בסגנון של "ואין יותר גבעול" ודומיהם, מי שמכיר. כמובן שמתאימים לבחור ישיבה.
עופו על זה
בסגנון של "ואין יותר גבעול" ודומיהם, מי שמכיר. כמובן שמתאימים לבחור ישיבה.
עופו על זה
יש לי חבר שיורדים אליו שהוא תכוניסט והוא הרבה יותר דוס ממך
אבל אני במקומך כבר הייתי מפוצץ את האח הקטן והחוצפן

עמירםשמעתי עליו נראה לי, רב בברסלב אאלט
אהבתי
חרדי מדי
קראתי והרגשתי שזה שטחי מדי
אין לנו שום שאיפה להיות ת"ח, ושום שאיפה להיות גדולי הדור.
(וכן, אני ב"ה יושב ולומד שלוש סדרים גמרא בישיבה, ואפילו ברצינות יחסית)
עברי אנכיאתה לא שואף להיות תלמיד חכם?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)