היה לי טוב אתמול .
היה לי טוב אתמול .
כמו שקט בין צלילים אחכה
את לבי המאובק לקראתך אנקה
רק תיתן לי לראות קצת מהסוף
הטוב הזה
אני נשענת עליך
כשאין לי כוח לדבר
אתה מכיל ומחבר לי את הלב
חתיכה, חתיכה אחרי שנשבר
מהיום הזה שעבר
"יש לי רק אותך"
ואני שומע רק כשאת שמחה.
אז אני מחזיק באור כמו שיכור,
עד שיעבור עלי הלילה.
יש לך את הארון הכי יפה עם הבגדים הכי הכי הכי
למה את אומרת:״אין לי מה אין לי מה לשים״ - בערב כשתצאי
יש לך איזה אלף חברים לדבר סתם על היום
אז איך זה שאת עדיין לבד אם יש לך את הכל
אתה יודע שאם תתרחק
אני אלך מכולם ואדבר לשמים
כמו אחוזה בשיגעון אחזור לגור בזיכרון
אני רציתי לצעוק
שמישהו ישמע שכואב לי
רק לא לשתוק
לילה שני לא עובר לי
אומרים שהחיים האלו סרט
אומרים לכל אחד פה יש תפקיד
אומרים הכל היה נראה אחרת
אם היינו קצת כותבים את התסריט
אבל יש במאי קוראים לו אתה יודע
והוא אחראי על כל השחקנים
את הבקשות שלך שומע
והאמת היא שבאלי גם לפגוש אותו לפעמים
ואם תבואי אליי
נישאר כל הלילה
ואלחש לך מילים
שתדעי שאני שלך
ובבוקר תראי נישאר ביחד
הולכים את הדרך הזו לתמיד יד ביד
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)