אם פעם משהו התמלא בי כשהייתי פה-היום? היום אני כבר לא צריכה
טוב לי
שמח לי
שלם לי
וכשאני רוצה לפרוק באמת יש אנשים אמיתיים שיקשיבו לי באמת והם מכירים אותי לעומק..והם ייעצו לי עצות ולא יתנו רק חיבוק וירטואלי (שהוא מתוק-אבל מתפוגג מהר)
והעונג שהיה לי כשהייתי פה-הוא רגעי
ועכשיו אני מרגישה עונג אמיתי
אז
למה?
למה להיות פה?
@אש קודש-אתזה א ת לימדת אותי
@קצת ערפל-באלי שתעני לי למה?
@כולם-מוזמנים לענות לי...
למה להיות פה??-
אני באמת רוצה לדעת..כי בתכלס אני לא עושה טובה לאף אחד אם אני פה או לא..
באמת אל תהיי פה.
ואל תתני לשכנועים של ''אל תעזבייייי אותנווו'' להכתיב לך מה לעשות.
תעשי מה שטוב לך. וזו לא חייבת להיות עזיבה דרמטית.
פשוט להכנס פחות או רק להגיב על דברים.
בהצלחה. וטוב לשמוע.
אם את מרגישה שזה מה שנכון.
באופן אישי, אני הרגשתי שיותר מדי מהמקום הזה לא עושה לי טוב. לכן אני נכנס לפה רק מידי פעם כשאני חוזר מהישיבה...
אם את שלמה עם משהו, לכי איתו עד הסוף!
ברוך ה' באמת שהגעת למסקנה הזאת.
חיבוק או פריקה של פה בחיים לא תשתווה למציאות,
המקום הזה הוא לא תחליף לבני אדם!
הרבה נוטים לחשוב שאם הם יפרקו ויהיו פה כל הצרות שלהם ימחקו,
כשיש בעיה מתמודדים איתה, ולא משלים את עצמנו שהמקום הזה הוא תחליף...
אני מזמן הבנתי שאני צריכה להפסיק לפרוק כאן, (ה' הוא פסיכולוג נהדר, צריך לפרוק אליו)
אני כאן בעיקר לשמוע דעות, עוד נקודות מבט של אנשים,
לראות עוד סגנונות, סוגים, אידאולוגיות בעמ"י...
אני באמת אומרת שבזכות הפורום הרבה דעות ומחשבות נבנו בי,
המון דברים שלא הייתי חושבת עליהם לפניכן,
ונפתחתי אליהם כאן.... באמת מעניין אותי לראות מה אנשים חושבים על כל מיני נושאים.
אבל תמיד צריך לשמור על האיזון
לדעת מתי המקום הזה מועיל, ומתי הוא מזיק.
אם את מרגישה שאת לא צריכה את המקום הזה,
תעזבי אותו, בלב שלם,
בלי שאף אחד ישכנע אותך להשאר... כי זה מה שטוב לך וזה מה שצריך להיות...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
