יש בי רצון לספר סיפור. למה? כי בסיפור אפשר להביע רעיון שלא מביעים באמצעות טקסט.
כלומר, את השדר שמעבר למילה המועברת בצורה זו או אחרת, אלא את המגמה של הדברים.
כשאני מצביע על שולחן, ניתן להביא כמה פרשנויות לדבר עליו הצבעתי וכמה פירושים לזה, אבל כשאני מייחד לו שם וקורא לו שולחן, אין עוד מקום לפרשנות, זה שולחן. קטעתי את הדמיון והמחשבה והכנסתי את זה לקטגוריות שנמצאות אצלי בראש
ובסיפור, בסיפור יש את השדר שמעבר למילים, את התנועה הזורמת של הנפש ולא את השכל הקר והאנליטי, את החיבור הדק לנשמה, את התנועה המיוחדת רק למספר, ולכל קורא ואת הנרטיב של כל אחד, ואולי על זה מדבר ר' נחמן ואולי זאת הייתה הכוונה שלו כשעבר מ'תורות' לסיפורים.
הבעיה היא שצריך לדעת לספר סיפור - ואני? אני לא יודע לספר אותו..
- לקראת נישואין וזוגיות