אני רואה אותו כל שבוע. באותו מקום קבוע.
עם חושך בעניים שלו, כאילו בכל רגע הוא עומד לבכות
הוא מחזיק קופה ממתכת ומנענע
המון אנשים חולפים עליו בלי להסתקל
נו, סתם עוד קבצן.. למי אכפת?
אבל משום מה, האיש הזה נוגע לי בלב
אני חושבת עליו הרבה. מה יהיה איתו
אני רואה אותו עם הקופה
ואף אחד. פשוט אף אחד לא מעיף עליו מבט.
כל מני נשים, שכל כך מגעילות אותי לפעמים
נראה שבכלל לא חסר להן כלום
מסתקלות עליו. והולכות
פשוט הולכות
בלי לתת שקל.
ישבתי שם המון זמן. והיסתקלתי עליו אולי שעה
מאוד רציתי לעזור לו
אולי יש לו משפחה, ילדים?
פתאום בא אליו ילד קטן, חמוד ממש.
תמני קטנטן כזה, ממש כמוהו
ישר הוא שם בצד את הקופה
והרים אותו
העניים שלו נדלקו כמו פנסים
והם היו נראים מאושרים
כאילו אין בן אדם יותר מאושר מהם


התקדמתי לשם.
רציתי לתת להם עוד כסף. שישמחו
שמתי לו בקופה. והוא חייך אליו חיוך זוהר
מיששתי רגע בכיס שלי מאחורה. והיה שם טופי
"רוצה?" קרצתי לתמני הקטן
"כן" הוא אמר לי ולקח בחיוך
חיוך טוב כזה. חיוך של בנאדם טוב



כשחיכתי לרכבת
הרגשתי טוב.
כאילו נכנס לי איזה מסר
תמיד ראיתי את האנשים האלא בתור מסכנים כאלה
והיום אני הבנתי כמה הם אור
כמה יש בהם
כמה הם מדהימים

לעולם אל תזלזלו בהם. תעריכו אותם