או שיכול להיות שבוע יותר מוקדם?

אם את באמת בשבוע 6, ולא 10 (ביוץ מאוחר, מחזור לא סדיר וכד') אז זה בסדר שעוד אין דופק.

תבדקי שוב עוד שבוע- שבועיים.

אם בוודאות זה שבוע 10- אז כנראה שהעובר הפסיק להתפתח 

היי ממש מצטערת לשמוע . לצערי זה בדיוק מה שקרה לי. לי באופן כללי היה ביוץ מאוחר ככה שהיה פער מאוד גדול בין הווסת האחרונה לבין גיל ההריון באולטרה סאונד. לי נצפה דופק בסוף שבוע חמישי אך יום לאחר מכן היה לי דימום והחלה לי הפלה טבעית שהסתיימה בגרידה. במיון החליטו לעשות גרידה כיוון שהייתי גבולית מבחינת התוכן שנשאר ברחם וגם צוואר הרחם היה סגור ולא היה ידוע כמה זמן אני אצטרך לדמם כדי שזה יירד לבד. גם מבחינת אח"כ להיטהר בכדורים ושמחכים לדעתי זה יכול לקחת גם שבועיים. לי היה מאוד קשה שאנחנו היינו אסורים במיוחד שזה אירוע ככ קשה נפשית ורגשית. הכי טוב שתתייעצי עם הרופא שלך או עם הרופאים במיון שאליהם את הולכת. ולשאלתך האם יש סיכוי, הכל יכול להיות ואת זה בדר"כ רואים באולטא סאונד. לפני שהתחיל לי דימום מאסיבי אמרו לי לחזור עוד כמה ימים לבדוק אם יש דופק, אך הדימום התגבר לאחר כמה שעות..

בהצלחה רבה! וחיבוק 

איך את יודעת שהביוץ לא היה מאוחר?

לי נשמע הגיוני לחכות עוד שבוע

שולחת לך המון כוחות לעבור את השבוע בקלות

לק"י

תכתבי לנו באישי מי זה. שנוכל לטפל בו.

ובכללי, תמיד לשים לב מי פונה באישי ומה הוא רוצה. גם אשה שסתם פונה בלי מטרה זה יכול להיות מוזר. וגם לט כל מי שכתוב שהיא אשה, היא בהכרח אשה.

וחיבוק על החוויה🫂

תודה רבה אכתוב בפרטי

למה ההנחיה היא תמיד לפנות בפרטי?

אם יש מישהו שברור שהפניות שלו לא תמימות, למה לא לכתוב על גבי הפורום, שכולם ידעו ויזהרו?

ובאופן כללי צריך להבין

שאין הרבה סיבות לפנות למישהו בפרטי

והדיפולט צריך להיות חוסר מענה/ חסימה

צריך סיבה טובה לתת אמון במישהו/מישהי שפונה

ועוד יותר סיבה טובה לענות 

ופעם כתבנו על גבי הפורום. לא עזר...

אין דרכים נורמאליות להכיר נשים? בעידן כזה פרוץ?

דווקא להגיע לפורום הריון ולידה (!!) וכשברור שהצביון דתי והרוב נשואות

מחלת נפש באמת.

האם אפשר לדבר איתי פה?

עניתי- לא, מצטערת. והוא מיד עזב.

אבל כשניסיתי לעניין בכרטיס האישי ראיתי שיש לו 6 הודעות אבל לא רואים אף אחת מהן... מוזר. 

חסמתי בלי לענות

אבל באמת לא הבנתי את הכרטיס

ומחקו לו את ההודעות או משהו כזה

ואין לו כלום בכרטיס אישי

פשוט לא הגבתי

לק"י

הניק הוא מסתפק.

אבל זה לא מאוד משנה, כי תמיד אפשר לפתוח ניק חדש או שיפנו ניקים אחרים.

תמיד להזהר.

ובכללי- אם מישהו פונה בלי משהו ספציפי, סתם שואל "אם אפשר להתכתב" זה כנראה בעייתי ולא תמים.

גם גבר וגם אשה.

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

הלאה. רוצה לפתח לי דרך חיים חדשה

יתאים? 

וכל פעם עושה משהו אחר.

שומרי משקל

שחר סמיט

ועכשיו חלי ממן.

היא נגמלה מסוכר מחלב ומקמח לבן.

אבל שמירה על המשקל זו עבודה יומיומית.

