אני מאמינה
ה' יתברך בכבודו ובעצמו אוסף אותי אליו בחן בחסד וברחמים, מחבק אותי ומוציא אותי לדרך חדשה כדי שאמצא בה אורות חדשים, כיסופים ותפילות חדשות.
ההבדל בין היש לאין כמעט בלתי נתפס.
כמה אני רוצה לדעת, כמה אני באשליה שאני יודעת משהו.
אני מסכימה מעומק הלב והנפש להתמסר להנהגתו של הקב"ה, ליפול לזרועותיו המושטות, להאמין שאין כאן טעויות, לפקוח עיניים ולהתחיל לנשום.
אבינו מלכנו, אני מדמיינת אותך ממעוף הציפור, ממקום מושבך על כיסא הכבוד מביט בי באהבה, בעיניים טובות, בנחת רוח.
ובגלל כל זה טוב להודות.
אומרת תודה לריבון העולמים על כל הרגעים הקדושים שהפכו את התקופה הזאת למיוחדת וממלאת כל כך. תודה על האין שהאיר לי את היש מחדש, שחידד לי את הרצון שלי, רצון פשוט כל כך. תודה על הכאב העצום הזה שבלעדיו לא הייתי מבינה כמה טוב כשהוא איננו, על שריפת המקדש המתחוללת בקרבי.
תודה שאפשרת לי לפגוש אותך ואת עצמי. תודה שלימדת אותי מה זאת אהבה.
מבקשת ממך ד' יתברך גאולה שלימה, ושתזכה אותי לגדול וללמוד בלב שמח להתענג עליך, בלי נסיונות ובלי בזיונות חס ושלום.
השבעתי אתכם בנות ירושלים מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ.