ואז יביאו לי מלא בלונים וסוכריות כמו ביום הולדת.
אבל לא ישירו לי ולא ירקדו.
אבל יחייכו- וזה הכי חשוב. כי לפעמים גם עוגה עם נרות מוקפת באנשים עצובים אבל הם יחייכו
ויגידו לי כמה אני ילד טוב וחברותי (כי באמת באמת אני כזה)
וכמה שאני גם חכם ונחמד
וגם אה,
וגם שאולי עזרתי למישהו, או מישהו אהב משהו שאמרתי או שכתבתי.
ושאני כותב יפה, ושיש לי כוחות. ושסך הכל
אני לא כל כך נורא.
לא שזה ישכנע.
אבל זה
המון.



