אם נראה לך שמאז ומתמיד היה לו דימוי עצמי נמוך או שבזמן האחרון אולי קורה משהו, אולי יש איזה חבר שיורד לו לחיים או משהו כזה וזה גרם לו לשינוי לרעה בדימוי העצמי כי את אומרת שזה מאד החמיר בזמן האחרון

היה שינוי אחר בבית בתקופה האחרונה - לידה? הריון? מעבר דירה?

יש ספר מעולה של רחל ארבוס - "קורות בתינו" מקיף את כל הנושאים בגידול וחינוך ילדים בשפה זורמת ונעימה.

מזל שגילית את זה בזמן.

אכן, סביבה רגועה, "מפרגנת" ומחזקת.

בהיות שהוא ילד חכם, וגם עם ביקורת עצמית, אז כנראה לא מספיק שתגידי לו "באויר"... הוא צריך "הוכחות", וגם צריך לקבל גישה לכשלונות קטנים - וגם, צריך לראות האם אין מישהו בביה"ס, שממנו המחשבות הללו מתחילות.

א. לשוחח איתו על מעלותיו. הכל לגמרי בנחת, שיחה עניינית וחביבה. אתה חכם. בוא אראה לך.. ותכיני לפני כן, הכל בשלוה, במה זה מתבטא. השוואה לאחרים בני גילו (לא דמויות ספציפיות). אתה מצליח מאד.. תביאי "קבלות". איזה ילד יפה אתה.. תגידי מי עוד מהמשפחה אמר את זה..

ב. באיזשהו שלב, מן הסתם יגיד: אבל קיבלתי רק תשעים וחמש וחצי במבחן בחשבון... אולי אפילו פחות. אולי לא הצליח באיזה משחק עם החברים.  נצלי את ההזדמנות, "תרציני", ותגידי לו: אני צריכה להסביר לך משהו מאד חשוב. מי שרגיל לקבל ציונים נמוכים, לא להצליח בכל מיני דברים - אז אם הוא מקבל קצת יותר, הוא שמח. אצלו אולי היצר הרע זה להתעצל.. לא כ"כ למד, לא כ"כ מתאמץ. לפעמים סתם לא כ"כ עם כישרון.

אבל מי שהוא תלמיד טוב, רגיל להצליח, אז לפעמים אם משהו לא הולך לו הכי טוב, חושב שהוא נכשל. כאילו הכל צריך להיות הכי מושלם. זה סוג של יצר הרע... הרי אחרים היו מאד שמחים בזה... מה יעשה היצר הרע? הילד הזה יותר מידי מוצלח כאילו, יכול להיות מידי שמח....  הוא אומר לו: זה לא מספיק, היית יכול עוד יותר.

אל תשמע לו. יש כאלה שנקראים "פרפקציוניסטים".. רוצים שהכל יהיה מושלם. הצד הטוב בזה, שהם רוצים להצליח, לעשות דברים בצורה טובה. הצד הלא טוב, שמרגישים "לא מרוצים" אם לא הכל מושלם. במקום לשמוח בכשרונות, מבזבזים את זה על  צער. אל תעשה כך. טוב שאתה רוצה להצליח, זה מצוין, אבל לא לתת להצטער אם לא הכל הכי מושלם. גם להיות שמח זו מתנה מה', חשוב לא פחות מציונים. תשתדל להצליח - אבל לשמוח במה שיש. אין אדם שהכל אצלו מושלם. אחרת היה כבר משעמם... ככה תמיד יש מה להתקדם, ולהנות מזה שמצליחים בעוד דברים.

ג. ואז תשאלי: מישהו בביה"ס, מישהו מהחברים, אמר לך שאתה לא כזה טוב?.....  שווה לבדוק גם את זה. לפעמים, מסיק איזה חבר קנאי, כדי לגרום לילד להרגיש כך. צריך לפחות לשלול את זה.

ד. אם יבין א ה"תיאוריה" של מה שאמרת, ויסכים עם זה עקרונית. תגידי לו: כעת צריך להתאמן... לראות את הטוב שה' נותן לך, ולשמוח בזה. התרגלת קצת להתלונן - צריך להתאמן הפוך. אני ארשום כל יופ על פתקים, דברים אמיתיים שהצלחת, שהיית טוב בהם, משמחים - וכשתראה מה הצטבר, תקרא היטב, וזה יעזור לך לראות שאתה באמת כך, "להשתכנע".....  תסיימו בחיוך וממתק לרגל התחלת הענין - ובאמת תרשמי, בלי שיראה. ומידי יומיים-שלושה, תושיטי לו "ערימה", שיקרא ממש בשימת לב. כל דבר עם "אסמכתא" מתי זה קרה... בסוף תוסיפי כמה מילים טובות ושמחות שיש לך בן כזה..

אפשר לנסות. אולי יעבוד...

הצלחה רבה.

(שמחמאות על התהליך, המאמץ וההשקעה תורמות יותר לביטחון עצמי ומוטיבציה מאשר מחמאות לגופו של הילד.)

עכשיו עוד קצת רק ממה שנראה לי (אני לא אשת מקצוע): אולי דווקא בגלל שהילד חכם מאוד ורגיל שמשבחים אותו על כך הוא בנה את תחושת הערך שלו על בסיס זה והוא מפחד לאבד זאת. כל ״טעות״ מאיימת על תחושת הערך שלו. כך שייתכן שכדאי גם לומר לילד כמה אוהבים אותו סתם ככה בלי שום סיבה, לא כי הוא חכם או יפה או מוצלח. פשוט כך. כמה הוא שווה בלי קשר לשום כישרון או הישג, אלא רק כי הוא נברא בצלם אלוקים ויש בו נשמה טהורה.

זה אמנם רק מה שנראה לי, אבל זה מאוד נראה לי... נראה לי שזה מאוד חשוב ויכול למנוע בעיות בעתיד אם ילד לומד לא לתלות את הערך העצמי שלו בשום דבר. זאת אומרת, לא להתמקד בלשכנע אותו שהוא דווקא כן חכם, אלא יותר לנסות לשכנע אותו שאם הוא אהוב או לא, אם הוא שווה או לא - לא תלוי בכלל בכמה הוא חכם או מצליח. וזה כמובן קשור למה שקודמתי אמרה, ואולי לא הוספתי עליה הרבה, אבל הנקודה הזו נראית לי כל-כך חשובה שבכל זאת...

פשוט להתחיל לחזק בו צדדים אחרים שלא קשורים ללימודים והצלחה חברתית

כל פעם שאת תופסת אותו מתייחס יפה לאח/אחות - להחמיא לו על זה. 

כל פעם שסבר הפנים שלו נעים - להחמיא לו על זה.

כל פעם שהתארגן יפה לשינה/סידר משהו/וואטאבר - להחמיא לו על זה.

ולא להחמיא בצורה מוזגמת - מספיק לומר בפשטות - כמה נעים לראות את החיוך המתוק שלך ולחבק ולתת נשיקה.

פחות דיבורים יותר מעשים, ככה הוא יתחיל להפנים את זה. שהוא אהוב מעצם היותו ולא בגלל תוצאות שהוא מספק

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות