כןכן,את התהיות האלה

עם כל הלב השמח שלי

סתם כי יש דמעות

ולא כי אני בוכיה או עצובה

ממש לא

ואני לא אוהבת לבכות

אבל זה קורה

כי ככה טוב לי עכשיו

עם הגעגוע המתפרץ הזה

בלי להלחם בו

ככה

לתת להם לזרום על הלחיים שלי

ולהתפוצץ איתן בגאווה.

גאווה בו,

גאווה בעצמי.

לו לרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור

בכל זאת..נוצה לא כן?

זה היתרון של הנוצה

וכשהיא מזהב,אז זה יתרון פי 2

עוד שיר שקפץ לשם..

ומוריד לי דמעות

אצלנו בגן,גלי עטרי

שיר קשה

אעה לא עושה לי טוב

אני כולי בנאדם שמח

וסתם זה מעציב אז די 

אצלנו בגן נפרדים בשמחה

חוץ מאלה שפתאום לא חזרו לגן

אמרו לי שהם עברו דירה

מעבר לענן

השיר הזה מציף לי ככ הרבה

בלי לרצות בכלל

פשוט מעלה לי את זה בפלאשים

למה טליה?

די תחליפי שיר

תחייכי

שלח לי מלאך

כןכן שלח לי ואתו לכאן

בשקט בשקט

הכי טהור שיש

הכי אמיתי

כן תזיז לי את הזמן לעוד 3 וחצי חודש

כןכן

בלי שאף אחד ירגיש

|חולם|

מותר לי לחלום? גם כשאני ערה?

ונכון,לא בריא לא לישון

אבל אני פוחדת..לא להצליח לקום בזמן

אופ עם זה די!

כי החיים כל כך יפים

זה מדהים איך שאני יכולה לכתוב

תוך כדי שירים

וכל שיר עושה את הפעולה שלו בלב שלי

בצורה כל כך מדויקת ונכונה

זה מדהים!

מדהים שאני מצליחה לבכות בשניה

ולחייך ולהשמין מגאווה ואושר דקה וחצי אחרי זה

מדהים!

זה כמו מליון אורות דולקים

זה האל שמעליי מאיר לי את הלילה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול