נכון.
הטעם שלנו בבגדים שונה.
יותר נכון לומר ממש מרוחק ולא קשור.
כן.
קניתי שמלה ואני רוצה לקצר אותה כי אני לא אוהבת את האורך.
ולשים מתחת טיץ תחרה כי זה יפה.
את חייבת להגיד שאת לא אוהבת את זה ולא מסכימה עם זה אבל נניח שהיא מסכימה לי לקנות?
זה שבעינייך יותר יפה עוד 15 סמ של תחתית לא אומר שגם בעיניי.
אמא תביני שאולי אני גם אעבור למכנסיים.
גם אז לא תקבלי אותי כמו שאני?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
