היי, שבוע טוב ומועדים לשמחה!
אני מקווה שהפוסט יקבל את המקום שלו כאן, אני יודע שזה פוסט שונה ולא רגיל, אבל התמודדות זו התמודדות, אני לא מתכוון לתמוך באיסור כזה או אחר, רק לכתוב על ההתמודדות ואולי לשמוע מאחרים גם על ההתמודדות שלהם. אני אשמח לשמוע דעות של חיילים מה הם חושבים על הנושא גם אם הם לא מתמודדים עם זה. נסו לא לשפוט בבקשה.
אני חייל בן 19 וחצי, דתי, משרת כבר קרוב לשנה וחצי. מגיל מאוד קטן יחסית אני מודע לנטייה המינית לגברים, אבל מעולם לא התמודדתי עם זה באמת, תמיד אמרתי שאני אתמודד עם זה בעתיד שאגדל.
בתקופה האחרונה מזה כמספר חודשים ויותר, אני באמת מתמודד עם הנטייה. זה לא היה מבחירה, תקופה קשה של אתגרים ראשונים בחיים, לבד, הביאו אותי לחשוב ולחשוב, וגם להגיע למצב שאני חושב על ההתמודדות האמיתית שלי ולא מכחיש את הנושא שאני אאלץ להתמודד עמו בעתיד בסופו של דבר.
אני מודה על כל התקופה הזאת, למרות שעדיין אני מתמודד ולא רק עם הנטייה, אבל היא הביאה אותי למצב שאני חושב. למצב שאני מתפלל באמת, שואל את עצמי שאלות על העתיד ומה אני רוצה מעצמי, תקופה שאני מרגיש משמעותי מאוד ורואה המון שינויים בחיים שלי מהתפילה, ושואל את השאלות הקשות ביותר. מעולם לא הרגשתי כל כך קרוב למסורת, זה הביא אותי למצב שאני לא דתי טכני, אני שואל את השאלות ורוצה להאמין באמת במה שאני עושה.
יש לי רצונות להקים משפחה בעתיד עם אישה, להתחתן, אם זה יתאפשר, המגבלה היחידה שיש לי - הנטייה לגברים וחוסר המשיכה לנשים. אני לא יודע אם בעתיד אוכל להרגיש משהו כלפי נשים, אני לא יודע אם הנטייה המינית לגברים תימשך לעד, אני מנסה להבין אם זה משהו שניתן לשינוי, אם זה מגיע מחוויה, או חוסר כזה או אחר במהלך החיים שלי, אני לוקח את כל האופציות ונותן לעצמי את הזמן בצבא לחשוב. אני לא יודע אם אנשים אחרים מבינים את ההתמודדות שעובר כל נער במהלך חייו, תוך שמירה על קיום מצוות ואמונה, לבין ניסיון שלהישאר לבד. ניסיון שלצערי לא מוכנים להכיר בו מספיק בציבור הדתי ולעזור לנערים וחיילים שמתמודדים עם זה, אבל יש יוצאי דופן שכן באים ועוזרים.
אשמח לשמוע מחיילים על ההתמודדיות שלהם, ואולי לענות לאחרים פה על שאלות.
אני כאן בשביל הכל.