סתם שתדעו שלא חייבים לצאת חצי שנה
ולא זו לא היתה היכרות שטחית
כן זה היה פגישות ארוכות של 8-10 שעות
נפגשנו אחרי זה עוד, אבל בשלישית סגרנו
וזהו
-סופריקה-
גלידת לימוןמה קרה קנאת בבעלך?
אני לא עושה סמיילי עם לבבות בעיניים. הוא נראה חולה נפש עם האימוג'ים החדשים.
(הם מזעזעים באופן כללי)
בוז
פסידונית
נוצת זהבובטח שלא עם ילד
וואו
שתדעי שמשמח לשמוע!!!
בבחינת אם לה הלך כל אחד יכולבוז
ח"ונוצת זהב(סתם הנחה סבירה: בהתחשב בזה שאתה מוצא אותם בכל ציבור - די הגיוני שזה לא נובע מהיותם חלק מהציבור הספציפי אלא מגורם אחר, להלן: אנושיות משל)
איפה הפואנטה
"זה שהם שטופי מוח ולא חושבים ככה זה גם אצל הדתל והחרדים הקלאסים"
סופציטוט
ברוך השם.

ענבל
נחל
בוז
חולות

(בהקשר של החבריא קדישא)
לא יודעת מה איתך
ולא בדקתי בעמק רציני.
אמרתי רק שתבדוק
נחל
בוז
נחל
בוז
נחלמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)