|ריקוד ניצחון|
נולד לה אחיינית ויופידו הכל
הלוואי לא הייתי אני
כלומר אוופ הכל
מתחשק לי לקבל מלא מחמאות ופידבקים חיובים
מתחשק לי לקבל מלא צומי
אני צריכה להרגיש שאני חשובה למישהו
אני שונאת את האופנה שניהתה פה להתחיל להגיד שאנשים חשובים לאלוהים לכן הם צריכים להתעודד.
איכ
אני אחייב את בעלי לשיר לי את זה
משהו מתחשק לו לקנות לי מתנה ולפנק אותי?
איך במצברוח שלי הצליח כל כך להדרדר?
המון זמן לא הייתי קוצנית כמו היום
נמאס לי מעצמי כל כך
מתחשק לי מדרשה
נתחיל בלספר לכם עליה
נקרא לה שם בדוי ריקי
ריקי היא ילדה מהממת
באמת, היא יפיפיה וגאונה ברמות אחרות
אבל חסרת בטחון בצורה מאוד מאוד עצובה
ואני אוהבת אותה כל כך כי היא פשוט ריקי שכזאת.
|לב|
מישהו יכול להגיד לי שאני לא כזאת?
אני תמימה כל כך.
אניע וד ממשיכה הלאמין בטוב האנושי.
אני אפילו אשמח אם לא תיהיו נודניקים
מקליטים אאת השיר הזה עם רבקי ואיתה ואני והיא סולו קולו ראשונים שניים
שה' ישמור
האולפון יתפוצץ, יקרוס, יאבד תקווה
חלום: אני כבר אנגן גם ביוקלילי
די למתנחלים
הימים היפים ההם
ולמה התחלתי לבכות כשראיתי את התמונה הזאת?
אם הוא יעלם לי אני לא אשרוד.
כי בא אורךזה לא עוזר
זה מציק ומעצבן נורא
אם אדם חושב שהוא חסר משמעות ומודיע על זה ברבים, זה שהוא בן של אלוקים לא ממש מעודד. לפחות לא אותי
וזה בעיה
חוני המעגל פינותהודעות שלך בסגנון כזה
אז פחות
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
