השאלה היא מה כן ההגדרה.

מצוות זה לא הכל או כלום.
זה לא שמי שלא מקיים מצווה אחת הוא כבר לא דתי ומי שמקיים לפחות אחת הוא כן. איפה הקו?

הכיוון הוא כמה שיותר ובשאיפה לעלות?
דתי

הכיוון הוא כמה שפחות ובשאיפה לרדת?
לא

ולא אומרים בחב״ד לא דתי, כי כולם יהודים.
הם פשוט לא שומרים, לעת עתה.

לא אומרים דתי ולא דתי, נכון, 'לא שומת"צ לע"ע', אבל לצערנו יש גם אחרים.


תודה לך על התשובה.

יש פה העמדה במקום וזה דווקא טוב.
התכוונתי לתודה באמת.

אני מתעב הגדרות. שונא אותן כי הן תמיד טועות.

אי אפשר להכליל בכלל כי כל אדם הוא שונה.

 

 

הכל שטויות במיץ.

 

בנאדם שהוא מאמין שה' הוא מלך העולם ושהוא ברא אותו. שעלינו לעבוד אותו - עליו לנסות לחיות חיי תורה וקדושה בכל דרך אפשרית.

 

זה שאנשים לא מקפידים על דברים מסויימים (למשל כיפה וכו) נובע או מחוסר ידיעה או מחוסר עניין. פחות מידי אמונה.

 

כדאי להתאמץ בעבודת ה וזהו.

 

 

נטו.

את צריכה להרגיש טוב עם מי שאת? בין אם את מגדירה את עצמך דתיה או לא, ובין אם אחרים מגדירים אותך כך או אחרת.

ואם אני נשאלת אם אני דתיה אני צריכה לדעת מה לענות.

אני לא מאמין/ה בהגדרות, אני בלה בלה בלה וכאן את מפרטת במה הדתיות שלך באה לידי ביטוי...

אבל עדיין, לא חשוב כל להתאים את עצמי להגדרות?

תודה לך.

אין קו. כל אחד מחליט מה הוא.

השונא ישראל הכי גדול, אנטי דתי מובהק,
שנוסע בשבת ומקלל דוסים כי נמאס לו, יגיד שהוא דתי,
גם הוא דתי?
התשובה היא לא.

כי כשבנאדם מגדיר את עצמו דתי הוא מייצג משהו.
וכל הגדרה היא מחייבת ברמה זו או אחרת..
ובנאדם שמגדיר את עצמו דתי,
צריך לכבד את ההגדרה שלו. ולקיים את מה שהיא כולתת.

מה שמכבד את ההגדרה הזאת,
זה באופן מפתיע מה שהיא.
שומר תורה ומצוות.

למה שיגדיא את עצמו דתי?
זה קצת סותר.

ניסיתי להבהיר כמה הוא רחוק.
וכמה הוא לא דתי..

אם בנאדם מגדיר את עצמו דתי כנראה יש לזה סיבה, אני לא אגדיר את עצמי היפסטרית אם אני אפילו לא יודעת מה זה וכל הסגנון לא מענין אותי.
כשהנאדם מגדיר את עצמו משהו יש לזה סיבה.

כולנו נופלים.
לכולנו יש עליות וירידות. יש מאיתנו שהן יותר חדות, ויש שפחות..
אבל בסופו של דבר, שמקיים מצוות בסיסיות- שבת כשרות גילוי עריות וכו'.. ובנוסף גם שואף לקיים את השאר, הוא אדם דתי. אבל אם אין את השאיפה הזאת, אז למה בכלל לעשות את המעט? אם אין את השאיפה זה לא אמונה אמיתית שזו הדרך הנכונה.. ובלי שאיפה גם אין סיבה לחיות.

בנאדם שיש לו רק את השאיפה, אני לוידת איך להגדיר אותו..
אבל לדעתי, ההגדרה דתי, היא גם שאיפה להתקדמות ורק מעשים.
מישהו שמקיים רק אחד מהם, מכניס לבלבול, וגם זה מעיד על חוסר אמונה שזה באמת הדבר הנכון..
כי כשיש רצון (שאיפה) יש דרך.

ואני מקיימת את המצוות כמו שצריך.

אז אין לי למה לחיות?
או מה אני?

אם אין לך שאיפה, למה את חיה? בשביל מה את פה?
בשביל לאכל לישון, ולחזור על מחזור מטומטם של בוקר וערב?

אני לוידת להגדיר את זה.. זה מבלבל..
אבל אני חושבת שזה כן דתי, והשאיפה כבר תבוא בהמשך..

מתוך שלא לשמה בא לשמה.
תהיה שאיפה.
מתישהו..

התכוונתי אם אין לי שאיפה בחלק הדתי.


ממ.
אם זה אני מסכימה

ויש שמאלן הכי קיצוני..
זה שונה.. השמאלן הכי קיצוני הוא כבר שונא ישראל..
וכן. אי אפשר להיות דתי ושונא ישראל.
זה סותר.

אי אפשר להיות סתם שמאלן ודתי. זה גם סותר.

איך זה סותר?

זה קיצוני?

החשובים ביותר הם הורסים.
מה זה שווה?
אני לא חושבת שה' אוהב ככ את הרעיון של לשנוא את העם שהוא ככ אוהב..

בטח כיום. אין לנו מאיפה לדעת.

יכול להיות שהוא לא מרוצה ממנו.
אבל הוא תמיד אוהב..
כמו אבאמא ויותר מזה..

תתפלאו, למרות שזה כביכול אהבה שאינה תלויה בדבר, לפעמים אבא לא אוהב את הבן שלו.
כן כן.

אם הוא חושב שמחבל הוא מסכן.
שהוא נכבש ואומלל.

להכיר בחסרונותיך.

מה זאת אומרת להכיר בחסרונותיך?

שמאלני בדעות לא סותר קיום מצוות ושמירת דת.

אבל יש הבדל גדול בין להכיר בחסרונותיך כדתי, לבין להיות שמאלן ברמה של שונא ישראל.

הוא דתי כי הוא נולד כזה ומשמר את זה כי זה רצון האלוהים. אבל הוא לא חושב שזה מה שנכון, ובשביל מה שנכון יש לו את הדעה הפוליטית, השמאלנית במקרה הזה.

מה שמקובל בקרב גדולי הפוסקים.

ההלכה של היום היא לא ההלכה של אביי ורבא.

מי שמקבל על עצמו את ההכרעות ההלכתיות של הדורות האחרונים (החל משולחן ערוך דרך האחרונים ופוסקי הדור) הוא מי שיכול להיחשב לדתי.

אין משחקים בתחום הזה. 

ולא מי שמקיים.

קבלת ההלכה ונכונות לקיים אותה בצורה מלאה.

 

האדם הדתי מכפיף את עצמו להנחיות ההלכתיות.

תודה לך.

אלא להכעיס ואימוץ אורח חיים לא הלכתי כאידאולוגיה

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)