יופי. אז אולי אני באמת לא מתלוננת על עצם הבדיקות וההיטהרות ומכוונת את כל הכוונות, וח"ו לא שונאת את המצווה, אבל הימים האלה... אוף. אולי גם ב7 נקיים כבר קל יותר לראות את האור בקצה המנהרה.
אבל ביום השלישי למחזור, מה שיש זה רק עצבים. ועייפות. ועייפות. ועייפות. וכל יום שעובר אני מתעצבנת על בעלי עוד יותר. הוא כבר יודע לא לקחת בחשבון שום דבר שאני עושה או אומרת בימים האלה כי אני פשוט לא אני. אבל אני מתוסכלת, למה אני ככה? איזשהו יצור עצבני ומבולבל. מרגישה בתוך בועה של משהו לא מובן. נו מחזור, אפשר לחשוב. למה החיים צריכים להתהפך לגמרי בגללו??
אשמח לעידוד
בעצמי לא יודעת מה אני רוצה לשמוע. אבל פשוט מרגישה לא טוב עם עצמי ועם כל העולם בימים המדכאים האלה
