ההלכות, אולי אחפש לך עוד מעט.
וגם הרב שלנו אמר לי לפני החתונה שהמצווה הכי גדולה זה להגיע רגועים לטבילה, ואם הראש עמוס במחשבות לפני ואחרי שאולי פספסתי משהו ואולי לא עשיתי טוב משהו, זה לא שווה כלום!!
כמובן כמובן שצריך להקפיד על הכל שיהיה כמו שצריך, אבל ברגע שעשית את מה שצריך ועברת על הרשימה (מקווה שיש לך אחת כזאת, אם לא מומלץ מאוד, זה מסדר את הראש ואני נצמדת אליה תמיד, לפני כל טבילה), הכל בסדר בעז"ה!
אבל לפני שאת משלמת לפסיכולוגית את יכולה לנסות להעזר ברב
ובמדריכת כלות, גם לי היה קושי בתחום ושאלתי רב בדיוק מה
צריך ואיך וגם דיברתי עם מדריכת כלות שהסבירה לי מה הדרך לדעת
שעשיתי בסדר ולא צריך לחשוש ולעשות שוב ושוב- ברגע שאני מרגישה
ש"די", מיציתי וזה כבר לא הגיוני לבדוק שוב אז סימן שזה בסדר
לי זה מאוד עזר כי זה נותן הגדרה ברורה והחוסר בהגדרה ברורה הוא
זה שגורם לחששות ולצורך לעשות ולבדוק שוב ושוב
יש לי ocd ואני ממש לא עושה כפי שתארת
גם אם הקושי הוא "רק" כמו שהפותחת תארה זה בהחלט
יכול להיות (ואולי אפילו סביר להניח) ocd
גם ocd קל הוא ocd
אני למדתי שההכנות כולן צריכות להימשך כשעה.
אחרי שעה מתארגנים לצאת ובודקים שלא שכחו כלום.
לפעמים ותר יעיל לטפל בפרקטיקה (להבין איך בדיוק בדיוק
צריכות להיות ההכנות) מאשר לחפור בנפש ובעבר ולהבין את
שורש הבעיה בלי שזה יתן כלים בתכלס להתמודדות איתה
).
הייתי במצב דומה בתחילת נישואי,
אם כי לא ברמה בעייתית.
קיבלתי עיצה שעזרה לי מאד, אולי כדאי לנסות:
תעשי כל פעולה מאד מאד בריכוז.
אני לדוגמא קצת מרחפת, פועלת על הטייס האוטומטי.., וכשהייתי עושה את ההכנות ככה הייתי אחר כך לחוצה:
אולי שכחתי את זה? אולי לא מספיק עשיתי את זה?
כשהייתי מתרכזת, כמו "מתנתקת" מהכל ושוקעת בהכנות באיטיות וביסודיות, הייתי אחר כך זוכרת בבירור מה עשיתי וכמה עשיתי וזה היה הרוגע שלי.
זה מצריך כח נפשי אבל לי אישית זה עזר.
(העתקתי את זה אגב לעוד תחומים בחיים: אם נעלתי את הדלת או לא, אם כיביתי את הגז וכו'...)
אני מדגישה שוב: מדובר על פיתרון למצב לא בעייתי, חששות נורמליים. לא ברמה של OCD או משהו כזה.
נצמדת להוראות ופועלת כמו רובוט
מנסה להקליל ככל האפשר
מתייעצת...
ילד מתוק מאווווד מלא שמחת חיים, חברותי שמח, משתף
שנה שעברה הכל היה נראה חלק בהקנית הקריאה עם הגננת
לא היו תלונות בכלל
כן ראיתי שהוא קורא מעט לאט אבל לא חשבתי שיש בעיה בתור התחלה
ועם הזמן זה ישתפר
השנה עשו בדיקה לכל הילדים
והמורה שבדקה אמרה שיש לו קשיים רבים בהקנית הקריאה, לרבות הקריאה האיטית והוא צריך הוראה מתקנת אצלה
ברור שזרמנו ורצינו ומיד התחלנו שיעורים
הילד מילא את כל המשימות בשמחה ובהתמדה והיה נראה שהוא מתקדם
אחרי כמה שיעורים התקשרתי לשאול איך מתקדם
אז היא ככה נאנחה ואמרה שהוא מפטפט המון ומאוד אסוציאטיבי ונראה לה שצריך אבחון כי זה תוקע את ההתקדמות בקריאה
לדעתה יצטרך רק לזמן מועט עד שיעלה על המסלול
כמו ילדים טובים לקחנו לאבחון אצל אחד המומחים בארץ בתשלום של כמה אלפים טובים
והמומחה אמר שהוא נוטה להבין למה המורה מתכוונת וממליץ על תקופה להקנית הקריאהה לטיפול תרופתי ואז נשקול אם להפסיק
הדגיש גם שבגלל שמדובר בילד שופע בחן הוא לא מעונין לכבות אותו ולכן מתחיל ממינון של 10 מג ולדעתו זה בהחלט יספיק
התחלנו לתת לו, התחיל להרדם מאוווווד מאוחר
לפעמים בוכה
אבל בסהכ תופעות שהתמודדנו איתם הכל למען ביסוס הקריאה
אני ובעלי עובדים איתו והוא משתף פעולה והיה נראה לשתינו שהוא התקדם מאוד
עכשיו המורה שולחת לנו דוח סיכום אחרי רצף שיעורים עם העתק ששלחה גם למורה שבכיתה שלו
עם דוח נכון למצב הילד בו היא כותבת בשורתץ סיכום שהילד משתף פעולה ומתקדם אבל נוטה לדבר הרבה ולאסוציאטיביות מרובה
והיא ממליצה לשקול להעלות מינון תרופתי
האמת נשברתי ממש עומדות לי דמעות מאז שקראתי את הדוח בגלל השורה הזו
גם ככה היה לי מאווווד קשה לתת לו את זה בגלל שלדעתי הוא ככ קטן ובכלל
ועכשיו היא בכלל מעונינת לכבות אותו סופית??
כן הוא ילד דברן...
אני מנסה להבין ממי שמכירה ,האם ילדים בכיתה א אמורים לשבת שיעור שלם אחד על אחד לעשות הוראות ולא לדבר בכלל?? או עד כמה אפשר לדבר ומתי זה נחשב למוגזם?
אולי היא לא מאוד מענינת אז הוא מתחיל לדבר?
אין לי באמת ניסיון אבל נשמע תקין שזו ההמללצה אחרי שאנחנו רואים התקדמות והיא גם ציינה ?
זה בעיניי לא סיבה לריטלין.
אני מבינה שזה הדבר הכי קל למורה, ונוח שאם הורים משתפים פעולה אז יאללה למה לא.
אבל נשמע שהילד בסדר גמור, הוא רק בכיתה א, בעבר בכלל לא היתה ציפיה לעלות לכיתה א קוראים ורק בשלב הזה של השנה ילדים התחילו להתאפס על הנושא.
הגבירו את הציפיות מהילדים לשמיים, שיבואו קוראים, שלא ידברו, שלא יזוזו, שיתקדמו כולם בול באותו קצב כי אם זה מהר מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתת מחוננים ואם זה לאט מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתה קטנה או שילוב וכמובן כדורים.. ולמרות שמורים עובדים מאד מאד קשה, נשמע לי שיש דברים שהם פשוט החליטו לא להתמודד איתם.
אישית לא הייתי נותנת גם את מה שאתם כבר נותנים.. הייתי מדברת עם הילד מסבירה לו כמה חשוב לא להפריע בשיעור, עושה לו מבצע עם טבלת מדבקות או כל תמריץ אחר. וכן, לפעמים הוא ידבר ויהיה אסוציאטיבי (הוא ילד! הם אסוציאטיביים...) וזה יהיה בול כמו כל ילד אחר.
ועם ההתקדמות ההו כה חשובה בקריאה - פשוט שבו איתו בבית ותקראו. יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן. אז מה
פשוט יש סביבי המון ילדים בגיל הזה, חלקם ילדים עם אתגרים כאלה ואחרים וחלקם "נורמטיביים" לגמרי (יודעת שזה נחשב מילה פוגענית, אין לי ניסוח יותר טוב כרגע), ואני ממש רואה שזה חוזר על עצמו אצל המון ילדים, שגרים באזורים שונים ובתיס שונים. עם הילדים המאתגרים יותר אני עוד יכולה להבין, אבל ילדים שקצת חולמים - אבחון וריטלין, ילדים שמדברים- אבחון וריטלין, ילדים שלא משתלבים חברתית - אבחון ותרופות. ועוד ועוד. ברמה שבית ספר לא מוכן לתת לילד שקט שלא מפריע בכלל אבל שמאובחן עם דיסלקציה עזרה עד שיקח ריטלין.. לא יודעת פשוט נשמע לי מוגזם כל המצב
בכיתה המורה שלו לא התלוננה על דיבורים
יזמנו כמה פעמים כבר שיחות איתה והיא אמרה שההוראה המתקנת תעזור לו אבל חוץ מזה הכל בסדר גמור
(הדגישה שאין לנו מה לחשוש שהיא כבר עברה הרבה ילדים ופגשה הרבה סוגים והוא יעלה על דרך המלךך עם הקריאה)
הייתה אפילו רגועה מדי
אני מדברת על דיבור אצל המורה התקנת שעוזרת לו בקריאה
שם זה שיעור אחד על אחד
וכנראה הציפייה היא להיות הרבה יותר קשב כי למעשה אין הרבה הסחות...
לק"י
כל עוד הוא לומד ומתקדם (ולא מפריע אפילו לאחרים), אז הכל בסדר.
שהמורה הפרטנית תמצא דרך להתמודד עם זה.
על כזה דבר
לכדורים יש המון תופעות לוואי
אם לא חייבים לא כדאי
ואני חושבת שהגיוני שכשהילד באחד על אחד הוא יותר מעוניין לפטפט
יכול להיות שזה מבחינתו חוג עם "חברה גדולה" והוא לא מבין שזה זמן שיעור. או שלא בא לו עוד שיעור של להחזיק את עצמו בנוסף לשיעורים בכיתה. חוג זה דבר משוחרר יותר..
מממש לא הייתי נותנת ריטלין על כזה דבר. זה כדור עם הרבה השפעות
הוא נשמע ממש ילד מתוק ולעניין. ילד שמח שבשיחה אחד על אחד באלו להנות
אם המורה בכיתה לא מתלוננת, מי היא שכן תתלונן? שתתמודד. היא מצפה שהשיעור ירוץ כמו במרתון?
כותבת את דעתי האישית בלי שום הבנה בתחום. הוא נשמע כלכך מתוק!
בה יש לי עוד ילדים.. כולם מתוקים מאוד
אבל בו יש משהו שובה לב
מקבלת על זה הרבה פידבקים מאנשים
שמחתי שהתרופה לא כיבתה אותו לגמרי כמו שחששנו
וניסינו להתמודד עם ההשלכות האחרות
ועכשיו זה גם לא מספיק
לא יודעת למה זה ממש הציף אותי...
וכמו שאת אומרת, ילד שובה לב
כולם משוגעים עליו
משהו קטן מתפקשש
וזה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
ממש מבינה את הכאב שלך
מקווה שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה בקלות.
בשורות טובות
ועם הריטלין.
ילדים צריכים קצת דחיפה של ההורים בקריאה לפעמים. ולפעמים לוקח זמן ללמוד קריאה ונשמע שהמורה הזו של הוראה מתקנת לא משהו
לק"י
אם רק בשיעור הפרטני הוא פטפטן זה לא נורא.
אם בכיתה, אז צריך לחשוב מה לעשות (לא מבינה בקשב וריכוז. אבל לא בטוח שתרופה זה הפתרון, אם זה הקושי היחיד).
או בגלל הקריאה? אם זה רק לקריאה אז קודם כל כתבת שגם אתם וגם היא רואים התקדמות, ושעם כל הכבוד תנסה להתמודד עם זה שהוא מדבר ואסוציאטיבי. אם יש פה בעיה של קשב וריכוז צריך לבדוק את זה כמו שצריך ולאבחן. עם כל הכבוד למורה הפרטית, מותר לילד לדבר ולהיות מוסח גם אם זה אחד על אחד, והדרך לטפל בזה היא לא לדחוף לו תרופות אלא לעניין אותו- בין אם שתשנה את צורת הלימוד או שתעשו לו מבצע או משהו שיתן לו יותר מוטיבציה. לדחוף תרופות של קשב וריכוז רק בשביל שיעורי קריאה פרטיים נשמע לי פשוט לא קשור. אם היא לא מוכנ העדיף בעיני להחליף מורה ולא לתת לילד תרופות שהוא לא באמת צריך
ועוד אחכ בהמשך התגובות הבנתי שבכיתה הוא בסדר והמורה לא התלוננה ושזה רק המורה באחד על אחד, אז באמת נשמע לי מוזר לתת על זה תרופה..
להפך לנצל את זה שהוא אסוציאטיבי לעשות לו משחקים מעניינים לאתגר אותו, לעניין אותו לא לדכא אותו... ולא בטוח שילד בגיל הזה צריך להיות דממה על הכסא בפרטני...
פרופ ווטמברג
והוא גם אמר שהוא מבין על מה המורה המתקנת מדברת
שהוא כן ילד עם הסחות יחסית לגילו
ומקבל את ההצעה שזה יהיה לתקופה של הקנית הקריאה
ואז נשקול אם להמשיך אם בכלל צריך...
אני גם מכירה מהבית שהוא מדבר הרבה
זא עשינו אבחון
בלב כבד נתתי לו כי באמת רוצה שיצליח והוא גם יש לו המון מוטיבציה
אבל עכשיו היא ממש גרמה לי להתחרט...
באמת אחד על אחד זה משעמם כנראה בשבילו
אבל בכיתה עם כל ההסחות הוא כנראה לא משתעמם, בכל אופן הוא לא מפריע שזה ממש יפה
והשאלה אם אפשר להקנות קריאה גם בלי הכדור או שזה בלתי אפשרי? היתה תקופת ניסיון?
בתחילת שנה הוא למד כמה שיעורים
ואז כשיזמנו איתה שיחה על התקדמות היא התלוננה שהוא מרבה לדבר וזה מפריע לו להתקדם כמו שהיא חושבת שהיה צריך
לכן המליצה על אבחון
מה שלי הפריע בכל הסיפור
זה השורת סיכום
" מתקדם ומשתף פעולה אך עדין מרבה לדבר וכו... ולכן ממליצה לשקול העלאת מינון...
