהו"ל
ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו
אני מבינהדיאט ספרייט
אין לי תובנות
שולחת חיבוק
תודה ♥️אנונימית בהו"ל
הם מבינים עד הסוף את המשמעות? שצריך עזרה?ירושלמית במקור
(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)
כן מבינים מאודאנונימית בהו"ל
נוח להם להתעלם. אופי כזה
יש אנשים שלא יודעים איך להגיב במצבים כאלהירושלמית שרופה
בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.
אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.
ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.
אז אחרי ההבהרה שלךדיאט ספרייט
אני רוצה להיות בוטה ולומר שזה אופי ח@# .
ואני אסביר לך למה.
קראתי פעם שרב אמר שהיום אין דבר כזה מושג תינוק שנשבה על חילונים (מה שהיה רווח לומר פעם) ולמה?
כיוון שיהודי שגדל במדינת ישראל יש לו ממי ללמוד ועל מי להסתכל.
שיעורי תורה יש בחינם ובכל מקום,
שיעורים של רבנים קופצים ברשתות החברתיות וביוטיוב,
דוכני הנחת תפילין,
בתי חב"ד,
פוגשים דתיים ברחוב, בעבודה, בצבא.
התורה נגישה.
כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
ועדיין יש כאלו שמעדיפים שלא.
אותו דבר אני רוצה להגיד לך על האנשים האלו (שלצערי אני מכירה אותם גם).
אולי הם לא גדלו על נתינה,
אולי הם לא אנשים שכ"כ יוזמים ומתאגדים ואוספים.
א ב ל
הם חיים בעולם הזה.
הם פגשו אנשים בעולם הזה,
הם שמעו, דיברו, הכירו, צפו בטלוויזיה, ראו פרסומת או שתיים.
הם חוו ויודעים ש (לדוגמה):
אפשר לאסוף למתנה,
אפשר לבשל ליולדת,
אפשר לשלוח זר פרחים,
אפשר לשלוח מגש של סושי,
אפשר לשלוח פיצה,
אפשר לשלם על מנקה,
אפשר לשלם על בייביסיטר,
אפשר ואפשר ואפשר.
ולכן הכעס והאכזבה שלך סופר לגיטימיים ולצערי אני מכירה את זה גם ואני חושבת שכן יש מקום לפתוח, אפילו לכעוס ובטח שלפחות לשתף את ההורים.
מכאן,
ולמרות האופי ה...
את צריכה לחשוב מה יוצא לכם מזה מבלי להיות מעורבים רגשית יותר מדי בקשר.
האם זה טוב שיש לילדים שלך בני דודים? זה מצוין, ועדיף להיפגש לפעמים.
אל תגיעי עם קינוח ועם יין- כי לא מגיע להם ואת לא תתבאסי שהשקעת ולא קיבלת.
זו דוגמה אחת שעלתה לי.
זו דעתי, אני מאמינה שצדיקות ממני יאמרו שעדיף שלא לעשות חשבונות ופנקסנות, אני לא כ"כ צדיקה - מודה ומאוד מעדיפה לא להיפגע.
התגובה שלך כל כך במקוםאנונימית בהו"ל
כי זה בדיוק מה שאני מרגישה
ואין מאושרת ממני שמבינים אותי
בא לי לבעוט בהם לנצח
ולא אני לא מזכירה להם כל מה שאני עשיתי בשבילם
ומחשש לאאוטינג רציני לא אפרט
אבל נתתי להם את נשמתי וכספי בכל הזדמנות
וזה מבאס לי את הצורה
ולא מקובל עליי שום תירוץ
יכולה להגיב כאחת כזאתאנונימית בהו"ל
לא יודעת לגבי המשפחה של הפותחת, ולא יודעת לגבי האנשים שאת מכירה.
אבל אצלי זה נובע מתוך קושי.
זה לא איך שחונכתי, לא חוסר מודעות, ולא שאני בנאדם רע.
אלא יש לי קושי להבין מה בדיוק מתאים בסיטואציה, קושי ליזום את העזרה, קושי בתקשורת עם הסביבה.
אז אולי יש מצבים שאני יכולה להתאמץ ולהתגבר על הקושי, אבל זה דורש השקעה פי כמה ממישהו אחר שעושה את אותו הדבר.
לא יצא לי להתמודד עם בני משפחה שצריכים עזרה.
אבל בסיטואציות כמו עזרה למשפחות מגויסות, עזרה ליולדת וכד', אני בדרך כלל לא אשתתף כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
הרבה פעמים אני מתבאסת על עצמי שאני לא מצליחה לתת לאחרים.
מצד שני, אין לי כל כך קשרים חברתיים וגם אני פחות אקבל עזרה בסיטואציות דומות.
היה עוזר לי אם היו מבקשים ממני דברים ספציפיים, ישירות או דרך מישהו אחר, כדי שאני אבין מה מצפים ממני.
זה כמו שאדם רזה יגיד על אדם שמן, איך הוא יכול להישאר בעודף משקל כזה כשיש מודעות לבריאות, לתזונה וכד'.
הוא לא מבין בכלל את הקושי שאיתו השמן מתמודד.
יכולה להבין אותך אם זה עוזר♥️המקורית
גמני תמיד התקשיתי עם הדברים האלה
אני גרה רחוק מהמשפחה ואף פעם לא יכלתי נפשית לעזור לאחיות שלי כשהיו צריכות. לצערי. לא היתה לי פניות נפשית לזה
לא הרגשתי שאני מסוגלת לעזוב את הילדים ללילה/ יום שלם
אני מתעייפת רק מעצם הנסיעה לשם העזרה, אז במה אוכל לעזור. נוסיף לזה חרדת נהיגה( וחרדות בכללי ודכאון ושאר ירקות) שהייתה לי עד לא מזמן ובתחבצ הכל יותר מסובך ולוקח שעות
לא היה לי את זה. לא יכלתי לעזור. לא היה לי מאיפה לתת
אמיתי
תמיד התעניינתי והתקשרתי ואני תמיד זו שיותר מתקשרת אבל להיות שם ממש - היה לי קשה
היום אני במקום אחר ב"ה אבל בטוחה שזוכרים לי את זה. ומבינה גם.
ואת צודקת, אף אחד לא יודע מה הקושי של האדם בצד השני ועם מה הוא מתמודד ואיזה מאבקים פנימיים יש לו
♥️
הכותבת דיברה על התעלמותדיאט ספרייט
בצורה מופגנת.
להתקשר זה מוערך.
לדבר על הקושי זה הרבה מאוד.
גם לתת תמיכה נפשית זה חשוב וגם נדרש לא פעם.
וגם אם לא יכולים לעזור, צריך להגיד- הייתי רוצה לעזור אבל אני לא יכולה.
זה משהו.
אכן. הגבתי גם לפותחת במילים אחרותהמקורית
אבל זה לא סותר את ההבנה שלי לכותבת התגובה שהגבתי עליה
ברור שיש הבדל בין התעלמות ליחס לקושי
אני גם את הקושי לא פירטתי האמת
אני קודם כל רוצה לבקש סליחהדיאט ספרייט
כמובן שלא דיברתי על אדם שיש לו קושי נקודתי.
ונקודת המבט שלך חשובה ותודה עליה.
במשפחה הכוללת, אם אנחנו מדברות על 8-12 אנשים בוגרים שמקבלים עזרה, האם כולם כולם לא יכולים לתת בחזרה ולו עזרה קטנה?
ונניח שכן, האם אי אפשר לדבר על זה?
האם את לא יכולה לגשת לאחות שעזרה לך נניח בלידה ולהגיד לה: תקשיבי, אני יודעת שעזרת לי המון אבל לי יש קושי בכך וכך וכך.
אני מדברת על בני משפחה.
לא על אנשים זרים.
כי זרים זה אקראי.
אני מקבלת היום כי ילדתי, עוד שנתיים אני אתן ליולדת אחרת.
פה אין הדדיות.
אני מדברת על בני משפחה ובעיקר על כאלו שקיבלו עזרה כשהיו צריכים. המציאות היא שמי שמקבל צריך לעשות מאמצים לתת ובעיקר-
לדבר על זה.
וואו. דבר ראשון חיבוק ענק על התקופה!!!אוהבת את השבת
בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!
דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,
וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....
זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...
וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!
ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...
ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,
או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...
בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים
ונתק מכביד ילדכם ועליהם
ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...
אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....
מקווה שהועלתי
וחיבוק ענק!!
וואו כמה שזה קשה!!!!
אני יודעת שזה הפוך על הפוךבשורות משמחות
אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה
את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר
מבינה אותך. גם לנו היתה תקופה ארוכה ואינטנסיביתקופצת רגע
בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.
אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...
תודה .רק שאצלנומלצערי שני הצדדים ככהאנונימית בהו"ל
וזה מה שהוא
יכול להיות שהם לא יודעים איך להתייחס? מה יעזור?שיפור
הציעו עזרה פעם אחתאנונימית בהו"ל
כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים
וואי ממש לא נעים😒שיפור
כואב מאוד הקור הזהשוקולד פרה.
והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.
אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.
זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.
אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.
אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.
אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.
תודה על התגובה🙏אנונימית בהו"ל
אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן
ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו
אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה
במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות
וואו איזה קשה!!!! חיבוק גדול גדול גדול!!!אוהבת את השבת
אתם רגישים מדיי?שוקולד פרה.
זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.
בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?
תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.
כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?
שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!
מנטליות כן בדיוק...אנונימית בהו"ל
בעלך רוצה ללכת למפגש למרות? הוא כואב כמוךהמקורית
את המצב?
לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה
זה חלק מלהנכיח את הפגיעה
נשמע ממש כואב. חיבוק♥️
בול זה מה שאני רוצה לעשותאנונימית בהו"ל
אבל פוחדת לפגוע בחמותי
מה יקרהרקאני
אם היא תיפגע?
מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי 
סתם, אני לא בעד לפגוע
אבל את עצמך נפגעת מהם
ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה
אז מותר לך לדאוג לעצמך
את לא יכולה לקחת אחריות על הרגשות שלהDoughnut
תעשי מה שמתאים לך ונכון לך, לא חושבת שזה המקרה להתחשב בכל הסובבים חוץ מעצמך.
האמתהמקורית
אני חושבת - לא ללכת זה לפגוע בך כי זה מכניס אותך למנגנון של ריצוי שמוביל לכעס פנימי ותחושת ניצול
אני אומרת שעם כל הכבוד תתחשבי קודם בעצמך
זו לא מערכת יחסים קרירה מ2 הצדדים. את אומרת שנתת השקעת ועשית. הגיוני שתצפי. את מוכוונת לציפייה ללפחות דאגה מינימלית כי זה אנושי ומתבקש
אם לא היית מצפה לא היה על מה לכעוס הרי לא?
תעשי מה שאת חושבת לדעתי בלי לקחת אחריות על תחושות של אחרים. ולא מתוך רוע. מתוך הקשבה לעצמך. נסיעה למפגש זה השקעה של זמן ואנרגיות. אם אין לך כאלה לתת להם - זה לגמרי לגיטימי אפילו בלי הסיפור מעבר
גם אצלנוoo
לא הציעו עזרה בתקופות של אשפוזים
והיו הרבה כאלה
רק באשפוז האחרון מישהי הציעה עזרה כנראה בגלל שהיא קבלה עזרה כספית מאיתנו
אנשים עסוקים עם החיים שלהם
ולא בהכרח מציעים עזרה
גם כשממש צריך
זה לא סותר שזה מבאס ושאפשר פשוט להבריז ממפגש כזה
אז אני אספרכל היופי
שבעבר כשלא יכולתי לעזור, גם לא כ"כ התקשרתי. כי זה ממש הרגיש לי "אונאת דברים" כלומר להגיד "אני אשמח לעזור" או "איך אתם מתמודדים" בלי להיות מסוגלת לעזור (בגלל מרחק, או יכולת כספית, או קושי נפשי, או עומס גדול של החיים או כל דבר כזה) בעיקר מרגיש לי כמו זריחת מלח על הפצעים, משהו נורא ציני.
אתן לך דוגמה, יש לי קרוב משפחה שכל יום שישי מתקשר לאמו הבודדה ושואל אותה איפה היא בשבת.
אני מארחת אותה להרבה שבתות (לא פעם השיחות האלה מתקיימות אצלי בבית אז אני שומעת) אבל הוא מעולם לא הזמין אותה אליו לשבת ולא הציע להתארח אצלה.
אני בטוחה שיש לו סיבות טובות.
אבל בשורה התחתונה השאלה שלו מרגישה צינית או "כדי להשקיט את המצפון" שהיא לא לבד בשבת.
היא גם בעצמה מגיבה לו לפעמים בעוקצנות, או אומרת לו שהיא לבד השבת (למרות שהיא לא)
כי המילים לבד לא מספיקות.
לי אישית מאוד קשה להרים טלפון "סתם כדי לפטפט או להתעניין" אלא אם כן יש לזה משמעות מעשית.
