אז ככה. תחשבי שמכל הגברים בעולם יש גבר אחד שהוא שלך. ואת תפגשי אותו בגיל 20 נגיד. ותתחתנו. ועד שתתחתנו את לא נוגעת באף אחד, ממש אף אחד, את שומרת את כל העוצמות והחוויות שבמגע לאותו גבר. ואז כל מגע איתו הוא מיוחד פי שמונה, והראשוניות כל כך יפה שאני לא מבינה איך אפשר לוותר עליה. זו נקודה אחת.
הנקודה השניה היא שמגע קושר את הנשמות. את מתחבקת עם גבר וזהו, את מרגישה קשורה אליו. לא משנה שאתם ממש לא מתאימים אחד לשני ושהוא יעשה לך רע או את לו, הקשר שלכם הוא גם פיזי (או בעיקר פיזי) ואז אחרי חצי שנה או אפילו שנה את תתעוררי בוקר אחד והמגע כבר לא יהיה מרגש כל כך, ותביני שנתקעת עם מישהו לכל החיים. או שתתגרשו וחוץ מזה שהמלאכים בוכים או משהו כזה זה גם עסק לא נעים בכלל ושורט את הנפש. וזה גם יפגע בראשוניות שלך עם גבר אחר, וחבל.
לעומת זאת, אם את נפגשת עם בחור ומכירה אותו דרך מילים, הבעות פנים, תנועות גוף - את יכולה להכיר אותו באמת. אין מגע שלוחץ עלייך להתאהב ולהתמכר כאן ועכשיו. זה לא מודע, אבל מגע מכניס לנו רעיונות לראש שזה הגבר שלנו ואנחנו מתאימים ובלה בלה בלה, שזה בולשיט ברוב הפעמים. את לא באמת מכירה אותו, את סוג של חלק ממנו, ואי אפשר להכיר באמת במצב כזה.
זו דעתי, וקראתי על זה לא מעט, ואני מאמינה בכל הלב שזה נכון לגמרי. יכול להיות שניסחתי דברים גרוע או הוצאתי אותם לא כמו שהם באמת ואני מקווה שלא.
אה, ועוד משהו, קראתי באיזו חוברת (מגע הקסם. ממש מומלץ למי שרוצה ללמוד על זה) על זוג חילוני שחזר בתשובה, ובאיזשהו שלב הם התחילו לשמור נגיעה. אחרי כמה חודשים הם התחתנו, והאישה סיפרה שכשהם היו בחדר ייחוד הם לא עשו משהו מיוחד, רק החזיקו ידיים והסתכלו אחד על השני. והיא תיארה שם כמה עוצמות היו במגע הפשוט הזה. לא יודעת מה איתכן, אני לא רוצה לוותר על החוויה הזו.