להרגיש שמח באופן ולהיכנס לפפורציות כאילו אני לא מרגיש חי רגיל כל הזמן חי משהו/מישהו אחר מרגיש לא את עצמי

ליציבות של מודעות עצמית- וע"י זה לדעת איך לשלוט ברגשות.

אני גם חושב הרבה על הדבר הזה

לא מרגיש אותי אני עצוב מלא'ה..תקוע בתוך עצמי מכובה בפנים כזה סוג של דיכאון..דווקא מודע לעצמי מאד..באלי לחיות חיים בנחת רגועים לא לעשות את מה שהכי נשמע טוב אלא מה שמרגיש הכי טוב לא לפחד לומר לא! וכ'ו לא כל שניה לזוז

שאתה לא מגיב למציאות כמו שהיית רוצה/ שאתה חושב שצריך להגיב?

(למשל כשמישהו מספר לך משהו מלהיב ואינך מתלהב?)

מנסה להיות כמו כולם בעדר רגיל להילחם בנפשי..

איך עושים שמחה?

צריך להבדיל בין שני סוגי שמחה: חיצונית ופנימית. שמחה חיצונית היא מאוד זמינה, אבל גם מאוד זולה ופשוטה ונגמרת די מהר. שמחה פנימית היא שמחה שצריך לעבוד בכדי להשיגה, אבל כשמשיגים אותה היא שמחה נצחית כי קנית אותה.

ממה שאני מבין מעצם השאלה, אתה הגעת להבנה ששמחה חיצונית תוקעת אותך ולא עושה אותך באמת שמח.

לכן השאלה היא איך להגיע לשמחה פנימית. למצוא את האות שלך בתורה. שמחה נובעת משלימות, ובשביל זה אתה צריך לעשות את מה שמשלים אותך- השתמש במידות המיוחדות לך ונסה לפתח אותם; תלמד מה שמתאים לך.

אני יכול לומר לך שמניסיון, ככל שיותר תקשיב לעצמך ולא למה שאחרים אומרים שטוב ללמוד/ לעשות- כך תהיה יותר שמח.

אותי אישית ספרי אמונה שמדברים על קדושת עמ"י, התורה וא"י מאוד משמחים, ומרגישים שזו שמחה אמיתית (למשל ספרי הרב קוק זצ"ל).

הדרך הכי טובה להבחין אם זו שמחה אמיתית היא אם אתה טוב יותר לאחרים כאשר אתה שמח

אם אתה רוצה שאפרט יותר, אפשר בשמחה להתכתב בפרטי

(תתקן אותי אם אני טועה) לפי מה שכתבת אני מבינה שאתה כאילו משחק כל הזמן מישהו אחר ולא מרגיש בעל דעה עצמית, עצמאי במה שאתה עושה אתה לא פועל משיקולים שלך דוקא אלא בהשפעה של אנשים אדם צריך להרגיש שלם עם עצמו אבל איך עושים אתזה? כנראה זו שאלה שנצטרך לעבוד עליה כל החיים. בכל מקרה אני ממליצה לך להבין מהם מעלותיך במה אתה טוב, מה אתה אוהב לעשות ומצד שני להבין מהם החסרונות, במה עליך להשתפר ברגע שהדברים האלה יהיו לך ברורים תרגיש יותר שלימות גם עם החסרונות וגם עם היתרונות מה שיגרום לך לפעול רק מתוכך..

מדויק!

אתה יודע..אני יגיד את זה כך. ואני מכווה שזה יהיה ברור..

 (כמו במכשיר הזה שמצפצף בבית חולים) שיש עליות וירידות זה אומר שהבן אדם חי

ושחס ושלום יש פס ישר בלי עליות וירידות זה אומר שהבן אדם כבר מת..

כך גם בחיים שלנו..

כמו שכתבת קורה טוב את המציאות אבל לא חי את מה שהייתי רוצה!@

איזה יתרונות יש בזה

הגרף אמור להיות כלפי מעלה ולא כזה: VVVV או כלפי מטה

אני לא מתכוון להאשים אותו שהוא לא בסדר.

אני מדבר רק על השאיפה, מה צריך להיות הכיוון. אני מסכים שיש נפילות בחיים, השאלה היא מה עושים איתם ולאן שואפים

בלי להכיר אותך, ברור שיש בך המון נקודות טובות,

ומן הסתם הנקודות נמתחות עד כדי קווים,

ואפילו שטחים עצומים של אור וטוהר ויופי.

תשהה במקומות האלה, תנשום אותם,

תספוג אל תוכך את כל הטוב האצור בך,

תזדהה איתו, זה לגמרי לגמרי אתה.

זה גם יביא לשמחה, וגם יביא לסוג של יציבות,

שאני אוהב את עצמי, מקבל את עצמי,

מבין שיש לי ערך, וממילא תפקיד ואחריות,

שזה ממילא מביא ליציבות וכל השאר.

אחרי זה יעזרו גם השגרה וכו',

כי הסיפור האמיתי הוא בפנים, אחי.

בהצלחה!

@@כי בשמחה תצאו.

יציבות מחשבתית -מבררים לעומק סוגיות אמוניות ומחשבתיות, שאלות של מוסר והשקפה.

הרבה מחסור היציבות נובע מתפיסת עולם לא מבוררת שלא מצליחה להתמודד עם המציאות שנפגשים איתה.

יציבות מעשית- בונים סדר יום יציב. פעולות קבועות ויציבות שבונות יציבות בחיים- מניינים קבועים, לימוד קבוע, אימון קבוע.
 

יציבות רגשית- מוצאים דרכים לעבד חוויות רגשיות. לפעמים צריך יותר עזרה, לפעמים זה דבר שניתן לעשות אותו לבד. הרבה פעמים

עוזר שיש חבר קרוב לדבר איתו ולפתוח איתו. יש מקרים שבהם צריכים איש מקצוע בשביל לעבד את הדברים.

כשיש לך אחוז יפה של עקרונות יציבים בחיים, במחשבה ובמעשים וברגשות - אז אין בעיה עם התנודות שקיימות בחיים.
אם אין יציבות אז קשה להתמודד עם התנודות הללו.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!