והסמארטפון מציל להם את החיים, בטח החברתיים.

אין לי כח לכתוב פה את הגיהנום שעברתי במערכת החינוך אבל ממש חיכיתי לרגע שבו אוכל להתחבר לחמצן שלי - למחשב ולאינטרנט.

וזה היה עד שלב מסויים על גבי קו הטלפון הרגיל של המשפחה הדי דברנית.

היו ימים.

יש הרבה מאוד תחומים שאפשר ללמוד אותם יחסית בקלות על גבי הרשת. 

זה לא משנה במה אתה טוב, המחשב והאינטרנט יכולים לקדם אותך בללמוד את  זה.

(אגב, גם ללמוד דברים שליליים, כמו כל מדיה).

מסכים שעדיף מחשב נייח מאשר סמארטפון שמשמש בעיקר כצעצוע, ומסכים ש-2500₪ זה מוגזם באופן קיצוני.

ויש הרבה ילדים שהחברה רעה להם והסמארטפון\אינטרנט גרמו להם פגיעות אישיות קשות.שרק העצימו את מצבם החברתי....

אנחנו מגדלים דור של לקויי תקשורת. זה נוראי נוראי נוראי. 

אאל"ט זו אחת מהנחות המחקר לכך שאוטיזם הולך ונפוץ בין השאר. 

שמחה שההורים שלי לא נכנעו בשום שלב בחיי לתכתיבי החברה. קיבלתי פלאפון ברגע שעברתי לגור מחוץ לבית. בגיל 18, אחרי תיכון. 

לסמארטפון עברתי משיקולי נוחות שנה וחצי אח"כ.. (ולסירוגין פה ושם חזרתי לנוקיה)

ב"ה למיטב הבנתי אין לי חסכים חברתיים  

חיה בשאיפה להפחית זמן מסך למינימום.. 

המחשב והסמארטפון (ועוד לפניו - מכשירים פשוטים יותר עם אינטרנט) בגדול הצילו לי את החיים.

גם היום כשישש לי עבודה ומשפחה החיים שלי הם אפס מאופס בלי המכשירים האלה, והדקות האיומות שלפני צאת שבת קיץ יוכיחו.

אני משתמש במכשיר סיני שעלה כ-500 שקלים ומרוצה

ברמת ילדים צעירים יותר -

ני תוהה אם יש דרך להתמודד עם זה בעולם המודרני.

כבר תפסתי את איתן שלי (ילד בן חמש!) באמצע הלילה רואה סרט מתחת לשמיכה בסמארטפון שאני מחזיק כספייר.

הקמת משפחה, יש לך חיים מלאים, יש בך עולם פנימי עשיר הרבה יותר מאשר השיעבוד לטכנולוגיה...

תחפש את האושר בפנים, לא בחוץ...

מילד "כאפות" בשולי החברה נהייתי מה שאני רק בזכות הטכנולוגיה. מאז שלמדתי תכנות (בסביבות גיל 10-11) ועד היום מרכז חיי נמצא על גבי המסכים.

בלי המסכים לא היה לי כלום.

זה בהחלט לא מתאים לכל אחד

מכירה כמה שהתמכרו קשות למשחקי אסטרטגיה למיניהם ונשארו ככה. ממש כמו סמים...

וילדים מתמכרים הרבה יותר כי הם לא יודעים לשים לעצמם גבול. גם אצלי בגיל ארבע הם יודעים למצוא סרט שרצו או משחק וכמעט כל הילדים שאני מכירה יודעים את זה. אז חייבים להגביל זמן מסך ולתת אפשרויות אחרות לבילוי והעברת זמן. אני לגמרי מבינה שזה קשה מאוד אבל חייבים גם לשחק עם ילד בלי מחשב או מכשיר אחר. במיוחד אם הוא ילד יחיד...

לחסום אינטרנט. קנינו כזה לבן 10 ליום הולדת וחסמנו אינטרנט. גם בחברה דתית בגיל 10 יש ילדים עם מכשירים, כאלו שנוסעים בהסעות ואחראים על אח קטן, קיבלו מאחים בוגרים שהחליפו מכשיר, ילדים שהורים עובדים משמרות או עד מאוחר...

א.התמכרות ובזבוז הילדות-

שתדעו שההפלאפון הזה הורס לכולם ופשוט מבזבז וממכר וגורם לאנשים עיפות ועצבנות.

ילד בכיתה ג אמור לרוץ, לשחק בגן שעשועים ,חוגים, חברים,משפחה וכו..

לא לשבת כל היום מול הסמרטפון

על הספא ולבהות בה מאחרי ביצפר עד השעה 12 בלילה 

חברה זה הילדות שלהם! שהם יתבגרו על מה הם יסתכלו לאחור?

