מצאתי קטע מדהים! שווה לקרוא ולחשוב על זה...
פעם בהיותנו בראש הר, בסיומו של טיול לילה עם ירח מלא..
כשהיה בטוח שאיש אינו רואה אותנו ואינו שומע, שואל אתי עוזי: "איך אפשר לדעת אם יש לי כשרון מוזיקלי? אם יש לי בכלל שמיעה מוזיקלית?" אמרתי לו: " שיר לי איזה שיר ואגיד לך".
"אינני מעיז לשיר בפני אחרים, נדמה לי שאני מזייף".
אמרתי לו: "בסדר, שרוק לי מנגינה",
אך כאן הוא התחיל לספר לי סיפורים, איך "זרקו" אותו משיעורי מוזיקה ועד כמה זה היה השטח החלש שלו. הפסקתי אותו ואמרתי לו: " די כבר עם הסיפורים, או שאתה שורק או שאתה שותק".
ואז הוא השמיע לי בשריקה איזו קטע לחליל של באך.
כבר הייתי רגיל להפתעות מצידו, אבל-
להפתעה כזו לא ציפיתי - איזו מוזיקליות!.
אמרתי לו- "עכשיו תשיר איתי!" –
"אינני מעז".
"אם אינך שר אנחנו נשארים על ההר...."
אותו הלילה, ההרים שמעו אותו, והירח, וגם אני שמעתי-
איזו שירה! כאסירים אשר זה עתה שוחררו מכלאם פרצו השירים מגרונו. והכל בדייקנות ובסגנון ובכל כך הרבה רגש.....
כשהפסיק לשיר השתררה דממה בכל היער, אין רחש.
חשוך, קריר וירח בשמיים במלוא עוזו,
לבסוף הוא שואל אותי-
"תגיד לי, למה יש אנשים שאינם מעיזים לעשות את מה שהם רוצים ויכולים לעשות?????"
ואני יודע שהיתה זו שאלה שליוותה אותו כל ימי חייו....
חבר'ה- יש כ"כ הרבה אנשים בעולם הזה שמתפספסים-חבל!
