-כל מה שאכתוב להלן מתבסס אך ורק על מה שנכתב כאן על ידך, שנכתב מתוך התפרצות של כעס וללא שמיעת הצד השני, ולכן קחי הכל בערבון מוגבל מאוד-

לדעתי כדאי לך לפרק את הבעיה והמצוקה שלך למספר נקודות מפתח, וכך לאבחן מה בדיוק קורה פה בעצם..ומה  ניתן לעשות

א. תורידי את האשמה מבעלך. לא הוא זה שיזם את הלימודים החדשים, והוא עושה זאת למען פרנסת המשפחה, לא להנאת עצמו.
ב. אמת שהעומס הרב משפיע על התפקוד היומיומי שלו בבית, מה שפוגע בך ובילדים, אבל גם את יודעת שזה לא בגלל ש"אני והילדים לא חשובים לו!"
ג. המשפט הזה שלך מושפע ושירות מההצהרה ש"אני פשוט מתפוצצת מעצבים!" וזה מובן מאוד כמובן. האם דברת איתו על זה? האם ישבתם לשיחה ממוקדת ונינוחה בנושא כדי לפטור את הבעיה אחת ולתמיד?
ד. ניתן בהחלט להניח שבמידה ואכן יתברר לשניכם שגם מבחינתו המצב הנוכחי לא רצוי ולא ראוי, אפשר יהיה בעזרת ה' להגיע להסדרים בניכם, שמחד יתחשבו במצבו ומאידך לא יסירו ממנו את האחריות בתחומים שהוא כן ממנונה עליהם.
ה. כדי לקיים את השיחה הנ"ל את חייבת חייבת להרגע מעט, ולהזכיר ולהפנים שבעלך הוא לא כזה נורא בד"כ, וסה"כ טוב לך איתו, ולשנן תכונות טובות שלו, כך שאירוע מקומם כזה או אחר לא יקפיץ אותך ולא ישפיע על כל מערכת היחסים והגישה כלפיו. מקרים מסויימים שהזכרת קורים בין כל בני זוג נורמאליים, וחבל שהם כשלעצמם יעכירו את האווירה בבית.

אם בכל זאת תרצי יעוץ מקצועי ומעמיק יותר, פני אלי במסר"ש ואפנה אותך ליועצים זוגיים
בהצלחה, אלעד

ראיתי מחקר בנושא צרכנות שלפיו נשים מתלוננות פחות מגברים, והובא שם שהן מתלוננות פחות מגברים בכל תחום. אם כאן המגמה הפוכה, זאת אומרת שיש בעיה ממוקדת.

אמא שלי טוענת שנשים של פעם חיפשו את ד' אמותיהן בתוך הבית, ונשים של היום מחפשות להיות בחוץ עם חברותיהן. זו הסיבה מדוע העדרות הבעל מהבית, פעם לא היתה מקפיצה את אשתו והיום היא מקפיצה. עוד דבר, גבר הולך לשיעור בבית כנסת, בימי חג הפסח ובכל ימי השנה, ואם לא מוצא חן בעיניו הוא יוצא החוצה. באותו זמן אשתו נמצאת בבית עם הילדים והם משגעים אותה. גם בעיניה לא מוצא חן, אבל לה אין רשות לצאת.

חשבתי שכאן המקום לפתוח דיון בנושא. לא נראה לך, אז לא. רצונו של אדם כבודו. אנסה את מזלי בפעם אחרת.

זה שאני "מנהל" לא אמור למנוע ממך להביע את דעתך כרצונך!
מותר לי לא להסכים איתך, ומותר לך לדבוק בעמדתך

הערה: ישנה עוד סיבה מדוע נשים מרבות להתלונן, וזו אותה סיבה מדוע בד"כ נשים הן אלה שדוחפות את הבעל ללכת יחד לייעוץ. נשים נוטות לשתף אחרים בבעיות שלהן, לעומת הגברים שבוחרים להתבודד ולפתור את הבעיות שלהם בכוחות עצמם. זה נכון בכל תחום, ובייחד בעניינים הנוגעים לזוגיות ומשפחה

בעלי חזר הבייתה בתשע בערב וקיבל את השפכטל של החיים!

אני ממש מזדהה וחושבת עם כל מה שכתבתם, במיוחד עם מה שאלעדי כתב וזה נכון מאוד.

אבל נבעך, במצבים מעצבנים שכאלה, אין דעת ואין תבונה.

אני מאוד מסכימה איתך אלעדי לגבי העניין של לראות את הנקודות החזקות והטובות- זה ממש נכון. וגם שיחה של תיכנון והבהרת רצונות וצעדים.