אני לא חושבת שאפשר פשוט לשנות את המחשבה.

כן ברגע שהיא נגמלה קל לה יותר. אבל היא עדיין עובדת בלשמור.

בשם שירה אזולאי.

אשה חרדית, אמא לשישה אני חושבת, והתוכנית שלה מתאימה ממש גם לאמהות עמוסות, כי היא מכירה את קהל היעד שלה באמת...

זה משהו יותר כוללני מרק הורדה במשקל, הרבה שינוי בתפיסת עולם כלפי האוכל וכלפי עצמנו (מה שהופך את זה מדיאטה לממש שינוי באורח חיים), ומשהו הרבה יותר סלחני כלפי מעידות או זמנים מאתגרים כמו חגים.

אני אישית התחברתי ממש לגישה שלה.

יכולה לחפש בגוגל (צעד לבריאות) או לכתוב לי ואשלח לך את המספר שלה.

אחרי גיל חצי שנה זה רנטגן ולא אולטראסאונד. לא בדקה את הבן שלי.

השאלה למה צריך. את הילדים האחרים לרוב לא לקחתי..

ועוד נתונים. מי שהולכת זה כי היא בקבוצת סיכון, או נבדקת בלי קשר?

סליחה על השאלות הרבות.

לא מהבית חולים לא מהקופת חולים וכו'...

אף פעם לא לקחתי

לק"י

זה כנראה תלוי ברופא/ באזור בעיקר.

מלכתחילה כנראה הייתי מתייעצת עם רופא ולא עם אחות טלפונית. אבל אם התור מחר, ואין תורים זמינים כנראה שהייתי הולכת מחר.

עם אחת שהתעכבתי, הלכתי באיחור בהמלצה של אורתופד.

יש מדיניות שונה בין רופאים שונים.

יש כאלה שולחים את כולם, ויש כאלה שולחים רק מי שקבוצת סיכון או אם יש סיבה.

אז יש יותר סיכון

אבל רופא בודק אותם ואומר לי שלא רואה שום חשד..

אין לי התנגדות ללכת

אבל זה רק בעיר מרוחקת והתניידות בטרמפים ואוטובוסים דקה אחרי לידה זה לא בכלים שלי

כל פעם אומרת אותי הפעם אלך

וזה לא קורה

הייתי הולכת...

גם אצלנו יש במשפחה ואחותי לא הלכה כי לא ראו וגילו בגיל גדול יותר. שהטיפול היה הרבה יותר מסובך.

בכל הילדים הבאים היא ואני התייצבנו בגיל חודש. לחלק היה ולחלק לא

זה מאד תורשתי

שבעבר שלחו את כולם לבדיקה באופן גורף, לטענתו ההנחיות השתנו.

אצל הגדול הוא בדק אותו ואמר שלא צריך.

את הקטן כן המליץ לבדוק. לא היה משהו אלא סתם החליט שבא לו. אולי כן הייתה סיבה וכבר לא זוכרת. 

אולי תתייעצי עם גורם רפואי כלשהו?

אני באופן אישי תמיד לוקחת בגיל 6 שבועות. לא שמעתי מעולם שההנחיה השתנתה. לא בשום בית חולים שילדתי ולא בשום טיפת חלב שהייתי... 

למקרה ש...חלילה יהיה משהו יש אפשרות לטפל, ואם לא תבצעי ונניח חלילה יש בעיה כלשהו את עלולה לאכול את עצמיך כל החיים למה לא טיפלת בזה בזמן

מניסין מר אישי בנןשא אחר ברפואה של הילדים...

לדעתי ההשקעה של כמה שעות לתור מתגמדת לעומת ההשקעה שתידרש אם חלילה יש בעיה שלא עולים עליה בזמן.

לרוב הילדים ב"ה הבדיקה יוצאת תקינה, אבל בשביל האחוזים הבודדים שלא - לא כדאי לדלג על הבדיקה.

עשיתי לשבעה ילדים והכל היה תקין, אצל השמינית לא היה תקין והיא הייתה צריכה רצועות.

בעיני שווה את הטרחה, אם יש בעיה ולא מטפלים בזמן אח"כ הנזק משמעותי ומצריך טיפול קשה יותר

סתם תוהה אם אני אמורה לבקש

סליחה על הניצלוש

אבל המאמץ הזה שווה גם בעיני.

