תודה.

אני נאבקת בדמעות
ומחייכת כמו סתומה.

רק אחיינים שלי מצליחים להוציא ממני חיוך אמיתי.
תודה אלך פעם שהם קיימים. יפים שלי

שייגמר כבר. שייגמר

אלוקים.

חיבוק.

אני פה אם את רוצה.

עכשיו הרבה יותר טוב, ב"ה

בוקר זוועה זוועה זוועה
לשכוח
למחוק
לנתץ כל זכר
באיחור של שעה וקצת עולים לאוטובוסים; חברות שלי טוענות שאני מרחפת בעולמות העליונים. אז מיד הופ, אני מרחיבה קמעה את החיוך, משתדלת כמה שיותר להיות אני ומנסה לזרום.

אחכ סוף סוף אפשר לנשום. להרגע.
הכל בסדר.
אני מגיעה למסקנה שיעל הקטנה שלי היא ייצור שבחיוך אחד שלה העולם בין רגע נצבע בצבעים זורחים ומאירים.
אחח. מאוהבת.

באשדוד אנשים נעצו מבטים בקבוצה הענקית הזו; הכוללת 100 איש שחציים בעלי מבטא ערבי כבד.
כמה שואלים מאיזו ארץ עלינו. משעשע משהו

אחכ יש חשש שילד חמוד וחביב אולי נפל מהאנייה.
לחץ לחץ לחץ. בסוף מסתבר שהוא נשכח בחוף.
"חשבתי שסוחטים בים". נחמד לגלות שהוא בכלל בנדוד שלי.

נגמר בחיוך. ב"ה
זה עיקר העיקרים