היום אני יודעת להגיד שחמימות ואכפתיות אמיתית גם אם אין לך איך לעזור פיזית, יש להם ערך גדול.
אבל כתבת שזה קשור מנטליות, אז יכול להיות שזו נקודה שהם לא מבינים.
ועוד משהו, יכול להיות שמרוב שאתם תמיד עוזרים וחזקים הם עדיין מסתכלים עליכם ככה וחושבים שאתם מסתדרים או לא יודעים איך ובמה לעזור. ולא רוצים להפריע או להכביד. או סתם נבוכים מהסיטואציה.
בנוסף יכול להיות שאתם מעניקים הרבה יותר ממה שהם מסוגלים לתת ולא נעים להם לתת את המעט שהם מסוגלים אז הם נמנעים בכלל.
כל זה לא סותר בכלל את התחושה הקשה שלך, ההרגשה שאת לבד והאכזבה הגדולה שתמיד אתם שם בשבילם, וכשאתם צריכים הם לא שם בשבילכם, הרגשה מאוד מאוד מובנת.
מסכימה ומזדהה. לא ידעתי איך לכתוב. ניסחת יפהכורסא ירוקה.אחרונה
שאלה על בלניותאנונימית בהו"ל
יצא לכן לבקש מהבלנית שתצא מהחדר של הבריכה או להסתובב לפני שאתן עולות?
זה אפשרי?
לא יצא לי לבקשהשקט הזה
הרבה פעמים הן עושות את זה לבד.. ואם לא, לגמרי אפשר לבקש.
התפקיד שלה זה אך ורק לראות אותך כשאת טובלת שכולך בתוך המים
לא ביקשתי כי בדרך כלל לא היה צורךאוזן הפיל
כשאני נכנסת היא עם הגב וכשיוצאת היא מחזיקה את המגבת גבוה וככה היא מסתירה בעצם.
הכי לגיטימי בעולם לבקש. מה שיעשה לך נח וטוב.
נראה לי לגמרי לגיטימי ומקובל לבקשאיזמרגד1
אצלנו ספציפית יש וילונות שהבלנית פותחת רק כשאת אומרת לה שאת בתוך המים, וסוגרת כשאת מסיימת לטבול
וואו זה גאוני!הריון ולידה
מסכימה להגיד איפה?
כן!!הריון ולידה
ביקשתי במקווה שהרגיש לי שלא מקובל בו והסתובבה
ממש התעליתי על עצמי כדי לבקש ואמרתי לעצמי שבטח יש עוד כמוני
מאז יצא לי עוד פעם לבקש ואז מרוב פדיחה (הכרתי את הבלנית) שכחתי לברך בכלל
עורכת כי קוראת ששאלת על היציאה ולא על הכניסה. אז כן! המון פעמים!
משגע אותי שהן מחכות עם המגבת, לכיייייי נגמר תפקידךךךך
אני חושבת שהמקור של המנהגשלומית.
לחכות עם המגבת הוא כדי שהדבר הראשון שהטובלת תראה ביציאה מהמים הוא משהו טהור ולא בעל חי טמא, יש מנהג כזה שכתוב בכמה מקומות...
לי למשל לא מפריע בכלל, אבל אני חושבת שאם מפריע לך סופר לגיטימי לבקש
בודאיאפונה
אם היא מחכה לי עם המגבת אני אומרת: תודה רבה, תשאירי את המגבת, אני אסתדר.
כן, כמה פעמיםתוהה לעצמי
במקווה שאני טובלת ברגיל הם מסתובבות עם הגב בכניסה ויוצאות לפני שיוצאים מהמים. במקומות אחרים אני מבקשת, לא נרשמו בעיות עם זה.
עונה בתור בלניתעל הנסאחרונה
שרוב הנשים אין להן אומץ לבקש בכלל.
אם תבקשי ממני אני אעריך שבקשת,אבל אני לכתחילה ממש שומרת על פרטיות הטובלת וכן אני יודעת שלא כל בלנית היא כזו.
זה ממש לגיטימי לבקש דבר כזה.
ירושלמיות עזרתכןניק חדש2
לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול
אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.
איפה אפשר לחנות עם רכב?
חניון אגריפס עוד קיים?
לא נסעתי שנים לירושלים
אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון
משם יש רכבת לאן שרוצים
בעיה שאין לי רב קוניק חדש2
לבעלי יש
מותר לו להעביר עלי?
שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣
אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון
אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ
את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123
ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל
אני חושבת שאפשרהשם שלי
פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.
ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.
עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת
שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.
אפשר לקנות רב קורקאני
אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח
בעיקרוןבשורות משמחות
אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן
מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע
באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל
אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת
וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל
לדייק: אין תחנת רכבת קלה בממילא. רק אוטובוסים.אלישבע999
תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.
תחנת העיריהרקאני
קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה
לא 20
אני התכוונתי מהחניון. לא מהכניסה הראשית לממילאאלישבע999
תודה לכולןניק חדש2
איך משלמים בפנגו?
נרשמתי לאפשרות.
יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי
חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)
באגריפס יש את חניון חלון לירושלים
לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו
אוקיניק חדש2
תודה רבה
אנחנו בדרך לאגריפסניק חדש2
מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.
ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.
אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶🌫️
תהנורקאני
הילדים בסדר אל תדאגי חחח
חח וואי אמאלה כמה כיף היהניק חדש2
כמה בזבזתי🤣 שנים לא עשיתי את זה.
לא התאפשר.
חנינו באגריפס יצא יקר אבל היה נוח ביותר
בגבעת המבתררקאני
יש חניון ענק בחינם
חניון נחל צופים קוראים לזה
ורכבת הקלה עד לעירייה
נראה לי הכי קל ככה
מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2
למה מסוכן?רקאני
ערבים וכוניק חדש2
לא זה לא איזור בעייתי...טארקו
רציתי להמליץ על זה גם
ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול
ראיתי שכתבת שאין לך רב קו
אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)
מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק
בהר הרצל פעם רצינו לחנות והיה מלאבארץ אהבתי
לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...
אני חושבתרקאני
שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא
כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות
גם נכוןבארץ אהבתי
מעניין.. אולי תלוי מתיטארקו
בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.
זה שכיח מאודבשורות משמחות
לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות
או מראשש לבוא מהכיוון השני לחניון נחל צופיםבארץ אהבתי
שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.
חניון מאוד נוח, לא מסוכן בכללבארץ אהבתי
תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.
גם ממליצה עליוילד בכוראחרונה
יש בו מלא קומות אז קשה שלא תהיה חנייה
החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת
בגבעת המבצר
משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..
רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪
אני לא אשכח בע"הניק חדש2
היום הפנגו חכם כבר חחח
הכוונה ברכבת הקלה, הרבה שוכחים ונקנסים...אוהבת את השבת
בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...
ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....
חניה בהר הרצל חינם.יהושבעט7
מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל
משם הגעה ברכבת.
בשימוש בקרב קו.יהושבעט7
מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .
יש המון מקומות חניה בהר הרצל.
גם בלי שימו ברבקו חניה חינם. הקנסות הן ברכבת הקלהאוהבת את השבת
עצמה
ומאוד תכופים
כרגע כל חניוני חנה וסע חינמיים גם בלי נסיעה ברקל"הטארקו
ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.
קטע כלכלי-אני ממש לא מבינה בזה-איך אפשר ללמוד?אובדת חצות
אני מורה המון שנים אבל בגלל העבודה הסיזיפית אני לא מודעת בכלל ולא מבינה בכספים וזכויות. יש לכן המלצה איך להתחיל להבין בכסף?
האם יש לכן המלצה על יועץ פנסיוני או מישהו שעושה סדר בכל הדברים? שיודע לומר מראש כמה צפויה להרוויח ב"ה בפנסיה? או להגיד אם אני בקופות גמל רווחיות?
ובכללי- זו מטרה שלי להתחיל להבין בכספים, נראה שכולם מבינים היום קוראם ספרים לוקחים קורסים, השקעות, משכנתאות, חסכונות ותשואות.
אני מממממממממממממממממש לא מבינה בזה כלום. איך מתחילים מאפס? מרגישה שחשוב דווקא בתור אשה שיהיה לי ידע וזה בסיסי להתנהל בעולם, לנהל משק בית ולדאוג לעתיד ב"ה.
תודה רבה.
זה בסדר שאני אענה כאן (גבר)?פשוט אני..
מבחינתי כן 👍 אבל אני לא פותחת השרשורקופצת רגעאחרונה
באיזה בנק החשבון שלכם?אלישבע999
לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.
מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.
נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…
עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.
היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.
האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.
לכם הייעוץ בחינם.
הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.
הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).
כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.
יש איזה בית השקעות שנותן ייעוץ פיננסי למוריםאמונה :)
אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.
תתחילי מספרים ומפודקאסטיםדיאן ד.
אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי
יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.
לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.
לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.
חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.
האבסורד שיש לי את הספר בביתאובדת חצות
אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס
אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.
אז תחפשי חומרים שמתאימים לילדים ונועראמאשוני
שם יש הסברים מהבסיס. או שתעזרי בבינה מלאכותית כדי להסביר את המושגים שאת לא מבינה.
ממליצה על קבוצה בפייסבוקשמעונה
ואתר, הכסף של המורים
שמעתי המלצות על כמה יועצים כלכלייםשיפור
שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.
יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.
אשמחאובדת חצות
שולחת באישישיפור
יש גם הרבה שרלטנים בתחוםאמאשוני
לא כדאי לקחת ממקור שלישי לדעתי, וגם ממקור שני כדאי להצליב לפחות שתי המלצות.
אחרת עלולים לחשוב שהכסף בתוכניות כדאיות כשהוא ממש לא.. נמצא בתוכנית בסיסית ביותר ולא עונה לצרכי החוסך.
כל מי ששלחתי לה קיבלתי לפחות 2 המלצותשיפור
מקורות מידעoo
במיוחד כאלה בסיסיים
נמצאים בחיפוש בסיסי של ai בגוגל
הסברים+ קישורים למקורות
יש לי המלצה על יועצת כלכלית מצוינתאחת כמוני
בפרטי
יש גם יועצים שמבינים ממש במוריםשמעונה
אני חושבת שיש בפורום נשואים טרייםדיאט ספרייט
אדם בשם נחשון מהר חברון
שלא הצלחתי לתייג שנותן שיעורים מוכר איזו סדנה בנושא.
שווה לבדוק לדעתי.
אני התרשמתי מדברים שכתב בפורום.
אותי מישהי תתן אותי בשם.
שאלה שניה- יום ראשון בכיתה א' וקטע חברתי בעיקר.אובדת חצות
אשמח לדעת הכל לגבי היום הראשון בכיתה א' על מנת שהוא יהיה מיטבי. שני התאומים שלי רגישים וקשה להם מעברים. בנוסף, הם יופרדו בכיתות לראשונה! עד עכשיו היו יחד בגן.
-מבחינתי ומניסיונכן: יתנו לי לדעתכם כמורה לאחר לעבודה ולהיות עם הילדים בבוקר בכיתה א'? יגלו רגישות?
-כמה מוקדם כדאי להגיע? חמי אמר לי שכדאי לבוא מוקדם. למה בעצם?
-איך להכין ילדים רגישים למעבר ולשינוי הזה? הלכנו איתם לבי"ס כמה פעמים. אחד מהם שלחתי לקבוצת מיומנות חברתית. יש עוד משהו?
-תאום אחד שלי פחות "מקובל" ומבין קודים חברתיים, אני חוששת ולא יודעת איפה ישב בכיתה? בטח ברגע שילדים יודעים מי עם מי בכיתה הם מתאמים ומסכמים מי ישב עם מי? מה קורה עם מי שאין לו עם מי לשבת? האם המורה עוזרת?
-האם כדאי לדבר עם היועצת על ההפרדה בין התאומות ולגלות רגישות לזה? האם לדבר עם היועצת על התאום שקצת יותר קשה לו חברתית מראש? אם כן כדאי, למי לפנות ומתי? ואם לא כדאי-האם לא עדיף לתת לו להתחיל כדף חלק? האם כשמעלים מודעות ומבקשים שישימו לב זה לא מסמן ילד?
וכל אינפורמציה שתוכלו להוסיף לי בעניין-ממש יעזור. תבורכו
שוב - עונה מה אצלי, תקחי מה שמתאיםאוזן הפיל
אני בגישה קצת אחרת.
אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.
אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.
אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.
אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.
ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.
את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)
אתם אמורים לקבל מכתב מסודר לגבי כיתה אפילה
בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.
ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.
מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.
בדרך כלל יש מפגש לפני כיתה אטארקו
אחהצ, בסביבה מכילה
ושם בוחרים מקום והכל.
לגבי היום הראשון-
אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.
שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.
תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..
לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.
