לפני שנתחיל בפינה זו לעסוק בפרטי ענייניהם של חג הפסח וליל הסדר, ננסה קודם להבין את עומק משמעותו הרוחנית וההיסטורית, ואת ייחודיותו, של חג הפסח, ובפרט של ליל הסדר.
ראשית כל, לדעת ר' יהושע העולם נברא בא' ניסן. ניסן הוא "ראש חודשים" ככתוב בתורה (שמות יב א), כמו הראש של הגוף, ששם נמצא המוח ובעצם הוא הנותן לכל הגוף משמעות וחיים, ובו משכן נשמת האדם שהיא עצמיותו, כך גם חודש ניסן והתוכן שבו, הוא הנותן משמעות לכל השנה כולה, הוא מהווה שורש רוחני לכל השנה, ובעצם לכל ההיסטוריה הרוחנית של העולם.
ומרכז הכובד של החודש, מונח במרכז שלו במימד הזמן - ליל ט"ו בניסן -
לפי חז"ל, בליל הפסח בירך יצחק את יעקב ובכך למעשה העביר לעם ישראל העתידי את תפקידו לייצג את הקב"ה בעולם ולתקן את העולם במלכותו. יציאת מצרים היוותה בעצם לידה של עם ישראל, והשלב של ברכות יצחק ליעקב הוא כמו היווצרות העובר, המהות הרוחנית של עם ישראל, שיצא אל הפועל, לאוויר העולם, באותו תאריך בדיוק כעבור מאות שנים.
וכך נאמר במדרש הקדום "פרקי דרבי אליעזר" (פרק לב):
"הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר לו, בני זה הלילה, כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים, עד שאני בעודי אברכך... אמרה רבקה ליעקב, בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרין שירה, הלילה הזה עתידין בניך להגאל מיד שיעבוד, הלילה הזה עתידין לומר שירה".
ועוד אמרו חז"ל ששני הגדיים שהכין אז יעקב ליצחק היו בבחינת קרבן פסח וקרבן חגיגה. ללמדך, שלקרבן הפסח (ושאר מצוות הלילה) ישנה משמעות עמוקה הקושרת אותם ללילה זה, מעבר לגבולות של הציווי על כך בעת יציאת מצרים, ולפיכך יעקב ביצע אותו גם בזמנו, אף טרם יציאת מצרים.
וכתב רבינו הרמח"ל:
"עניין סדר ליל פסח: הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנושיות החומרית, ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה... והנה בלילה זה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה, וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתיעשה... וכך עושים אנו בכל שנה ושנה, מתעוררים בכוח הראשון שהאיר ובתיקון שנתקן אז, ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים, עד שייגמר". (מאמר החכמה לרמח"ל)
כלומר, ליל הסדר אינו רק נקודת ציון למאורע חד-פעמי שעבר, אלא בכל שנה ושנה הוא ממש מהווה שלב נוסף בתהליך התקדמותו של עם ישראל, ושל העולם, אל עבר התיקון השלם.
מצוות הלילה (ככל המצוות שבתורה) אינן רק 'סמלים' וזכר, אלא בעלות משמעות עצמית וכוח פעולה רוחני, הפועלות הן על האדם עצמו, באופן תודעתי ובאופן רוחני, והן על נשמת העולם כולו.
מתוך הלימוד הרעיוני, המחשבתי, וההלכתי, של מצוות הפסח וענייניו, נוכל להתחבר באמת לתוכנו העמוק מתוך הבנה והרגשת שייכות לתהליך העצום שאנו שותפים בו, בלילה זה ובכל השנה, במהלך החיים כולו.
