תחשבי שיש לך בוס מעצבן. מעצבן נורא.
כל היום צועק ומתעצבן עליך.
לא משנה מה את עושה זה לא מספיק טוב בשבילו.
את משקיעה ועושה משהו אחד, הוא בא בקריזה שהוא רוצה דווקא ככה ולא ככה (בבקבוק המלוכלך שצריך לשטוף ולא בבקבוק שכבר הכנת לו), ואז את מביאה לו מה שרצה, ושוב הוא מתהפך ורוצה משהו אחר, וזה לא נגמר.
והוא לא מדבר ברור, עד שהוא מסביר את עצמו כמו שצריך יוצאת לך הנשמה.
וכל זה כשהמשרד שלך הפוך, את לא מוצאת בו את הידיים והרגליים, הכל ג'יפה ומעצבן להיות בו. ואת רק רוצה לעצור לרבע שעה הכל ולהחזיר את המשרד להיות נורמלי.
אבל אי אפשר כי משגעים אותך!
אבל הבוס הזה הוא לא סתם בוס, הוא הילד שלך. אז אסור לך לשנוא אותו, את צריכה לאהוב אותו. ולחנך אותו נכון.
ולדאוג לו. שיהיה לו אוכל, ושגרה, ושיסמוך עליך, וירגיש בטוח.
ואז הוא לרגע משתתק ואת יושבת מפורק לחלוטין פיזית ונפשית, ורק בוכה שהכל ייגמר כבר כי נגמר הכוח.
ואז הבוס השני מתעורר ודורש את הצומי שלו.
זהו.
כל היום צועק ומתעצבן עליך.
לא משנה מה את עושה זה לא מספיק טוב בשבילו.
את משקיעה ועושה משהו אחד, הוא בא בקריזה שהוא רוצה דווקא ככה ולא ככה (בבקבוק המלוכלך שצריך לשטוף ולא בבקבוק שכבר הכנת לו), ואז את מביאה לו מה שרצה, ושוב הוא מתהפך ורוצה משהו אחר, וזה לא נגמר.
והוא לא מדבר ברור, עד שהוא מסביר את עצמו כמו שצריך יוצאת לך הנשמה.
וכל זה כשהמשרד שלך הפוך, את לא מוצאת בו את הידיים והרגליים, הכל ג'יפה ומעצבן להיות בו. ואת רק רוצה לעצור לרבע שעה הכל ולהחזיר את המשרד להיות נורמלי.
אבל אי אפשר כי משגעים אותך!
אבל הבוס הזה הוא לא סתם בוס, הוא הילד שלך. אז אסור לך לשנוא אותו, את צריכה לאהוב אותו. ולחנך אותו נכון.
ולדאוג לו. שיהיה לו אוכל, ושגרה, ושיסמוך עליך, וירגיש בטוח.
ואז הוא לרגע משתתק ואת יושבת מפורק לחלוטין פיזית ונפשית, ורק בוכה שהכל ייגמר כבר כי נגמר הכוח.
ואז הבוס השני מתעורר ודורש את הצומי שלו.
זהו.