חוץ מזה- אני משרשרת לך את שני השרשורים לשרשור אחדטארקו
הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים
מפגיזה בשאלות היום-ראשונה: קימה אוכל לקראת כיתה א'אובדת חצות
אשמח לדעת כמה דברים:
מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר
אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.
אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?
ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.
אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?
תודה לעונות!
אני מספרת מה אצליאוזן הפיל
מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.
מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.
קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.
לא משהו גדול, קטן, יומיומי.
ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים
המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.
במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.
אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.
אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד
עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה
לא רואה הבדל בריאותי בין לחם לפיתותטארקו
סליחה שמתחילה מהסוף..
פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.
לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה
בכללי אנחנו לא מהמשקיעים
כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.
בגן הייתה הזנה?
ישנים בשעה שתאפשר לכם קימההמקורית
בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים
זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.
לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב
אני מביאה מה שילד יסכים לאכולפילה
בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.
אני מביאה פיתה כל יוםאיזמרגד1
אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד
אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי
תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר
מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'
אצלנודרקונית ירוקה
אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.
יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע
לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.
בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.
קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.
אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'
ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.
לא מכינה פתקיםחילזון 123
אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.
אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.
תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...
אפשר להוסיף ירק או פרי .
או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.
אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?
לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים
פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים
(לא הכל ביחד כמובן)
גם אצלי לא אהבו לחם בריא אז עברתי ללבןזמינה
מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים
לומדים לקום מוקדם יותר
זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם
חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ
מוסיפה- אפשר להכין קופסאות אוכל מהערביעל מהדרום
מה הם היו אוכלים עד עכשיו?השם שלי
אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.
אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.
הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.
בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.
אני לא משאירה להם פתקים.
כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.
גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.
צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.
מכינה בגדול מה שהם יאכלואורוש3
היינו על לחם מלא. עד שהם הפגינו נגד... עברנו לפיתות. שוקולד לא נכנס כל כך הביתה אבל חוץ מזה מה שהם רוצים, בעיקר טוסטים הולך. משתדלת ירק ליד. פתקים לא. למי יש זמן בבוקר. יש שמכינים בערב בעיני זה לא טעים האמת. מכניס. בקבוק מים. משתדלת מים קרים בקיץ. אוכלים ושותים משהו קטן בבוקר. לפעמים מאפה אם נשאר משבת, לפעמים דייסת קוואקר שזה די מוצלח בעיני אבל לא תמיד רוצים. לפעמים קורנפלקס, משתדלים לא באופן קבוע כי די זבל.
הילדים שלי לא מתלוננים על אוכל שהוכן בערב🤷♀️יעל מהדרום
לק"י
וגם אם כריכים מהערב פחות נחמדים בעיניהם, אפשר מראש לחתוך ירקות, לטגן חביתות, להכין כריך לטוסט ובבוקר לשים בטוסטר וכו'.
חח בסדר אין עם זה בעיהאורוש3אחרונה
בעיני אישית זה לא טעים. גם לא חביתה וירקות מיום קודם וגם לא טוסט.
והם רגילים אז קשה לי להאמין שיזרמו...
היום הראשון משתנה ממקום למקוםהשם שלי
אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.
בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.
כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.
אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.
להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.
הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?
אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.
לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.
בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.
אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.
לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.
רק לגבי זה שאת מורההבוקר יעלה
זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.
הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..
אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.
מסכימה. אם המחנכים מגיעים בשמונהיעל מהדרום
לק"י
פחות דחוף שאת תגיעי.
אם את לא מחנכת אז הייתי מבקשת מראשאורוש3
לאחר או אפילו לא להגיע. לפעמים יש גם טקס שזה שעה שעתיים אחרי הכניסה בבוקר.
לא הייתי אומרת שום דבר האמת. מניחה שהצוות מודע שיש תאומים. תני להם צ'אנס להתחיל ותאמיני בהם. אני כן תיאמתי לבן שלי עם אמא של חבר שישבו יחד. כי רוב החברים שלו מהגן שובצו לכתה השניה. סתם כדי שיהיה לו עוגן כזה להתחלה. אח''כ בכל מקרה המורה מחליטה על מקומות. בהמשך את יכולה ליצור קשר, עם הרבה פרגון ולבוא בטוב, ואז לשאול איך הולך לו חברתית. בהתחלה גם המורות צריכות להכיר כל ילד להתאפס על הכתה ולהבין מה הולך לשים לב ולזכור על כולם. אין מה לפנות בשלב הזה.