אצל אחד הילדים שלי לא הפנו בהתחלה, ואחר כך הרופאה ראתה שיש חוסר סימטריה בקפלים של השומנים ברגליים ושלחה אותנו לבדיקה. ובבדיקה האורתופד 'נזף' בנו שהגענו רק עכשיו ואמר שמזל שהכל בסדר, כי אם לא היה תקין זה כבר היה מסובך לטפל בגיל הזה. אמרתי לו שעשיתי לפי ההנחיות של הרופא וקבעתי תור ברגע שהוא אמר שצריך, אז הוא ענה שעדיף פשוט לבקש הפניה לכל הילדים ולא לחכות שישלחו אותי. זה מה שעשיתי מאז...

(וגם לי זו נסיעה לא נוחה, אין חניה נורמלית ליד המרפאה שם אז אני נוסעת חלק מהדרך באוטובוס, וזה לוקח בוקר שלם ולא 'שתי שניות', אבל בכל זאת זה הדבר הנכון בעיני)

סיימתי את הפרק הזה בשמחה

זה היה בברור החלק המורכב של חיי

בכל מקרה

זה לא שאלה אם זה יסתיים

אלא מתי

זו בעיניי המודעות הראשונית

שזו תקופה קצובה

היו חיים לפניה

ויש חיים אחריה

מלאים וטובים 

נשמע כואב ולא קל לוותר, להיפרד..

האמת כמעט כל  מי שאני מכירה שהפסיקה- הפסיקה כשהרגישה מלאות

ונשמע אולי שאת לא מלאה עד הסוף

ואם בעלך היה בעניין היית שמחה לעוד

אולי תנסו לדבר על זה? בסוף את 50 אחוז מההורים בבית שלכם צריך שיהיה לך טוב, מלא וללא תחושת פספוס

סבתא שלי הפסיקה מסיבות אחרות (אמא שלה לחצה עליה) והפספוס איתה גם בגיל 70++ חושב שתהיי שלמה באמת

אני מרגישה שיש 2 היבטים

הרצון לעוד ילד

והכאב על סיום שלב

אני מרגישה שההיבט השני יותר בוער בי. וגם אם יש מס' 7, בסוף השלב הזה יגיע...

זה באמת קשה ולא קל לעכל ולעבור

את הפרק הזה בחיי,

4 ילדים ב"ה , אני בת 34 אוטוטו נשואים 13 שנה

כולם מ ivf, שתי הגדולים בני 10 ו7 וחצי ממש מאתגרים,

כולל עם אבחון של adHd ,

ותאומים בני שנה

אני מרגישה שבשביל לתת לכל ילד את המקסימום שהוא צריך, ככה זה יהיה לנו טוב יותר

יש לי עןבר מוקפא אחרון, ואמרתי לבעלי שאין מצב שאני עושה שוב שאיבת ביציות,

כרגע מרגישה שזה מה שנכון לנו ואני שלמה עם ההחלטה, בהודיה עצומה לבורא עולם שזיכה אותנו ב4 ילדים בריאים, בעיניי זאת משפחה ברוכה מאד מאד

אני בהחלט הרגשתי ככה!!
הבאתי את האחרון כשבעלי כבר לא היה בטוח שכדאי וממש רציתי עוד אחד, ידעתי שהוא יהיה האחרון
למזלי האמת, האחרון שלי היה תינוק ופעוט קשה מאוד מאוד שהוציא לי כל חשק לעוד אחד (כמובן עם הגיל התאזן ומודה לה' עליו!!!)

היה לי קשה לארוז ולמסור את כל הניו בורן, עגלה, לול, כל מה שקשור לתינוק
ניחם אותי לשמור מעט פריטי נוסטלגיה בשקית בארון לנכדים הראשונים...חחחח אולי בהמשך אמסור, אבל כרגע קשה לי. מה שסיפרת עם עגלת אמבטיה- הייתי ממש ככה גם, כבר היה גדול והיה לי קשה להעביר אותו לטיולון ולהעיף את האמבטיה.

ככל שהילד גדל, כבר רציתי שיגדל עוד ועוד וכמו שחברה שלך אמרה לך, "אצא לחופשי" יש בזה משהו משחרר וטוב לעבור את תקופת התינוקות.
ויש לך עדיין תינוק קטן ממש ממש תהני ממנו, תנצלי את הרגעים היפים איתו, וגם הפחות. תהיא הכי שם שאפשר, וכשהוא יגדל תרגישי בע"ה סיפוק ותמשיכי הלאה..

