מוגבלים בתנועה אנו
אבל חופשיים בנפשנו
רק את הגוף הגשמי תוכלו לאסור באזיקי מלכות כופרת
חברי תתחזקו
ותחזקו את המחזיקים
בעמוד הגאולה
בעמוד של סגולה
ימים על ימים אנו נאשמים
באשמת אהבה
באשמת זיקה לתורה
בא נעזור לעוזר
להביא עזרה
לעם בארץ גזרה
גזור מארצו ומקודשו
ומכל היקר לו
קבץ נא את העם שהתענה
על שימך ועל תורתך
אל תסתיר את פניך
שוב מחרון אפך.
ימים על ימים אנו נאשמים
באשמת אהבה באשמת זיקה לתורה
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