מה כדאי להזמין מעלי לתחילת הלימודים?אוהבת את השבת
תמיד אני נזכרת שבוע מראש ואז כבר מאוחר מדי🤪
עכשיויש לי רק שאלה
יש עיכובים בדרך
דוקא לי חלק מהדברים הגיעו תוך שבועיעל מהדרום
דוקא לא..מגיע מהר ממשהלוואייי
ממליצה בקבוקים לילדים
צבעים מדבקות
אני הזמנתי אפילו תיק.נראה איך הוא
חוסך הרבה
למה לא לקנות בארץ בעצם?המקורית
לא ראיתי שיש הבדלים מיוחדים במחירים
במקום ללכת לנקודת איסוף ולבחור הכל במסך, הלכתי לסטוק ומצאתי הכל במחירים ממש טובעם
גם אני חשבתי על זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
על כלי כתיבה לפחות.
איזה מתסכל זה שספקים לא עומדים בזמניםחמדמדה
יש להו כמעט כמעט הכל לבית
חסר המקרר
והמיטה של הילדות
המקרר הזמנו כבר לפני כמעט שבועיים אמרו לנו אספקה תוך שלושה ארבעה ימים גג שבוע, עדיין לא התקשר הספק, כל יום מתקשים לחנות'יתאמו איתכם ידברו איתכם בלה בלה'
מעצבן כי זה לא תנור נגיד שאפשר להסתדר, בלי מקרר מסובך להיכנס
והמיטה היה אחור להגיע מחר, התקשרו אמרו אין מזרונים ייקח כמה ימים, אבל תיאמתם כבררררר
אופ
כל עכבה לטובה, אני יודעת
ולכל דבר יש זמן
ומאת ה'
וברוך ה' שרוב הדברים הגיעו
פשוט מסובך לי שלא יודעים מתי עוברים, וכמה להשאיר מחוץ לארגזים ואיך להתנהל
ממש מתסכל!רק טוב!
ואת נשמעת מאוד רגועה יחסית למצב.
מה עם לבקש לבטל את ההזמנה? לפעמים זה יכול לעזור להם לגרום לזה להגיע... במיוחד מקרר. עם המיטות עוד אפשר להסתדר עם מזרון משכנים..
כן אמרנו להם שנבטלחמדמדה
הם כמו מופתעים
מה לא קיבלתם שירות???
חח בעלי כבר ממש התעצבן עליהם…
הרים קצת צעקות
אמרו לו שעד היום לא היה לזה התקן שבת ולכן זה התעכב ומחר הם יקבלו זמני הפצה, שידאגו שנשובץ לשלישי
קרציות לא יכלתם להתקשר להגיד שמתעכב??
למה צריך לרדוף אחריכם שבוע כשידעתם כל הזמן את התשובה?
אני במקומךרקאני
הייתי מחליטה על יום שעוברים בו לא משנה מה
ומסתדרים בינתיים
עם מזרונים ואיזה מקרר קטן או לשים חלב אצל השכנים כמה ימים
תחשבי כאילו יש לכם חוזה שנגמר מתישהו
האי וודאות יותר מעצבן מלחיות כמה ימים בלי מקרר
וכן הייתי כמובן משגעת את החנות שישלחו את זה
אולי גם דורשת החזר כספי מלא אם זה לא מגיע תוך מספר מסוים של ימים
בדרך כלל איומים כאלה עוזרים לזרז
העניין הוא שבגלל שאנחנו לא באמת עם חוזה שנגמרחמדמדה
אז אנחנו כאילו 'חבל' לנו לעבור מהר ובסוף הבית לא מאורגן ואין חלב ואין מצרכים לצהריים וכו וכו
(וגם תכננו להעביר את הקטנה מהמיטת תינוק למיטת חבר עם הגדולה ולא להעביר גם מיטת מעבר אז זה תוקע אותנו כי למזון לדעתי יותר קשה להתרגל, זה פחות תחום
במקרה כזה מבטליםכורסא ירוקה.
אומרים להם תעשו לי ביטול עסקה יש לי ספק שמביא לי את זה מחר. עשיתי את זה פעם אחת ולפתע פתאום יכלו להגיע יום למחרת והסאגה הסתיימה
כן זה מה שאמרנו, ואמרו לנו שידאגו חנו לשלישיחמדמדה
נקווה