טוב השלמתי עם זה נו בסדר. כנראה מגיע למי שמגיע..נוסעים טרמפים מציקים בעצם לא כזה מגיעים לחציו 

וכמובן שזה הה מיותר לחלוטין. אבל נו קנס וכל הדברים הלא הכי אמיתיים הללו... טוב נו אבל אני צכה לקחת

אבל אם אני כבר ככה ככה אז עד הסוףף.. אני לא נשארת בשביל שלא יתפרק אני יודעת טוב מאוד שאני זאת שמחזיקה

וסוגשל מנהלת וזה מצב שמאוד מציק לי אתם לא תתחננו שאני יחזור. אם אני חוזרת זה רק מעצמי.

בנתיים אני בהפסקה!!!!! מה לא ברור?? אני אוהבת אותה מאוד אבל זה מציק מציק.

ישלהם מזל מזל גדול שישפה אחד שמחזק אותי בעניין מזל ענק!! אתם לא מבינות בכלל עד כמה אני

משקיעה בזה בכלל!!!!!!! כן עם כמה שאתן אומרות שכן ואתן יודעות לדבר מזה יפה מזה יפה אבל זה לא

אני לא מרגישה שישנה מספיק הערכה והבנה והכלה אחרת לא היו לי בכלל ספקות בעניין. מה אתן

עושות בשביל זה?? כמעט כלום לעומתי. אוף אולי כן ואני לא יודעת ואני סתם ככה. אוווווףף.

טוב יהיה בסדר יהיה.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול