אם נראה לך שמאז ומתמיד היה לו דימוי עצמי נמוך או שבזמן האחרון אולי קורה משהו, אולי יש איזה חבר שיורד לו לחיים או משהו כזה וזה גרם לו לשינוי לרעה בדימוי העצמי כי את אומרת שזה מאד החמיר בזמן האחרון

היה שינוי אחר בבית בתקופה האחרונה - לידה? הריון? מעבר דירה?

יש ספר מעולה של רחל ארבוס - "קורות בתינו" מקיף את כל הנושאים בגידול וחינוך ילדים בשפה זורמת ונעימה.

מזל שגילית את זה בזמן.

אכן, סביבה רגועה, "מפרגנת" ומחזקת.

בהיות שהוא ילד חכם, וגם עם ביקורת עצמית, אז כנראה לא מספיק שתגידי לו "באויר"... הוא צריך "הוכחות", וגם צריך לקבל גישה לכשלונות קטנים - וגם, צריך לראות האם אין מישהו בביה"ס, שממנו המחשבות הללו מתחילות.

א. לשוחח איתו על מעלותיו. הכל לגמרי בנחת, שיחה עניינית וחביבה. אתה חכם. בוא אראה לך.. ותכיני לפני כן, הכל בשלוה, במה זה מתבטא. השוואה לאחרים בני גילו (לא דמויות ספציפיות). אתה מצליח מאד.. תביאי "קבלות". איזה ילד יפה אתה.. תגידי מי עוד מהמשפחה אמר את זה..

ב. באיזשהו שלב, מן הסתם יגיד: אבל קיבלתי רק תשעים וחמש וחצי במבחן בחשבון... אולי אפילו פחות. אולי לא הצליח באיזה משחק עם החברים.  נצלי את ההזדמנות, "תרציני", ותגידי לו: אני צריכה להסביר לך משהו מאד חשוב. מי שרגיל לקבל ציונים נמוכים, לא להצליח בכל מיני דברים - אז אם הוא מקבל קצת יותר, הוא שמח. אצלו אולי היצר הרע זה להתעצל.. לא כ"כ למד, לא כ"כ מתאמץ. לפעמים סתם לא כ"כ עם כישרון.

אבל מי שהוא תלמיד טוב, רגיל להצליח, אז לפעמים אם משהו לא הולך לו הכי טוב, חושב שהוא נכשל. כאילו הכל צריך להיות הכי מושלם. זה סוג של יצר הרע... הרי אחרים היו מאד שמחים בזה... מה יעשה היצר הרע? הילד הזה יותר מידי מוצלח כאילו, יכול להיות מידי שמח....  הוא אומר לו: זה לא מספיק, היית יכול עוד יותר.

אל תשמע לו. יש כאלה שנקראים "פרפקציוניסטים".. רוצים שהכל יהיה מושלם. הצד הטוב בזה, שהם רוצים להצליח, לעשות דברים בצורה טובה. הצד הלא טוב, שמרגישים "לא מרוצים" אם לא הכל מושלם. במקום לשמוח בכשרונות, מבזבזים את זה על  צער. אל תעשה כך. טוב שאתה רוצה להצליח, זה מצוין, אבל לא לתת להצטער אם לא הכל הכי מושלם. גם להיות שמח זו מתנה מה', חשוב לא פחות מציונים. תשתדל להצליח - אבל לשמוח במה שיש. אין אדם שהכל אצלו מושלם. אחרת היה כבר משעמם... ככה תמיד יש מה להתקדם, ולהנות מזה שמצליחים בעוד דברים.

ג. ואז תשאלי: מישהו בביה"ס, מישהו מהחברים, אמר לך שאתה לא כזה טוב?.....  שווה לבדוק גם את זה. לפעמים, מסיק איזה חבר קנאי, כדי לגרום לילד להרגיש כך. צריך לפחות לשלול את זה.

ד. אם יבין א ה"תיאוריה" של מה שאמרת, ויסכים עם זה עקרונית. תגידי לו: כעת צריך להתאמן... לראות את הטוב שה' נותן לך, ולשמוח בזה. התרגלת קצת להתלונן - צריך להתאמן הפוך. אני ארשום כל יופ על פתקים, דברים אמיתיים שהצלחת, שהיית טוב בהם, משמחים - וכשתראה מה הצטבר, תקרא היטב, וזה יעזור לך לראות שאתה באמת כך, "להשתכנע".....  תסיימו בחיוך וממתק לרגל התחלת הענין - ובאמת תרשמי, בלי שיראה. ומידי יומיים-שלושה, תושיטי לו "ערימה", שיקרא ממש בשימת לב. כל דבר עם "אסמכתא" מתי זה קרה... בסוף תוסיפי כמה מילים טובות ושמחות שיש לך בן כזה..

אפשר לנסות. אולי יעבוד...

הצלחה רבה.

(שמחמאות על התהליך, המאמץ וההשקעה תורמות יותר לביטחון עצמי ומוטיבציה מאשר מחמאות לגופו של הילד.)

עכשיו עוד קצת רק ממה שנראה לי (אני לא אשת מקצוע): אולי דווקא בגלל שהילד חכם מאוד ורגיל שמשבחים אותו על כך הוא בנה את תחושת הערך שלו על בסיס זה והוא מפחד לאבד זאת. כל ״טעות״ מאיימת על תחושת הערך שלו. כך שייתכן שכדאי גם לומר לילד כמה אוהבים אותו סתם ככה בלי שום סיבה, לא כי הוא חכם או יפה או מוצלח. פשוט כך. כמה הוא שווה בלי קשר לשום כישרון או הישג, אלא רק כי הוא נברא בצלם אלוקים ויש בו נשמה טהורה.

זה אמנם רק מה שנראה לי, אבל זה מאוד נראה לי... נראה לי שזה מאוד חשוב ויכול למנוע בעיות בעתיד אם ילד לומד לא לתלות את הערך העצמי שלו בשום דבר. זאת אומרת, לא להתמקד בלשכנע אותו שהוא דווקא כן חכם, אלא יותר לנסות לשכנע אותו שאם הוא אהוב או לא, אם הוא שווה או לא - לא תלוי בכלל בכמה הוא חכם או מצליח. וזה כמובן קשור למה שקודמתי אמרה, ואולי לא הוספתי עליה הרבה, אבל הנקודה הזו נראית לי כל-כך חשובה שבכל זאת...

פשוט להתחיל לחזק בו צדדים אחרים שלא קשורים ללימודים והצלחה חברתית

כל פעם שאת תופסת אותו מתייחס יפה לאח/אחות - להחמיא לו על זה. 

כל פעם שסבר הפנים שלו נעים - להחמיא לו על זה.

כל פעם שהתארגן יפה לשינה/סידר משהו/וואטאבר - להחמיא לו על זה.

ולא להחמיא בצורה מוזגמת - מספיק לומר בפשטות - כמה נעים לראות את החיוך המתוק שלך ולחבק ולתת נשיקה.

פחות דיבורים יותר מעשים, ככה הוא יתחיל להפנים את זה. שהוא אהוב מעצם היותו ולא בגלל תוצאות שהוא מספק

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....