אבל בשעת השין- לא עמדתי בזה והשתוללתי מכעס....

כעבור יום הגענו להבנות וב"ה בנתיים הדברים חזרו למסלול הרגיל.

וכדי לנחם את עצמי על כך שהייתי כ"כ נוראית והתעצבנתי כמו שלא קרה כבר כמה שנים טובות, אני אומרת לעצמי שסה"כ הזוגיות שלנו מעולה וכיפית וזהו.

שוב ישר כח לכל המגיבים .

נ"ב : שמחתי על התפתחות השיחה בנוגע לשוביניזם. מעניין.

תופעה מוכרת וידועה אצל רוב הגברים להתעלם כמעט לחלוטין מהנעשה בתוך הבית, לכן למרבה הצער את בחברה טובה. אם חלילה תשברו את הכלים, בעלך יזכר פתאום שהילדים הם גם שלו, ופתאום תתחילי עם סיפור מול אגו נפוח, שבכל מקרה תסיימי אותו פצועה וחבולה.

עשי הכל, אבל ממש הכל, כדי שישכון שלום בבית, וכמו שאמר אלעדי: "שומע לעצה- חכם".

דרך אגב, אני ממליץ על הספר בגן השלום, מדריך לשלום בית, לגברים בלבד. מאת הרב שלום ארוש.

אבל אני ממש חייבת להגיד משהו!!!

את מתנהגת כאילו מדובר פה בבנאדם אגואיסט, שכחן וחסר אחריות, ולפי הנתונים היבשים מדובר בבנאדם שלוקח על עצמו גם לעבוד וגם ללמוד, וגם לוקח מדי פעם את הילדים מהמעון- כלומר- לוקח חלק גם בבית. אז מה את רוצה מחייו? שיהיה בו זמנית איתך ובעבודה? היית מעדיפה שלא יעבוד/לא ילמד כדי להיות זמין לך תמיד?

לא מבינה את זה.

לא מכירה את קונפליקט הזוגיות של דורנו? מצד אחד ברור שיעבוד וירוויח כראוי וכמה שיותר יותר טוב. מצד שני כמעט  כל הגברים היום כבר שותפים מלאים בעזרה בבית- בטיפול בילדים, בבישולים, בקניות, בנקיונות וכו' וכו'. וכולנו מצפות לזה. ומתאכזבות מזה כשבסופו של דבר מגלות שאין מה לעשות...האישה היא עדיין, ברוב המקרים, מנהלת הבית...וטוב שכך.

ואל תקפצו עליי שאצלכם זה לא ככה...זו המציאות אצל רובנו. וכולנו עוברות את האכזבה הזאת.

וקונפליקט הזוגיות של דורינו כמו שהגדרת- הוא הדבר שמקפיץ אותי. פעם אולי היה מצב של עומס לא נורמלי על הנשים, ואז דיברו הרבה על זה שהאישה צריכה להרגיש טוב, ולחשוב על עצמה, ולדאוג לעצמה וכולי, עד שבסוף זה יצא מפרופורציה-והיום אשה מתחתנת בראש של "מגיע לי" ודואגת לעצמה קודם כל ולפני הכל. אין לי שום כוונה להאשים את פותחת השירשור באגואיזם המתואר לעיל, רק להאיר נקודה שלדעתי מאוד כואבת, ונאכל ממנה הרבה קש אם לא נאזן את ההסתכלות שלנו על תפקיד האישה בבית ובזוגיות.

ב"ה ית'

יש בשביל זה

א' ספר בשם "בגן עדן" של הרב ארשו

זה ספר לגברים הרב מדבר על מה שאמרת בדיוק

כדי שתדברי אם בעלך שיקנה את הספר בחוט של חסד

ב' היקר זה תפילה רבנו למת אותנו שצריך לעשות על כול דבר תפילה

דברי אם ה' על זה ושבעלך גם ידבר אם ה' ויהיה ישועות טובות ב"ה ית'1

ואני מודה שאני כל הזמן מקוה ומחכה שיום אחד הרב ארוש יודיע שמצב עניינים השתנה, עת לעשות לה' הפרו תורתך, ומעכשיו כבר מותר גם לנשים לקרוא את הספר. נתתי אותו במתנה לבעלי, ונראה לי שהוא אפילו לא פתח אותו, למרות שהודה לי על המתנה. ואני נורא סקרנית לקרוא אותו בעצמי. כמובן, כל מה שאסור נורא מסקרן...

כי כתוב שם כמה הבעל צריך לכבד את אישתו.

אז כדי שלא תהיינה לנו דרישות, לא כדאי (לגברים) שנקרא את הספר...

חה.....(-:

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.