עכשיו אני יחיד פה

וזה כיף לי

הייתה לי שבת קצת מוזרה

בליל שבת בכיתי כמו בחורה

נעלבתי. 

הרגשתי שאני לא שייך לאפחד

לא מעניין אפחד

לא מצליחים לחנך אותי

ומרימים ידיים

ואני אגדל פרא

הייתה תפילה יפה

היה פריילאך

מאוד נהנתי

בסעודה גם היה נחמד

אז אפשר לומר שהתחיל רע ונגמר טוב יותר

אני לא יודע.

חוסר הידיעה זה איזשהו תקווה

כשיודעים

כבר אין תקווה

אני אלך להתקלח.

מקווה שאקום מחר בזמן

אסור לי לאחר

הלוואי שהיינו חוזרים אחורה בזמן

הייתי עושה את העבודה המקוללת הזו באנגלית

והולך לישון

חופשי אני רואה תצמי ממשיך לחרוש סרטים

צריך משמעת עצמית.

ואינלי.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול