"מעשה מחמישה בלונען. מאת רבי נחמן זי''ע. 
מעשה מאשה אחת, שלא נודע מקום בעלה, ושם בתה- רותי. ואותה האמא הנ''ל הביאה מתנה לכל אחד ואחד מילדיה, כ''י: לכל ילד בלון, שיסודו ברוח ובאויר, המביא לליצנות ולכפירה רח''ל ל''ע. ויהי שמחה וששון מרובים בזה הבית הנ''ל.

ולהלן אביא בס''ד פירוט אלה הבלונים כנ''ל: 
לרותי רוחל - בלון כחול, 
לסיגלית (שיינדל) - בלון סגול, 
לרון נחמן - בלון צהוב, 
לאורי לייב - בלון ירוק, 
לאלון (אלתר) - בלון אדום. 

ויהי היום, וכל הילדים יצאו לפוש, ויקחו בלוניהם עמהם. שמח אורי שמחה מרובה, רץ וקפץ כתיש, ושכח כי לשמחה- מה זו עושה? והיתה זה השמחה מהצד האחר ל''ע. זרק ותפס וכן שנה שוב ושוב, עד כי נפל הבלון הירוק הנ''ל (הקרוי- גרין בלע''ז) על שיח רוזען, ונדקר. 
ותהי חרדה גדולה מזה, ותיפול עליהם אימתה ופחד- בום טראח, מה קרה? אוי לו לאותו הבלון, שנתפוצץ ונתקרע. נפל אורי למרה שחורה ולמוחין דקטנות, והחל נותן קולו בבחינת בכי, ולא ידע כי אל לו להצטער, יען כי יביאו לו בלון אחר, תחת אותו שנתקרע, והיה זה המעשה רק בחינת נסיון מאתו ית'. 

פגשו אותם הילדים הנ''ל את אביו של רון. ודע לך, בני, כי אבינו זה- עוד כוחו במתניו. פנה רון בתפילה ובתחנונים, וישטח בקשתו בפני אביו: אוי טאטע, אב רחום וחנון, נפח את הבלון הצהוב (די גילדנע בלון) במידת ראשך, ואף מעבר לזה- כמו המאור הגדול התלוי מששת ימי בראשית. ולא ידע רון, שהכשילו ייצרו, ונפל בזה לגאווה ורעות רוח, בחינת חמץ, עד כי השיאו לבו לקצת נטיה לגרמי שמיא, בחינת כוכבים ומזלות. ויהי רעש גדול מאותם אלו הדברים, והנה נתפוצץ אותו הבלון, בקול רעש , ויהי כאין. 

ניסה אביו לפייסו בדברי כיבושין: ש,ש, שריינישט מיין זיסאלע קינד, שכל אותן המעשים הם מאתו ית', וכך עלה במחשבה לפניו, וינחם רון, וימנע קולו מבכי.וילכו הילדים, ויפגעו בחתול שחור, שהיה שד, שנתגלגל בשונרא, ויבוא, ויתגר בם. 
ויהי כאשר כרעה סיגלית ללטף אותה החתולה, שהיתה שחורה בת שחורה, הריחה החתול הנ''ל את ריח הבלון, ויעל באפה בחינת ריח גן- עדן. מיד ותאזור כח, ותחטוף הבלון מיד סיגלית, ותשרטהו בצפרניה, ויהי אותו הבלון השלישי כשני אחיו לפניו.
 
ויבינו הילדים, כי מן השמים מעכבים בעדם, וישמרו שמור היטב אותם הבלונים הנותרים- האדום והכחול. 

ותרא רות- רוחל (המכונה רותי-בהוסיף לה אמה אות י' מקדושת שמו ית'), כי כלתה הרעה, והבלון שבחיקה- יחיד ורצוי הוא לאמו, ותחמול עליו, וימלא לבה רתת וזיע. ודע בני אהובי, כי אף בעתות קשות, רק לשמוח יש, ואל לו ליפול לעצבות, וליאוש ולמרה שחורה, בחינת עמלק, ויתן מבטחו בקב''ה יתברך שמו, ורק אותו יעבוד, ואליו יתפלל, כי מאתו הישועה בלבד.ורותי הנ''ל בטחה רק בכוחה ובעוצם ידה, בחינת מצריים, ותחבוק זה הבלון עוד ועוד, ותמאן להוציאו מתחת ידה, עד כי תחנקהו, ויתפוצץ גם זה הבלון. 

נבעתו הילדים, ויתפחדו פחד גדול, ויתנו עצה בלבם להתחזק עוד ביראתם, מבלי תת להפריעם ממחשבות זרות. וישכחו כי אין עצה, ואין חכמה, ואין תבונה, כנגד ה', וייפח אז ה' רוח חזקה, שלא מעלמא הדין, כאותן הרוחות שנודעו מימות המבול וממכות מצרים. ויאחוז אלון בכל כח ידו בזה הבלון האחרון, וידמה בלבו לשמרו מזה הרוח הרעה כנ''ל, לבל תשמטנו מידו. ומיד נתמלא השר הממונה על הרוחות חימה, בחינת המן, והישיב רוח חזק מהראשון, ויחטוף הבלון מידיו.
 
אמר אלון בלבו: אין יאוש בעולם כלל, וגם אם הגיע עת קשה, יש לשמוח בשמחה של מצווה וקדושה. ויקרא אליו את כל הילדים הנ''ל, ויעמדו מנגד, ויקרא בקול עז: שלום, שלום, בלון אדום.ושמא היה בזה בחינת נשמה או גלגול, שבא על תיקונו, ואחר שב לגנזי מרומים במחיצת צדיקים. והרחמן ישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אכי''ר, ויתירנו מן הספקות והבלבולים שמצאונו בעוונותינו."

@נגרינסקי