לא הבנתי היא מאבחנת קשב או מורה מתקנת?
לא יודעת איך מקובל לכתוב אבל נשמע קצת קשוח משתף פעולה ומתקדם למה אי אפשר להשאיר את זה שם פשוט
אולי להחליף מורה מתקנת?
שמורה מתקנת לילדים בגיל הזה
אמורה לדעת להתמודד עם זה
אמורים להיות לה הכלים המתאימים לגרום לו להתעניין וללמוד
הוא לא בן 15
היא לא יכולה לצפות ממנו להקשבה של מבוגר
וגם הוא מתקשה לשבת
ויוצא מריכוז.
המורה אמרה שזה עדיין טבעי כי הם בסהכ באו הרגע מהגן הם צריכים ללמוד סדר יום.
וכל עוד הוא מתקדם היא לא רואה סיבה להתחיל לטפל.
נשמע שהגיוני שילד קצת תזזיתי.
מה אני הייתי עושה...
תגידי לה שהעלית לו ל20 מג ותשאלי אם יש שיפור.
ילד בכיתה א לא צריך יותר מ10 בעיקרון... הריטלין לא משתיק, אולי היא צריכה יותר לתת גבולות?
אולי הוא מפטפט בגבול הנורמלי והיא רוצה שקט?
ריטלין לא נותנים כדי שיהיה למורה קל יותר! נותנים כדי לעזור לילד. ואני גם מורה ואני יודעת שילד שמפטפט זה יכול לשגע, אבל לא בגלל זה נותנים מינון גבוה יותר.
ואכן תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לפנות לרופא ולהגיד "הילד ממשיך לדבר..."
בתור מורה ילד בכיתה א בשיעור אחד על אחד עד כמה הגיוני שהילד ידבר ועם זאת לא יפריע לו בלימוד?
כמה גבולות יש בשיעור הזה,
כמה מעניין לעומת כמה משעמם,
כמה השיעור ממושך? כמה פעיל וכמה סביל...
ילד פטפטן זה גם אופי, יש לי כאלה בבית, דברנים בלי סוף (בנים!)
היא לא יכולה להמליץ לשנות מינון, בטח שלא להמליץ לתת טיפול תרופתי
היא כן יכולה להמליץ ללכת לנויורלוג שיאבחן. (הוא מאבחן, לא היא).
משהו נוסף, בניגוד לחלק מהדעות כאן אני חושבת שילד שהוא אסוציאטיבי ומדבר הרבה בזמן לא מותאם בהוראה פרטנית בהחלט לא תואם גיל. (תלוי כמה ומתי).
אפשר לנסות מרפאה בעיסוק לשיפור תפקודים ניהוליים (אני חושבת שגישת קוגפאן מומלצת מאוד לזה).
לעבוד על זה בבית, (זמן גדל בהדרגה שבו רק קוראים, דקה, שתי דקות עם טיימר.
להקפיד להתחיל ולסיים מטלה, לדבר על נושא ספציפי ).
להתאים את אתגרי הקריאה ליכולותיו, בלי תסכול משמעותי.
ועוד משהו, ממש מוזר לי לקחת ריטלין להקניית הקריאה, ומה עושים אחרי שקוראים?
יש אתגרים אחרים, הבנת הנקרא, חשבון וכו'
והם אתגרים לא פחות קשים שדורשים לא פחות משאבי קשב.
איך מגיעים למי שעובדת לפיה הגישה הזו???
גם אני שאלתי כמוך
מה זה תקופה מוגבלת
ואמרו שכן זה אפשרי
ואחרי שיעלה על המסלול מבחינת קריאה כנראה כבר לא יצטרך
עכשיו הפנמתי זה גישה פסיכולוגית לתווך להורים את התרופה
כשיודעים ש\זה רק לזמן מוגבל זה פחות מלחיץ
ובינתיים לאט לאט אפשר להמליץ לשנות מינון וכו...
יש להם גם באתר מטפלים שעובדים בשיטה הזו.
בכללי מרפאות בעיסוק יכולות לעבוד על תפקודים ניהוליים. שזה קושי מרכזי אצל ילדים עם הפרעות קשב
יש לנסות כל מיני שיטות להתמודד עם הקשב והריכוז. אם יש לילד בעיה של קשר וריכוז היא לא תיעלם אחרי שהוא ילמד לקרוא...
לא מכירה את גישת קוגפאן אבל זה שיטה להתמודדות וטיפול בקשב וריכוז
יש באתר פירוט של מטפלים
אני גם מבררת על זה, הקלינאית תקשורת שלנו ממש המליצה.
פעם ראשונה ששומעת על המושג
איך מגיעים לכאלו שעובדות לפי הגישה הזו?
ואגב גם אני שאלתי מה זה אומר רק לתקופה מוגבלת להקנית הקריאה?<
אחרי שהפנמתי גם את הסגנון שהיא חותר ת אליו זו שיטה פסיכולוגית אולי כדי לא לתת הרגשה
שעכשיו הילד הולך לקחת תרופה לכל החיים
אלא זה רק לתקופה של הקריאה.. ואחכ רק להעלות מינון וכו וכו
ובאמת תוהה עד כמה רחוק לקבל הכל או באמת אני צריכה לעצור ולהגיד עד כאן יש עוד שיטות לעזור לילד...
זה דבר שחדש לי ובאמת אני תוהה לגבי כל הסיפור הזה
בין הלימוד קריאה לקשב וריכוז. אם יש לילד בעיה של קשב וריכוז, כדאי לדעתי לאבחן ולהחליט איזה דרך טיפול אתם רוצים (לא חייב תרופות, אבל כדאי שתדעו עם מה אתם מתמודדים) כי הבעיה לא תהיה רק עכשיו בלימוד קריאה אלא בעוד דברים בהמשך (דרך אגב, למרות מה שהמומחה אמר, זה לא נשמע שיש פה בעיית קשב וריכוז חמורה שתצריך בשלב הזה טיפול תרופתי, כי הוא כן מסתדר בשאר התחומים ובבי"ס).
בלי קשר, הוא צריך הוראה מתקנת ללימוד קריאה. ובשביל זה למיטב ידיעתי לא צריך ריטלין, אלא יש גישות ודרכים שונות של והראה מתקנת שבה מלמדים את זה וכנראה שהמורה הפרטית הזאת פשוט לא מתאימה לילד שלכם. באופן כללי, אם בכיתה של שלושים תלמידים שבה מלמדים בשיטה אחת הילד לא צריך ריטלין אין שום סיבה שיקח לשיעור פרטי, שתתכבד המורה הפרטית שהוא התלמיד היחיד שלה בשיעור הזה ותתאים את עצמה אליו, ואם היא לא מוכנה אז שווה להחליף מורה.
זה לא בסמכותה ולא בתחום אחריותה. היא יכולה להגיד מה היא רואה,
ולהמליץ לחזור לרופא, לא מעבר.
אני הייתי שוקלת להחליף מורה, בפרט אם בכיתה המחנכת לא מתלוננת על זה.
אנחנו אחרי IVF, כך שבעלי ממש מצפה להריון, ורוב הסימנים מראים שזה כך בעזרת ה'.
הוא לא יודע את היום המדויק שאני צריכה לבצע את הבדיקה.
תנו רעיון איך לספר לו בצורה נעימה ופשוטה אבל עדיין מפתיעה.
וגם להורים....
או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם
(אם זה הריון ראשון)
שיהיה בשעה טובה!
בקלות ובבריאות!
הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...
ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו
לא סיפרתי לו שאני בודקת
ולא האמנתי בכלל שזה זה
זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח
הופתעתי ממש
איזה כיףירושלמית במקוראני תמיד עשיתי באמצע היום
קניתי ובדקתי
פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון
שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי
לא ראיתי טעם בזה
שיחה רגילה לגמרי
לא אוהבת הפתעות
לא לעשות ולא לקבל
במיוחד לא מאנשים קרובים
יש מחזור קבוע
ואז אין תאריכים מדויקים
הדימום לא הגיע עם הפרישה
המחזור שלי לא סדיר
דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.
בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.
אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.
והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.
אין אמון בבדיקה ביתית
היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂
סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי
אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.
מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין
מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.
אמן אמן! בהצלחה!
מוזמנות לכתוב כאן זמנים שאתן לוקחות לעצמכן, להתנתק מהמסכים, להיות נוכחות בכאן ועכשיו.
ומוזמנות לעודד, לפרגן ולתמוך אחת בשניה ❤️
מי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת להצטרף ולהגיב ובעזרת ה' נתייג את כל מי שפעילה בשרשורים מי שמתוייגת כאן אבל לא רוצה תיוג תגידו לנו ונוריד מהרשימה
מתחברת בהנקות ומתנתקת כשהוא ישן או משחק כדי לנצל את הזמן.
בצהריים עם הילדים בעזרת ה' אני אקח שעתיים או שלוש הרמטי יותר
בלי נדר
תודה על התיוג!
מעכשיו עד 19:00
שוב, עד 19:30
זה עוזר לי להתנתק כמו שצריך וללמוד למבחן....
בעזרת ה' בלי נדר
ממש לא נוח לי הכיסוי ראש בנהיגה!!
נוהגת יחסית הרבה שעות בשבוע, ומרגישה שזה ממש משפיע על כל היציבה שלי בנהיגה,
לא מצליחה לסדר את המשענת ראש בצורה שתלך אחורה ותתן מקום לקוקס ולמטפחת, ככה שאני מוטה קדימה ועם כאבי גב..
יש למישהי עצות או תובנות בנושא?
הסתכלתי על כריות תמיכה למשענת ראש/לצוואר, אבל לא ברור לי אם זה יעזור או רק יותר יפריע.
קשירות נמוכות הולכות עכשיו ממש
כדי שלא יתקע לך הראש בגג (-:
השילוב כנראה הכי גרוע הוא בין מטפחת לרכב. כבר קרו לי כמה מקרים שבהם יצאתי או נכנסתי לרכב, ולא הייתי מודעת לגובה הנוסף, אז המטפחת נשארה מאחוריי.
המרחק בין המושב למשענת ראש נשאר זהה, לא?
שואלת כדי להבין..
אולי באמת אשחק עם זה קצת ואנסה לראות
עם הגובה של המשענת ראש?
אם עיקר הנפח הוא המטפחת, פשוט תורידי לבובו.
זה לא הכי אסתטי, אבל זה מכסה… ולא דורש מי יודע מה תכנון מראש
ודאגנו למשפחה של האבא לדירה באיזור לשבת כדי שיהיו בברית בשבת בבוקר
ארוחות שבת צריכות להיות יחד כמו שבת חתן?
או שצריכים להיפגש רק בברית מילה?
ואם הם צריכים להביא לעצמם אז צריך לדאוג להם או שיביאו גם לפלטה , כלים , מיץ ענבים/יין
בדרכ לא נהוג לאכול בדירה אם זה של משפחה אחרת בלי תיאום מראש
בבריתות בשבת
היה אירוח לכל הסעודות למי שהגיע מרחוק
ובסעודה בבוקר הזמינו עוד אנשים שגרים קרוב
וגם עשינו קידוש אחרי התפילה לכל מי שהשתתף בברית
בקיצור הילד חגג בר מצווה בגיל 8 ימים בגדול.
אבל זה תלוי גם בכמה אנשים מדובר, ציפיות שלהם, ציפיות שלכם..
ולא עקבתי, מזל טוב?!
לפחות כך אצלנו
הזמנו אנשים ודאגנו להם לדירות ואכלנו כולנו יחד את כל הסעודות.
שאלתי בשביל בת משפחה
כי תהינו דיברנו לא חשבתי שבאמת מברית זה הופך לשבת חתן
עכשו אני מבינה שבאמת כך נהוג תודה לכן 💚
המזל שלנו היה שזה היה בן בכור, אז הסבתות די ארגנו וגם שילמו הכל. ובסוף צחקו שהן ארגנו את הברית ושאנחנו נתכונן לבר מצוה... (הברית הייתה בשבת קצת מאתגרת לאירוח).
רק אציין שב"ה הבר מצוה גם אחרינו. שבת מאתגרת ומלחמה...
ב"ה שמתעסקים בשמחות!
פעם ראשונה עשינו כל הסודות משותפות.
בפעמים הבאות שזה קרה הכרזתי שזה קשה לי כיולדת (גם להשתתף בשלוש סעודות עם כולם... היה לי ממש מתיש) אז אמרתי שמבינה מי שלא יכול לבוא.. אבל אנחנו רק מארגנים סעודת ברית בבוקר.
בפועל כמעט כולם הגיעו והתארגנו בעצמם לשאר הסעודות
מזל טוב!
וזה באמת קשוח
כאן במקרה ההורים שלי ממש מעורבים, לאחותי נשאר רק להנות מהרעיון
יצא לי להיות בתקופה האחרונה ב2 בריתות כאלה
אחת של ילד מס 13 ואחת של הבכור
מדהים השוני בארגון חחח
אצל הילד ה13 האורחים היו רק הנשואים וסבא וסבתא
ומי שהכין את האוכל וארגן הכל היו בני המשפחה (הבנות הרווקות ואנחנו הכלות)
אצל הבכור הזמינו עולם ומלואו
משפחה של 2 ההורים, חברים וכו'
ומי שארגן הכל היו ההורים של ביולדת ובעלה בחלוקה חצי חצי
ב2 המקרים ליולדת לא נתנו לעשות כלום....
מעניין מה יהיה אם אני אלד בשבת🤭
להזמין חברים זה אובר אלא אם כן בא להם חפלה ויש תקציב 🙂
כאן זה משפחות דיי צעירות
ולכן הכל שונה
בילד 13 אני מניחה שגם המשפחה הגרעינית לבד היא גדוד בפני עצמו 😂
אבל זה בהחלט היה אובר
הזמינו אותנו ברגע האחרון כי היה מקום פנוי וזרמנו...
זה גם כלים
ופלטות
ומקום לאכול
ולהשאיר נקי אחרי הארוחה
ומקרר לשמור את האוכל.
לא בהכרח שמשפחה שמשאירה דירה לשבת מתאים לה שיעשו אצלם סעודת שבת וישתמשו במטבח ובמקרר ובפינת אוכל (לא מדברת על קפה ועוגה בקטנה שזה הגיוני).
אחרי לידה לעשות את כל הסעודות משותפות למרות שהגיעו די מעט מהמשפחה.
עשינו את הסעודה של הברית משותף, ו 2 משפחות שהגיעו התארגנו לארוחת לילה לבד, סעודת שלישית לקחו שאריות של לחמניות וסלטים ואכלו בדירה שארגנו להם.
למזלי הם שאלו מעצמם אם אני רץמעדיפה לאכול לבד או ביחד. ככה שזה מאוד הקל עלי שאני לא הייתי צריכה לבקש
אני מכירה כאלה שמזמינים את כולם ודואגים לשינה וסעודות לכולם, וכאלה שדואגים רק לשינה/סעודות ואומרים לאורחים לדאוג לעצמם לשאר, ורק מי שמסתדר מגיע
לא בטוחה שאני לא אעשה כמוך
באיזה גיל היה הילד?
היה בקע דו צדדי או חד צדדי?
איך עליתם על זה?
כמה זמן עבר מאז שגיליתם עד הניתוח?
איפה ניתחתם? לקחתם רופא פרטי?
איך הייתה ההתאוששות?
עוד מידע שאני צריכה לדעת?
תודה מראש
רק בריאות אצל כולן.
סליחה שמאנונימי, לא מעוניינת שיהיה אצלי בניק, בטח תזהו אותי לפי סגנון הכתיבה
בגיל 5 שבועות ראיתי נפיחות באזור.
לקחתי אותו לרופאת ילדים שאבחנה בקע והפנתה לכירורג.
הכירורג אישר את האבחנה והפנה אותנו לניתוח.
הניתוח היה בגיל 4 חודשים, בבית החולים שערי צדק.
לא לקחנו רופא פרטי, דרך הביטוח המשלים בתקופת חולים יכולנו לבחור רופא ועשינו אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.
ההתאוששות היתה בקלות.
בעיקרון זה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה אחר הצהריים, נשארנו לילה אחד לאשפוז ושוחררנו על הבוקר.
למחרת הניתוח הייתי איתו בבית, והוא היה בסדר.
יום אחרי זה כבר הלך למסגרת.
נראה לי שלא היה צורך במשכחי כאבים.
במקום של ניתוח היה פלסטר שירד אחרי כמה ימים, ולא הצריך טיפול.
שבועיים לפני הניתוח הגענו לבית חולים לטרום ניתוח.
ביום של הניתוח, אמרו לנו להגיע בשעה 13:00 ושיהיה בצום 4 שעות לפני זה (הזמן של הצום תלוי בתזונה. בהנקה צריך פחות זמן).
בפועל הניתוח היה רק בן 15:00, וכשהגעתי אמרו לי שאפשר לתת לו בינתיים קצת מי סוכר (לא דאגו לתת לי, והבאתי לו לבד מהעמדת קפה במחלקה).
לא נתנו לנו מקום להיות עד לניתוח. (תכננתי לשאוב בינתיים אבל לא היה לי איפה).
אחרי הניתוח הייתי איתו בחדר התאוששות, ואז הגענו למחלקה. הוא בעיקר ישן בהתחלה.
שרציתם? היתה המתנה ארוכה? מדובר על ד"ר ירון ארמון?
עשו ניתוח לפרוסקופי או רגיל?
עם ביטוח מאוחדת שיא.
כן, אצל ירון ארמון.
קבענו דרך הזימון תורים, ושם נתנו לנו לבחור רופא.
נראה לי חיכינו בסביבות חודש וחצי.
הם עושים יום מרוכז של ניתוחים אולי פעם בחודש.
זה היה לפני 6 שנים, לא יודעת אם משהו השתנה.
היה חתך אחד קטן, לא יודעת איך זה מוגדר.
לא לפרוסקופי.
אני בלאומית אז כנראה שונה
המליצו לנו גם על ירון ארמון, מקווה שיסבסדו לנו את הניתוח בשר"פ.
אצלנו מדובר על ילד גדול
הבנתי שלרוב זה אצל תינוקות שאז זה מולד או אצל מבוגרים.
הרופא היה קצת מופתע שזה הופיע פתאום.
ואני נלחצתי.....
הידע עוזר לי להרגע...
תודה על המידע, עזרת לי מאד.
כמה זה ילד גדול?
כשהבן שלי עשה את הניתוח היה אחרינו בתור ילד בן שנתיים בערך.
לא זוכרת מתי גילינו, עבר את הניתוח בגיל שנה וחצי בשניידר, אשפוז יום. התאושש בסדר גמור, כעבור יום או יומיים כבר הרגיש מצוין
עכשיו אני רואה שאת שואלת על ילד גדול יותר...
אז בא לי לחדש בשטיח חדש לסלון הוא ימוקם בדיוק לפני היציאה לחצר כי שם זה פינת הישיבה בבית שלנו
אממה לאורך ההיסטוריה בבית היה לי כמה שטיחים (ביניהם שאגי מקורי/ שטיח ארוג ועוד)
כולם בסוף נזרקו או נמסרו כי אני חייבת שיהיה נקי ושטיח בסוף צובר הרבה ליכלוך ולנקות קשה...
עכשיו חשבתי על שטיח בסגנון הזה (שמתי תמונה)
בנות שחשוב להן ניקיון וניסו האם באמת אפשר לשרוד בית נקי ומסודר עם ילדים+שטיל בסלון
מצד אחד זה ממש משדרג מצד שני כל פעם אני שופכת יאמבה כסף ובסוף הרצון לנקי גובר
אם זה משנה לרוב אני מעבירה שאיבה עם שוטף שואב ופעם ב גורפת
בדקה אותי גופנית בכלל.
רק שאלה אם יש כאבים ואם אני רוצה הפניה לפיזיותרפיה או אמצעי מניעה.
זהו
כששאלתי אם לא צריך לבדוק כי תמיד בדקו אותי אז היא אמרה שאם אין תלונה אז היא לא בודקת.
לא היתה לה אפילו מיטה בחדר
מה דעתכן? קצת מלחיץ אותי לחזור לקיים יחסים כרגיל כי לא בדקו אותי אבל מצד שני רופאה אמרה שאפשר 😅😅
מה הייתן עושות?
שאל אותי אם נגמר הדימום
אם משהו כואב באופן חריג
ולא בדק כלום
אני חזרתי לקיים יחסים עוד לפני הבדיקה
ואמרתי לו שזה קצת כואב
הוא אמר שהגיוני ושאני אהיה קשובה לגוף ואם זה לא כאב חזק מסתבר שהכל בסדר
ובאמת לאט לאט הכאבים עברו
כל עוד אין תלונות
ויש לה us ומיטה והכל
לא אמור להיות בעיה
כשיש שאריות בד"כ יש דימום או כתמים
אני סומכת על הרופא שלי
הוא ממש מומחה
ואני שמחה שלא בודק אותי כשלא צריך
לא אוהבת להיבדק
ומה הכוונה הכל חזר למקום? מה יצא מהמקום?
שמזיז שם הכל
זה מה שהרופאה שלי אמרה
אם את סומכת עליו אז מושלם
אם התפרים נמסו
חוטים לבנים כאלה
אני בכל אופן ראיתי
וראיתי שנעלמו לאט לאט
עד הביקור אצל הרופא לא היה כבר
אבל לא היו לי הרבה תפרים
איפה התפרים
בכל מקרה אם את מרגישה לא רגועה את יכולה לבקש לעשות בדיקה
אני מעדיפה כמה שפחות להיבדק כל עוד אין צורך
לא היו לי כאבים חריגים (גם לא ביחסים) מבחינתי הכל טוב והאמת היה בסדר ולא היה צורך בבדיקות לאחר מכן ב"ה
בלי תפרים
כבר הייתי אחרי מקווה וחזרתי לקיים יחסים.
אמרתי שאין דימום בכלל, ואין כאבים.
אמר שמעולה ולא צריך בדיקה.
יחסים
אבל כן כדאי בדיקה פיזית לשאריות שליה
גם אם יש שאריות וגם אם יש תפרים שלא החלימו לגמרי
אני לא חושבת שזה מסוכן
מלבד כמובן מניעה אם את רוצה לקחת
אם לא אז אין שום איסור כזה..
הצורך להבדק זה לוודא שאין משהו חריג ואין שאריות שיליה שהמדד לזה הוא דימומים לרוב אבל אכן לא תמיד
ובדיקה פנימית ואו''ס
6 שבועות מהלידה וגם לא לקיים יחסי אישות באותו פרק זמן?
אני יודעת שהולכים לרופא נשים כתנאי לחזרה לשגרה
בתקופת משכב הלידה
אין פה איזה סוד שהרופא צריך לגלות.
יש תקופת החלמה של כשישה שבועות שלאט לאט הגוף חוזר לעצמו.
בסיומה אפשר לחזור בהדרגה לפעילות פיזית כולל יחסי אישות, וכדאי לקפוץ לרופאה גם
יוצא דופן אולי זה תפרים אבל גם שם, את תרגישי בעצמך אם משהו לא בסדר.
אבל זה לא אסור
ולא קשור לבדיקה עצמה אלא למשך זמן מהלידה
ואם אין תפרים ודימום זה גם לא בעיה בעיני..הרבה נשים טובלות לפני הביקור רופא
לק"י
שאפשר לקיים יחסים אחרי שבועיים (או משהו בסגנון).
וזכור לי שגם לאחות שנתנה לי את ההדרכה זה היה נראה מוזר (מה גם שהרבה פעמים עדיין יש דימום כלשהו/ כתמים. וגם למי שלא שומרת טהרה, זה נראה לי פחות נחמד).
והייתי אצל כמה רופאים, בכל לידה רופא אחר.
הייתי הולכת לרופא אחר.
לראות שהכל סבבה.
ואז אני עושה פאפ אם הגיע הזמן.
אבל אם זה רופאה שאת סומכת עליה ומכירה אז כנראה שזה בסדר🤷