חברות שהביאו 10 ילדים אמרו לי שהן מסרו את חפצי התינוק בבכי

תני לעצמך להפרד מהתקופה הזו

זה מצער כי עם כל האתגרים להביא חיים לעולם זה לא רק התינוק עצמו, זה כל העניין סביב זה.

אמרת שהיית סביב הריון והנקה ב13 שנים האחרונות ועכשיו את בעצם צריכה להתחיל לחפש הגדרה חדשה למי שאת.

תני לעצמך זמן לעכל, להתאבל וגם לשמוח.

אם את רואה שקשה לך לבד שווה ללכת לייעוץ בעניין.

הכי חשוב במצב הזה לעשות הפרדה בין המצב שלך לילד, כדי שלא תמצאי את עצמך משליכה עליו דברים (מושכת גמילה, הנקה וכאלה)

בהצלחה🙏🏻

אצלנו ההחלטה לסיים הייתה גם לגמרי שלי (שילוב של מורכבות רפואית שלי ושל אתגרים לא פשוטים עם הילדים שיש לנו)

ובכ"ז הלב נצבט לי כל פעם מחדש..

כשאני רואה את האחיות והגיסות שלי מניקות.. (הנקה מבחינתי זה החלק הכי כיף בגידול ילד)

כשאני חושבת על זה שזה הפעמים האחרונות שאני מובילה עגלה.. (יהיו הנכדים, כן, וב"ה אצלי זה לא רחוק כנראה, אבל זה לא אותו דבר)

כשאני מבינה שזאת הפעם האחרונה שאני מחפשת משפחתון..

כשאני מתלבטת אם לקנות משהו חדש בשביל הקטן, בהנחה שבעצם לא יהיה לו עוד שימוש אחריו.. (האמת שמצאתי את עצמי קונה לו יותר מדי דברים🙈 אבל כן התקמצנתי בכל מיני דברים אחרים)

ובעיקר כשאני מבינה שבקרוב לא יהיה מי שיתרפק עלי סתם ככה באמצע היום.. (נכון שלרוב זה מציק לי שגוף קטנטן מתנפל עלי בלי התראה, כן? אבל עדיין..)

אני גם מנסה לתכנן את העתיד המקצועי שלי, לקוות שיהיה לי יותר פנאי (כמה שהילדים והאתגרים שלהם יתנו לי), ולפעמים זה באמת משמח אותי, ובעיקר אני שמחה שלא אצטרך לעבןר עוד הריונות ולידות (שזה ממש קשה אצלי), אבל עדיין יש צביטה בלב.. (שבאמת בעלי הרבה פחות מרגיש אותה)

אז אין לי נחמה להציע לך, אבל כן שותפות גורל. תני לעצמך להרגיש את הצביטה הזאת בלב ואל תברחי ממנה, מניחה שעם השנים היא תתעמעם..❤️

ובאופן כללי אם אין מגבלות מיוחדות נראה לי שכל רופאת נשים תתאים. בוודאי בירושלים כמעט כולן אמורות להיות מודעות ולהכיר את הנושא.

כאילו… גלולות לסדר את המחזור, וגם אם רוצים להיקלט ישר אחרי החתונה, אפשר להפסיק איתן יום יומיים אחרי וזהו

כי כמה כתבו פה שכל רופאת נשים תתאים- אני הייתי בראש הזה והלכתי לרופאה עם התור הראשון שפנוי, והיא נתנה לי כדורים שעושים כתמים. וגם בהתחלה רצתה שאני אתחיל לקחת אותם יומיים לפני החתונה, ככה שאם באמת הייתי מקשיבה לה לא היה לי איך לתקן את זה...

יכול להיות שאפשר ללכת לכל רופאת נשים אבל להבהיר לה בדיוק מה הצרכים שלך 

ד"ר חגית דאום.

על כל התובנות וההמלצות

נבדוק את הדברים. עזרתן 🙏

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

בהצלחה וכל הכבוד 

ממליצה באמת לפנות למועצה הרלוונטית מבחינתכם כי יש יישובים שרוצים דווקא משפחות צעירות כי יש רק קראוונים קטנים ולא מתכוונים להביא מורחבים. ויש כאלו שרוצים דווקא משפחות גדולות עם ילדים.

ממה שאני יודעת-  

שלם משפחות צעירות

הר עיבל וחומש- משפחות גדולות

יש פה קישור על היישובים החדשים בשומרון, אולי זה יקדם אותך.. בהצלחה גדולה!

גרעיני התיישבות בשומרון -

חברים ושותפים יקרים!

אנחנו צריכים את עזרתכם 🙏🏼

בצעד היסטורי, נפלה לידנו הזכות להקים 9 ישובים חדשים בשומרון.

היישובים שיעלו על הקרקע יצרו רצף התיישבותי אסטרטגי, השומר על אדמות המדינה, מרחיב את גבולות ההתיישבות ומונע השתלטות עויינת.

*אנחנו מחפשים כ100 משפחות חלוציות, אידיאליסטיות, שלא מפחדות מאתגרים. להקמת גרעיני התיישבות בישובים*

אם מתאים לכם להצטרף למשימה, להקים גרעין חדש לבד או יחד עם חברים מזמינים אתכם להכנס לקישור, בו תוכלו למצוא את כל המידע על הגרעינים ומיקומם, ולהשאיר פרטים לחזרה:

גרעיני התיישבות בשומרון -

וגם אם זה פחות בשבילכם, אבל המשימה הזאת חשובה לכם נשמח לעזרתכם *בהפצה*

אנחנו פותחים קבוצת וואצאפ שקטה, של פרסומים בלבד. ונשמח מאוד אם תעזרו לנו להפיץ בכל הכח, בסטטוסים, ברשתות ובכל דרך כדי להגיע לכמה שיותר משפחות.

להצטרפות לוואצאפ:

גרעיני התיישבות שומרון 2026 - 2

מחכים לכם בישובים!

מה שעשה את זה טוב, שהשתמשתי בתמונות של הצלם לרקעים של העמודים, נגיד של הפרחים באולם או של הנוף, וזה יצא מאוד יפה.

בגדול אני לא אוהבת את הסגנונות של העיצובים שיש בתוכנה שלהם.

אם יש לך גישה וניסיון לקנבה אפשר גם שם, ואז לייצא להדפסה באיכות גבוהה.

זה בטח שעות עבודה לעצב ממש בעצמך.

לא?

אלי באמת אסתכל בקנבה. תודה!

איך האיכות של הספר? כאילו ההדפסה?

הוא התחייב לספק לכם אלבום?

בעיקרון אתם צריכים לשלוח מעצבת הגרפית שהוא עובד איתה את התמונות הנבחרות שלכם והיא מעצבת, שולחת לכם לאישור, ושולחת להדפסה.

תחסכי לך את הכאב ראש הזה.

אחרי שהוא מעביר את כל התמונות הוא לרוב מחכה שתפקידו לו מה אתם רוצים באלבום, ככה לפחות היה אצלנו. 

העסקה כללה אלבום.

בחרנו את התמונות שרצינו, ואז לא הצלחתנו להשיג אותו. כנראה חסם אותי ולא עמה למיילים. ניסינו גם ממספרי טלפון אחרים. קיצור... כפרת עוונות.

מספרת עכשיו כאילו כלום, כי עבר יותר מידי זמן. 

אם את מתכננת לעצב לבד מציעה שתסתכלי על כמה אלבומים ותעתיקי מה שאהבת בסגנון. זה מה שעובד לי כשאני מעצבת דברים לבד ולא בטוחה מה אני רוצה...

ובwow יש כמה סוגי אלבומים (מבחינת הדפסה), לדעתי יש סוג יוקרתי יותר שהם מגדירים כאלבום חתונה, אבל גם הקלאסי יותר שעשיתי לנו סתם לתמונות - אהבתי את התוצאה. האיכות תלויה בעיקר באיכות התמונות - תעלי אותן באיכות גבוהה.

עוד טיפ - לחשוב על הגודל של האלבום. האלבום חתונה שלנו ענק וזה כאילו אמור להיות שווה אבל בפועל כבד ולא נוח אפילו למצוא איפה לשמור אותו...

האיכות יצאה מצוינת.

שימי לב שאם את מדפיסה אלבום חתונה לבחור הדפסה פרימיום שזה הדפסה שטוחה והדפים הרבה יותר עבים.

הדפסנו גם כמה פעמים אלבומים בלופה והגיעו ממש מצוין.