@-אני בעצמי- למה לא תקרא את הספרים האלו?|תוהה|
@-אני בעצמי- למה לא תקרא את הספרים האלו?|תוהה|
מתגעגעת...

מתגעגעת...
ירא שמים!
ירא שמים!אחרונההייתי בשיעור של הרב משה.
צולר 
מתגעגעת...
עברי אנכירק מוודא - זה לא רציני נכון?
גם חרדים (לא חבדניקים בהרכח) לומדים תניא.
איזה הפסד יש בזה?
שחוסידית תגיד על ליטווקי שללמוד תניא מקלקל אותו
מתגעגעת...אתה מה שנקרא- חיבססס
מתגעגעת...
אז אני לא צכה להתחייב על השמות של הבנים..בכל מקרה אבא השביע אותי לקרוא לבן שלי צבי יהודה אז פסדר
מתגעגעת...
מתגעגעת...תנחת רבנו תנחת- עאלק תקבל נבואה
-הצחקתני עד מוותת
הנ"ל
חבר שלי כנראה שנה הבאה במרכז. (אתה בהר המור?)
בכל מקרה... הוא אומר שכמות הלימודי אמונה שם קטנה פלאים.
הייתי בהר המור וראיתי שטוחנים.. אבל במרכז לא הייתי.. זה נכון?
סתם אני נהנת להקניט אותווו 
כל בוקר הקלטת של פרק א' 
מתגעגעת...והוא ליטווק שלומד תניא..פפפההה חשדתי
מתגעגעת...קודשא יביא לי תחתן שלי בהפוכה
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)