על הילדות שהיתה מלווה אך ורק בסרטים ביוטיוב?

על זה שכל היום רק היו עסוקים בלשבור תשיא של איזה משחק דפקט בפלאפון?

מה הם יזכרו? לי זה ירגיש מבאס שאני יזדקן אז במבט לאחור לגלות שכל התחנה

המיוחדת הזאת שנקראת ילדות העברתי מול מסך 

הילדות זה פעם אחת בחיים וזה עובר כזה מהר וזה ה-תקופה של בנאדם!

זה התקופה הכי טובה והכי בונה נפשית,רוחנית,אשיותית,אופי....זה הגיל שבו צריך להשקיע

ויש לילד מלאאאא מלאאאא מה לעשות חוץ מלבזבז תזמן...

תראו איזה עולם נפלא השם נתן לנו ויש בעולם הזה ובחיים הקצרים האלה מלא מה להספיק

ובמלא מה להנות! תנו לילד עדין ורך את השמחת חיים שמגיעה לו!

ב.ההתכמכרות הזאת גורמת בעיות-

עיפות- אני לא יודעת אם שמעתן אבל הפלאפון הקטן הזה גורם לעיפות מרובה שמשתלטת עלייך

ראייה- הקרינה משפיעה על הראייה וזה מוריד מה-100 אחוז ראיה וזו הסיבה שהרבה זקוקים למשקפיים

עצבנות-זה עושה את המי שמכור קשות לבנאדם עצבני וקצר רוח

עצלנות- שהוא מתרגל שהכל ניהיה בכפתורים ובלחיצות נטולות מאמץ אין לו חשק לעשות

דברים שדרושים למאמץ כלשהו ולדוגמא לעשות ש"ב! הילד לא ירצה לעשות תרגיל מתמטי כי העדפה האישית שלו זה כפתורים ולחיצות

ואת כל זה אני אומרת מהנסיון שלי וממה שזה מביא לי וממה שזה מביא לכל האלה שאני מכירה שפשוט התמכרו

ג. בזבוז כסף-

אני לא באה להתערב לאנשים בחיים ואין זה ענייני אבל מה הקטע לקנות לילד מכשיר ב2500????

בכסף הזה אפשר לרשות אותו לחוג שיממש את הכשרון שלו (אומנות,אפייה,ספורט..)

ושיפתח אותו או איזה משחק מעניין שישחק עם חבריו אחרי צהריים..

יש פלאפון הרבה יותר זולים ובשביל ילד עד גיל 15 מה רע בפלאפון ב500 ש"ח?

אתם נותנים לילד פלאפון יקר בשביל מה? בשביל שתיהיה לו תעסוקה והפלאפון יעסיק אותו?

כי זה כביכול משמח אותו? זה הדרך שלכם להגיד שאתם אוהבים אותו והעיקר שיהיה תקוע כל היום

עם זה בספא?

ד. סכנות הרשתות החברתיות-

עם כל הכבוד למשחקים ולסרטים יש באיטרנט דברים מאוד מסוכנים

שילדים נחשפו ונחשפים אליהם ואתרים שאין מקומם של ילדים שם

ועל אנשים זרים שעלו על ילד תמים וגרמו ....לא צריך להרחיב בנושא הזה נכון? יש המון תכנים ואתרים

ותגובות של אנשים וסרטים ופרסומות שיכולים להזיק והזיקו לילדים רבים ושאין ההורים יכולים לדעת

מה קורה בפלאפון של ילדם ומה הוא עושה איתו ואיפה ועם מי.

יש עוד הרבה על מה להרחיב בנושא אבל את הדברים הבסיסים והעיקריים כתבתי

ואני באמת כתבתי מהנסיון שלי ונזקים שהתחוללו לי עם זה התמכרות ובזבוז זמן

עם זה ירידה בלימודים עיפות ועצבנות וגם הטרדה באיטרנט ודברים שנחשפתי אליהם

שאני כל כך מצתערת שנחשפתי 

אז תעשו את החשבון שלכם אבל לילדים טהורים מתוקים ועדינים לא צריך לדחוף את הדבר

הזה לעינים ובטח לא ב2500!

ונראה מה יעשו אותם דוסים כשהילדה שלהם תעבוד כשמרטפית ותקנה לה אחד.

תכלס. מתאים ל @חוני המעגל פינות לעשות את זה

הפגיעה והשיימינג היה גם לפני עידן האינטרנט. ההבדל היחד הוא רק זה שההורה יכול לקחת את הטלפון של הילד ולגלות את הגיהנום שהוא עובר גם אם הוא לא מדבר.

השטויות שלך.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים