ועוד אחד

את אמא מהממת

וזה הכי מובן שיש

לא סותר את זה שאת אמא מהממת

זה נשמע מצב שכל אחת היתה יוצאת מדעתה ממנו

מכירה את המושג אמא טובה דיה?

ואת הספר הורים כבני אדם?

הגישה של היום היא שהילד במרכז ולתת לו הכל

אבל איך חיה הרצברג אומרת?

מי יגיד מילים טובות לאמא?

מי יגיד מילים טובות לאמא / מתוך הספר  "לב העולם אתה" מאת חיה הרצברג


מי יגיד לאמא רגילה, בבית רגיל, עם ילדים רגילים ועצבים רגילים, מילים טובות?
מי ינחם אותה כשהגיעה סבלנותה לקצה ופקעה בקול נפץ, והילדים לא שמו לב והמשיכו לדרוש את שלהם?
מי ייבש את ביצות הבוז התהומי שהיא רוחשת לעצמה אחרי שעת השכבה שכולה מבטים מצמיתים, נזיפות חריפות ומילים רבות שאומרות רק דבר אחד: עזבו אותי כבר, אני לא יכולה?

ביום כזה של תוכחה, כאשר כל הבית על סדקיו ופינותיו יוצא מגדרו כדי להראות מה לא בסדר, הקירות זועקים טביעות רגליים שחורות וקשקושים, הכביסות לועגות בערימות ערימות, קרש הגיהוץ כמו מהפנט אליו חולצות קמוטות ושמלות כאילו לא טרחו לידו תשעים דקות אפופות קיטור, הכיורים הנקיים מתמלאים כלים דביקים כהרף עין, על הרצפה פרחי גרניום שנמעכו לכלל כתמים אדמדמים, ציפורני הרגליים של הילדים מתבלטות כדי לומר, שאמנם גזרו בקפידה את ציפורני הידיים, חמישים במספר, אבל הן עדיין כאן -
מי ינחם את אמא שכמעט חנק אותה ה´לא´?

כשבדי עמל היא רוחצת וסורקת, מלבישה ומאכילה, מסדרת מיטות ומשכיבה, ואין לה כוח להיות טובה היום, אין לה כוח להיות סבלנית, אין לה כוח להקשיב לכל השאלות ולהשיב להן תשובות ולהסביר אלף למה ולמה ולהתדיין ולהתמקח ולהתפעל מציור של פרח ולפשר בין מריבות ולגהץ יצירה מופלאה מחרוזים קטנטנים, ולהמתין באורך רוח למלותיה האיטיות של ילדתה המעמיקה לחשוב -
מי ייתן לה כוח?

מי יעמעם וירגיע את תחושת ההחמצה המרה המלווה את מילות הזירוז כשהן חותכות וקוטעות את פניות הילדים: לא עכשיו, לא יודעת, נדבר על זה מחר, לך מיד להתלבש, נו כבר, קדימה, מהר?

מי יחבק את אמא, במקום כואב עמוק בלב, כאשר היא שרועה ואומללה בחושך, וילדה קטנה בוכה בחדר הסמוך ´אמא אמרת שתשירי לי שיר´, והתינוקת מתעוררת בפעם השלישית? מי ינקה ממנה גל נוסף של זעם המציף אותה למרות תשישותה?

מי ידע להגיד לאמא, אבל באופן כזה שהיא תבין ותאמין, שלמרות שהנקיון הוא רק בערך, והכביסה לא לגמרי, ולמחבת שכבות רבות, ושוב לא קוימה הבטחה אחת לילד, וביומן של כיתה ב´ מתנוססת הערה: "נא להקפיד על שכפולים חסרים" - מי יגיד לה שככה, בדיוק, עם כל החסרונות, הממלכה שלה גדולה ונפלאה ומפוארת?

מי ילחש לאמא מילים טובות שהיא תשמע, ויעריך את עמלה, ויכיר במורכבות האינסופית של להיות, פשוט להיות, יום אחר יום אחר יום?

מי יביט בזוג גרביים, שידיה של אמא הלבישו והפשיטו, כבסו וקיפלו ושמו במגרה והוציאו ממנה והלבישו והפשיטו וכבסו וקיפלו, מאות פעמים, ויזכיר לעצמו שזה רק זוג אחד מיני עשרות בבית, ובכל אחד כבר טיפלו מאות פעמים, מי ימנה את עשרות אלפי הפעולות שנפעלו עד כה רק בקשר לגרביים - כשישנם גם כל השאר?

מי יחשב את סך כל הכריכים, סך כוסות הזכוכית הנקיות, סך טיפות היוד על הפצעים, סך הגזרים והתפודים שקולפו, הכינים, במחילה, שסורקו, העופות שנצלו ותובלו, החיבוקים, הנשיקות, הכפתורים שנפתחו ונסגרו, אלף אלפי דיווחים שנקלטו, סיפורים שסופרו, מילות אהבה שנאמרו?

בעולם כזה, שתובע סך הכל ותוצאות, שנועץ עיניים נוקבות כמו סכינים עמוק בגב ודן ומבקר ושופט ומגנה וכל הזמן יש לו מה להגיד - אם קצת מוזנח או מוחצן ומטופח, אם הגדולה פרועה ותוססת והקטנה חלשה ומהססת, אם הילד קפצני או הנער ביישני, איך נראית התעודה ולאיזה סמינר יקבלו את הילדה - מי ירגיע את אמא הרגילה, אמא הלא מושלמת? מי יאהב אותה ככה וידע שהיא שווה?

כשכל הזמן בודקים ומדרגים, מציינים ומסמנים, מצמידים תויות ומעידים עדויות ובוחנים את הכל: את הכשרונות ואת המידות הטובות ואת הצניעות ואת החכמה, ואת דרגת הרוחניות בפומבי וברמה - מי יאטום את אוזניה של אמא משמוע, ויגן על ליבה מאשמה?

מי יבחין בעייפות שהיא מסווה, בקושי שהיא כובשת, בכל החיוכים שחייכה רק בחוץ, בהרבה מאוד ´לא´ שהיא הפכה אותם ל´כן´, בגבול היכולת שהיא חצתה שוב ושוב?

מי יגיד לאמא מילים טובות שהיא תשמע ותאמין, מי יעקוב אחר שביל פסיעותיה בלאט, ילקט את אגלי זיעתה ויספור את דמעותיה הכבושות?

מי יצבור הכל בשקט, בערמה שאין לה סוף, מי יאהב בלי גבול ותנאי, ויעריך, ויעריץ, ויכין בסתר כתר, לסתם כך אמא, רגילה?

* * *

כמה אמהות בעולם כולו, מהודו ועד כוש. כמה טרחות טורחות כולן, כמה דמעות שופכות כולן, כמה תסכולים וקשיים הן יודעות.
הן יכולתי כמותן, אבודה להיות ובודדת...

אם לא שחמלת עלי,
ובראת אותי ילדתך,
והרעפת עלי חמלתך,
ותמיד היה איתי מבטך.

נצרת את כל צעדי,
אספת את כל אנחותיי,
ליטפת את כל כאביי,
וידעת הכל, ושמעת הכל, ואהבת בלי גבול ובלי תנאי -

ובסתר בסתר, רקמת לי כתר. כתר לאם רגילה.

ואם אמא בדקה ויודעת למה התינוק שלה רגיש וכשהיא נמנעת הוא יותר רגוע אז זה שווה לה את ההגבלות, מוצאת דברים אחרים לאכול

תעשי כל מה שאת יכולה שיהיה לך הכי טוב וקל לתפקד

אז גם אני רוצה להוסיף שעם הראשון הלך קשה עם ההנקה, הפסקתי די מהר למרות שלפני היה ברור לי שהנקה זה דבר חשוב נורא אבל אח"כ הבנתי שהשפיות שלי חשובה יותר, את הילדים הבאים כבר הצלחתי להניק הרבה יותר

וזה לא השפיע על הקשר שלי עם הילד

גם אז וגם כיום שהוא ילד גדול - החיבור, הקשר - לא קשורים להנקה

גם אם הוא אוכל תמ"ל - תחזיקי אותו על הידים כשהוא אוכל את הבקבוק והוא יקבל את המגע החם והאוהב שהוא צריך

להרתיח מים - תרתיחי כל פעם כמות, תקררי ותשמרי בבקבוק. לפני השינה תכיני לך תרמוס עם מים פושרים

ולא מחייב שהרחם תתכווץ לאט יותר

זה שאין לך כוח לכל כך הרבה קושי וכאב שלו. כי את כ"כ אוהבת אותו.

וזה לא שהחלב שלך עושה לו רע (הנה עובדה בשאוב הוא היה רגוע). זה שההנקה מאוד קשה לו. זו באמת טכניקה קשה.

את אוהבת אותו, הוא אוהב אותך, רק קשה לכם. לשניכם.

תחבקי אותו ותקטרו ביחד כמה שההתחלות קשות.

בעה ההמשך עוד יהיה הרבה הרבה יותר טוב. מנסיון. וזה נכון בין אם תניקי ובין אם תעברי לתמל. כך או כך עוד כמה זמן תגלי שהקשיים של ההתחלה מאחוריכם, וטוב לכם ביחד.

ומצטרפת לעיקרון - תמיד הכי טוב להקשיב ללב יותר מלכל אחד מסביב. צריך לזה אומץ אבל זה משתלם.

כשהתקשיתי בהנקה עם הראשון,

היה השחרור מהלחץ.

החלטתי שאני לא מניקה בכל מחיר, שמתי לעצמי איזה גבול מסויים: "אם זה וזה... לא עוזר- עוברת רק לתמ"ל ".

בסופו של דבר זה שחרר אותי מהלחץ

והעניינים התחילו להסתדר

אפשר לשאוב בדו"צ רבע שעה כל 3 שעות, או אפילו רק 3 פעמים ביום,

אם יושבים מול מחשב או משהו בזמן הזה זה לא נורא

אני עשיתי כך 4 חודשים (שאיבה ביום והנקה ותוספות בלילה) 

בהצלחה, התחושות שלך מאוד מובנות רק תנסי לזכור שזה עובר

גזים יכולים להיות גם בגלל שאוכלים מהר. לא רק בגלל סוג האוכל. אולי אם תאכלי לאט ותלעסי הרבה תראי שיפור. (קל להגיד... כשיש תינוק לא רגוע הכי מתבקש לאכול מהר.... אולי כשהוא על הידיים תצליחי)

וגם - אולי במקום גם להניק וגם לשאוב דווקא תלכי על להניק ולהניק לא לפי שעות אלא כל פעם שהוא לא רגוע. לפעמים אנחנו חושבים שהוא לא רגוע בגלל גזים ובעצם הוא פשוט עדיין רעב. ואז אם תתני לו עוד זה גם ירגיע אותו וגם יגביר את ייצור החלב שלך. בעקרון אני יודעת שאם נותנים כל פעם שהוא רוצה - לא צריך לשאוב. זה יווסת את ייצור החלב בהתאמה אליו.

את כרגע במערבולת וכל העולם נראה בלתי אפשרי. בע"ה עוד קצת ותצאי מזה. עוד קצת להחזיק מעמד. זה לא יישאר ככה תמיד...

לכן הדגשתי

אוויר שאת בולעת באכילה מלאה לא יכול להגיע לחלב... אין שום דרך.

וממש נכון שלהניק בכל פעם שלא רגוע ולא לפי שעות. מאד מאד עוזר.

בגלל שככה האוכל מתעכל טוב אצל האמא וזה משפיע על החלב. 

וזה מנוסה ובדוק בשטח, שכשהאמא שינתה את זה התינוק נרגע.

לא יכולים להיכנס לחלב. כמו שהם לא יכולים לחדור למחזור הדם.

אין לי עיצות לתת לך על ההנקה, רק לעודד שגם לי היה קשה בפעם הראשונה, בשניה קצת פחות ובשלישית והרביעית כבר ממש קל...

אבל את בסך הכל חודש אחרי לידה, וזה בסדר שאת חלשה, עייפה, כאובה וזה גם בסדר אם את עדיין לא מרגישה מחוברת לילד שלך.

אני מבטיחה לך שעוד כמה חודשים הכל יהיה הרבה יותר טוב, גם אם תניקי וגם אם לא.

ואת תהיי מאוהבת בתינוק שלך עד מעל הראש...

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

הלאה. רוצה לפתח לי דרך חיים חדשה

יתאים? 

וכל פעם עושה משהו אחר.

שומרי משקל

שחר סמיט

ועכשיו חלי ממן.

היא נגמלה מסוכר מחלב ומקמח לבן.

אבל שמירה על המשקל זו עבודה יומיומית.

אני לא חושבת שאפשר פשוט לשנות את המחשבה.

כן ברגע שהיא נגמלה קל לה יותר. אבל היא עדיין עובדת בלשמור.

בשם שירה אזולאי.

אשה חרדית, אמא לשישה אני חושבת, והתוכנית שלה מתאימה ממש גם לאמהות עמוסות, כי היא מכירה את קהל היעד שלה באמת...

זה משהו יותר כוללני מרק הורדה במשקל, הרבה שינוי בתפיסת עולם כלפי האוכל וכלפי עצמנו (מה שהופך את זה מדיאטה לממש שינוי באורח חיים), ומשהו הרבה יותר סלחני כלפי מעידות או זמנים מאתגרים כמו חגים.

אני אישית התחברתי ממש לגישה שלה.

יכולה לחפש בגוגל (צעד לבריאות) או לכתוב לי ואשלח לך את המספר שלה.

אחרי גיל חצי שנה זה רנטגן ולא אולטראסאונד. לא בדקה את הבן שלי.

השאלה למה צריך. את הילדים האחרים לרוב לא לקחתי..

ועוד נתונים. מי שהולכת זה כי היא בקבוצת סיכון, או נבדקת בלי קשר?

סליחה על השאלות הרבות.

לא מהבית חולים לא מהקופת חולים וכו'...

אף פעם לא לקחתי

לק"י

זה כנראה תלוי ברופא/ באזור בעיקר.

מלכתחילה כנראה הייתי מתייעצת עם רופא ולא עם אחות טלפונית. אבל אם התור מחר, ואין תורים זמינים כנראה שהייתי הולכת מחר.

עם אחת שהתעכבתי, הלכתי באיחור בהמלצה של אורתופד.

יש מדיניות שונה בין רופאים שונים.

יש כאלה שולחים את כולם, ויש כאלה שולחים רק מי שקבוצת סיכון או אם יש סיבה.

אז יש יותר סיכון

אבל רופא בודק אותם ואומר לי שלא רואה שום חשד..

אין לי התנגדות ללכת

אבל זה רק בעיר מרוחקת והתניידות בטרמפים ואוטובוסים דקה אחרי לידה זה לא בכלים שלי

כל פעם אומרת אותי הפעם אלך

וזה לא קורה

הייתי הולכת...

גם אצלנו יש במשפחה ואחותי לא הלכה כי לא ראו וגילו בגיל גדול יותר. שהטיפול היה הרבה יותר מסובך.

בכל הילדים הבאים היא ואני התייצבנו בגיל חודש. לחלק היה ולחלק לא

זה מאד תורשתי

שבעבר שלחו את כולם לבדיקה באופן גורף, לטענתו ההנחיות השתנו.

אצל הגדול הוא בדק אותו ואמר שלא צריך.

את הקטן כן המליץ לבדוק. לא היה משהו אלא סתם החליט שבא לו. אולי כן הייתה סיבה וכבר לא זוכרת. 

אולי תתייעצי עם גורם רפואי כלשהו?

אני באופן אישי תמיד לוקחת בגיל 6 שבועות. לא שמעתי מעולם שההנחיה השתנתה. לא בשום בית חולים שילדתי ולא בשום טיפת חלב שהייתי... 

למקרה ש...חלילה יהיה משהו יש אפשרות לטפל, ואם לא תבצעי ונניח חלילה יש בעיה כלשהו את עלולה לאכול את עצמיך כל החיים למה לא טיפלת בזה בזמן

מניסין מר אישי בנןשא אחר ברפואה של הילדים...

לדעתי ההשקעה של כמה שעות לתור מתגמדת לעומת ההשקעה שתידרש אם חלילה יש בעיה שלא עולים עליה בזמן.

לרוב הילדים ב"ה הבדיקה יוצאת תקינה, אבל בשביל האחוזים הבודדים שלא - לא כדאי לדלג על הבדיקה.

עשיתי לשבעה ילדים והכל היה תקין, אצל השמינית לא היה תקין והיא הייתה צריכה רצועות.

בעיני שווה את הטרחה, אם יש בעיה ולא מטפלים בזמן אח"כ הנזק משמעותי ומצריך טיפול קשה יותר

סתם תוהה אם אני אמורה לבקש

סליחה על הניצלוש

לק"י

תכתבי לנו באישי מי זה. שנוכל לטפל בו.

ובכללי, תמיד לשים לב מי פונה באישי ומה הוא רוצה. גם אשה שסתם פונה בלי מטרה זה יכול להיות מוזר. וגם לט כל מי שכתוב שהיא אשה, היא בהכרח אשה.

וחיבוק על החוויה🫂

תודה רבה אכתוב בפרטי

למה ההנחיה היא תמיד לפנות בפרטי?

אם יש מישהו שברור שהפניות שלו לא תמימות, למה לא לכתוב על גבי הפורום, שכולם ידעו ויזהרו?

ובאופן כללי צריך להבין

שאין הרבה סיבות לפנות למישהו בפרטי

והדיפולט צריך להיות חוסר מענה/ חסימה

צריך סיבה טובה לתת אמון במישהו/מישהי שפונה

ועוד יותר סיבה טובה לענות 

ופעם כתבנו על גבי הפורום. לא עזר...

אין דרכים נורמאליות להכיר נשים? בעידן כזה פרוץ?

דווקא להגיע לפורום הריון ולידה (!!) וכשברור שהצביון דתי והרוב נשואות

מחלת נפש באמת.

האם אפשר לדבר איתי פה?

עניתי- לא, מצטערת. והוא מיד עזב.

אבל כשניסיתי לעניין בכרטיס האישי ראיתי שיש לו 6 הודעות אבל לא רואים אף אחת מהן... מוזר. 

חסמתי בלי לענות

אבל באמת לא הבנתי את הכרטיס

ובאופן כללי אם אין מגבלות מיוחדות נראה לי שכל רופאת נשים תתאים. בוודאי בירושלים כמעט כולן אמורות להיות מודעות ולהכיר את הנושא.

כאילו… גלולות לסדר את המחזור, וגם אם רוצים להיקלט ישר אחרי החתונה, אפשר להפסיק איתן יום יומיים אחרי וזהו

כי כמה כתבו פה שכל רופאת נשים תתאים- אני הייתי בראש הזה והלכתי לרופאה עם התור הראשון שפנוי, והיא נתנה לי כדורים שעושים כתמים. וגם בהתחלה רצתה שאני אתחיל לקחת אותם יומיים לפני החתונה, ככה שאם באמת הייתי מקשיבה לה לא היה לי איך לתקן את זה...

יכול להיות שאפשר ללכת לכל רופאת נשים אבל להבהיר לה בדיוק מה הצרכים שלך 

ד"ר חגית דאום.

על כל התובנות וההמלצות

נבדוק את הדברים. עזרתן 🙏

בהצלחה וכל הכבוד 

ממליצה באמת לפנות למועצה הרלוונטית מבחינתכם כי יש יישובים שרוצים דווקא משפחות צעירות כי יש רק קראוונים קטנים ולא מתכוונים להביא מורחבים. ויש כאלו שרוצים דווקא משפחות גדולות עם ילדים.

ממה שאני יודעת-  

שלם משפחות צעירות

הר עיבל וחומש- משפחות גדולות

יש פה קישור על היישובים החדשים בשומרון, אולי זה יקדם אותך.. בהצלחה גדולה!

גרעיני התיישבות בשומרון -

חברים ושותפים יקרים!

אנחנו צריכים את עזרתכם 🙏🏼

בצעד היסטורי, נפלה לידנו הזכות להקים 9 ישובים חדשים בשומרון.

היישובים שיעלו על הקרקע יצרו רצף התיישבותי אסטרטגי, השומר על אדמות המדינה, מרחיב את גבולות ההתיישבות ומונע השתלטות עויינת.

*אנחנו מחפשים כ100 משפחות חלוציות, אידיאליסטיות, שלא מפחדות מאתגרים. להקמת גרעיני התיישבות בישובים*

אם מתאים לכם להצטרף למשימה, להקים גרעין חדש לבד או יחד עם חברים מזמינים אתכם להכנס לקישור, בו תוכלו למצוא את כל המידע על הגרעינים ומיקומם, ולהשאיר פרטים לחזרה:

גרעיני התיישבות בשומרון -

וגם אם זה פחות בשבילכם, אבל המשימה הזאת חשובה לכם נשמח לעזרתכם *בהפצה*

אנחנו פותחים קבוצת וואצאפ שקטה, של פרסומים בלבד. ונשמח מאוד אם תעזרו לנו להפיץ בכל הכח, בסטטוסים, ברשתות ובכל דרך כדי להגיע לכמה שיותר משפחות.

להצטרפות לוואצאפ:

גרעיני התיישבות שומרון 2026 - 2

מחכים לכם בישובים!

מה שעשה את זה טוב, שהשתמשתי בתמונות של הצלם לרקעים של העמודים, נגיד של הפרחים באולם או של הנוף, וזה יצא מאוד יפה.

בגדול אני לא אוהבת את הסגנונות של העיצובים שיש בתוכנה שלהם.

אם יש לך גישה וניסיון לקנבה אפשר גם שם, ואז לייצא להדפסה באיכות גבוהה.

זה בטח שעות עבודה לעצב ממש בעצמך.

לא?

אלי באמת אסתכל בקנבה. תודה!

איך האיכות של הספר? כאילו ההדפסה?

הוא התחייב לספק לכם אלבום?

בעיקרון אתם צריכים לשלוח מעצבת הגרפית שהוא עובד איתה את התמונות הנבחרות שלכם והיא מעצבת, שולחת לכם לאישור, ושולחת להדפסה.

תחסכי לך את הכאב ראש הזה.

אחרי שהוא מעביר את כל התמונות הוא לרוב מחכה שתפקידו לו מה אתם רוצים באלבום, ככה לפחות היה אצלנו. 

העסקה כללה אלבום.

בחרנו את התמונות שרצינו, ואז לא הצלחתנו להשיג אותו. כנראה חסם אותי ולא עמה למיילים. ניסינו גם ממספרי טלפון אחרים. קיצור... כפרת עוונות.

מספרת עכשיו כאילו כלום, כי עבר יותר מידי זמן. 

אם את מתכננת לעצב לבד מציעה שתסתכלי על כמה אלבומים ותעתיקי מה שאהבת בסגנון. זה מה שעובד לי כשאני מעצבת דברים לבד ולא בטוחה מה אני רוצה...

ובwow יש כמה סוגי אלבומים (מבחינת הדפסה), לדעתי יש סוג יוקרתי יותר שהם מגדירים כאלבום חתונה, אבל גם הקלאסי יותר שעשיתי לנו סתם לתמונות - אהבתי את התוצאה. האיכות תלויה בעיקר באיכות התמונות - תעלי אותן באיכות גבוהה.

עוד טיפ - לחשוב על הגודל של האלבום. האלבום חתונה שלנו ענק וזה כאילו אמור להיות שווה אבל בפועל כבד ולא נוח אפילו למצוא איפה לשמור אותו...

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

אני ממש מקווה שתצליחי לידת מים, עשיתי וזה היה אחד הטובים!

אני יודעת שהעסכת סוכר ממש קריטי, לא יודעת מה לגבי בדיקות ביתיות.

אם היה לך דימום מוגבר באחד הלידות הקודמות - זה גם בעייתי

כנל גם קיסרי - לא מאשרים אחרי קיסרי

לפני כניסה למים עושים ניטור 20 דקות שחייב להיות תקין 

וניטור סוכר בשבועות מסוימים בעיקרון וגם רק אם יש סיבה שלא מאפשרת לעשות העמסה..

קיצור לא נראה לי שזה יפתור לך 🙈

בכל אופן זה לא פיתרון קלילנחמד🤣 זה במשך שבוע שבועיים לעשות בדיקות סוכר בבית עם המכשיר והדקירה והכל, לקנות את המכשיר זה יקר ממש בלי מרשם, וגם לדקור את עצמך כמה פעמים ביום וכו