האיש הזה, שהעצב זועק מעיניו התכולות
שקבע מושבו על האדמה החרוכה
שבגדיו השחורים כמו באים לצרוח את כאבו
האיש הזה, שפעם ידע טעמה של שמחה מהי;
שהרגיש את הנחמה בחיבוק העוטף
שחיוך לא הווה מושג רחוק עבורו
האיש הזה, שעיניו נעשו חסרות מבע
שליבו כמו שכח איך להרגיש
שמתכווץ לשמע צחוק מתגלגל
האיש הזה, עדיין יושב שם, ומחכה לחיבוק.
שקבע מושבו על האדמה החרוכה
שבגדיו השחורים כמו באים לצרוח את כאבו
האיש הזה, שפעם ידע טעמה של שמחה מהי;
שהרגיש את הנחמה בחיבוק העוטף
שחיוך לא הווה מושג רחוק עבורו
האיש הזה, שעיניו נעשו חסרות מבע
שליבו כמו שכח איך להרגיש
שמתכווץ לשמע צחוק מתגלגל
האיש הזה, עדיין יושב שם, ומחכה לחיבוק.


