אתמול הלכתי לישון עם סוודר, אפילו שהיה חם. פשוט כי רציתי חיבוק והבייתה, ממש. לפעמים אני שונאת את זה שאני אלופה בהעמדת פנים, אבל תכל'ס זה עוזר לי המון בחיים. לתפקד עם חיוך ענק שלא מסגיר בכלל את מה שעובר בפנים. בסוף זה גם משפיע על הנפש ובאמת עושה אותי שמחה כל הגיוס אנרגיות הזה, זה טוב נראה לי. אמרו לי היום שאני מתנהגת ממש בוגר לגילי וחשבתי שאולי אני בעצם מדחיקה נהדר לגילי. ואמרו לי היום כמה פעמים שאני לבושה יפה ואני עדיין מתלבטת אם "ליידי" זו מחמאה, לא שזה קריטי. אתמול הייתי עסוקה כל כך בלנחם אחרים ששכחתי לכעוס על עצמי, וזה היה נהדר ממש. זה באמת עושה לי טוב עד כמה שזה ישמע מוזר. ישבנו היום ודיברנו על מה אם יהיה מילואים לבנות שירות, זה משעשע. ופתאום להיות חמישתנו, איזה עולם. אתמול היא באה אליי וזה היה כאילו להכניס אותה לעולם הזה שלי כי גם הן היו בדירה. התמרון היה קצת מתיש וגם כל התסבוכת שנוצרה בסוף אבל הקב"ה פשוט מדייק לנו. אני תוהה לעצמי אם אני מפרשנת את כל הפרצופיאדה שלהן נכון. הלוואי שזה היה בצחוק כל מה שהיא אמרה, כי אם לא אז זה ממש מתסכל אבל זה לא שווה שאני אפגע כי היא רואה חלק כל כך קטן מהמכלול ככה שאני אפילו לא מצפה שהיא תבין וזה בסדר. פפ ארטי, את בתפקיד, תהיי כבר בשקט מותר לי להיות חלשה. אני מרשה לעצמי, רוב תודות לי. (רק אל תתחרטי אחר כך, כי את האשמה הבלעדית). בואו נעודד אותי שמתחילים היום חברותא חדשה שאני מחכה לה מלא זמן ויהיה בעז"ה ובהשתדלותינו אחלה של ממש. יאללה נסתער על שגרת-אחרי-פסח-זמן-קיץ-סוף-שנה-ברבאק?
תגידו, נכון החיים בסה"כ יפים ויהיה בסה"כ בסדר?