אבל זה לא אשמתנו. נולדנו ככה.

במחילה על ההשוואה, מזכיר תירוצים מהסגנון של הקהילה הגאה.

כל כך לא אותו דבר.
נכון שזה מזכיר קצת. אבל לא אותו דבר. ממש לא.

פרט לכך, התשובה שלי היתה צינית.
בתור אדם שמחפש תירוץ שכלי לכל דבר, אני לא חושבת שאני מזיקה לעצמי או לסביבה-
למעשה, הרבה אנשים שפועלים על סמך רגש ואינטואיציה בלבד מזיקים לעצמם הרבה יותר.

רחמנים ביישנים וגומלי חסדים...
לפעמים עדיף את האינטואיציה. (עיין ערך- ספרדים)

גם אם לא רואים אותה.

 

ואחרי ככלות הכל- תמיד יש "מדי"- למה אתה מתכוון?

זה תת המודע שלנו.

הסיבה היחידה שלעתים היא עדיפה על פני השכל היא שלפעמים בתת מודע אנחנו זוכרים דברים שלא נמצאים בזיכרון הגלוי שלנו ועלולים להשפיע על ההחלטה.

למשל אתה רוצה לנסוע למקום מסויים ולא בא לך, למרות שהמוח אומר לך לנסוע-
ומה שאתה לא זוכר זה שפעם קודמת שהיית שם מישהו אמר או רמז שעדיף שלא תבוא שוב, והתת מודע שלך זוכר זאת.

לכן, אינטואיציה = שכל גם כן.

בכל מקרה השכל מנצח.

מחשבה/ זכרון מוצדקים"?

לפעמים מהמודע חסרים חלקי מידע חשובים.

"גם אם לא רואים אותה"

מתוך לאינטואיציה יש הצדקה הגיונית - נסיונות פעילים

 

קיצור לאמשנה, סבבה. מסכימים.

כן אוקיי.
מסכימים לגמרי.

(עכשיו ראיתי שניסיתי להסביר את זה לבעיצוב. לא לך.)

בכלופן, אני עונה לדעתי- לרגש יש הצדקה שכלית. 

צריך לנסות לחקור אחריו. את  מעשיי אני מודד לפי שכל. אבל אם יש לי הערה מהרגש- אני לא מתעלם ממנה.

בס"ד

השאלה אם אנחנו מאמינים במשהו מעבר למוח ולשכל הטהור.
הרמב"ם על חטא אדם וחוה אומר שבעצם העונש שלהם הוא שהם ירדו מדרגת השכל הטהור לדרגת יודעי טוב ורע. לפני כן הם חיו בעולם של אמת ושקר ואז חטאו ונוספו להם גם טוב ורע, לכן פתאום הפריע להם עירומם. אין אדם שהוא שכל טהור, כולנו פועלים גם על פי רגשות ודחפים לא מודעים.
גם אני משתדלת להתייחס לשכל בעיקר אבל למדתי בצורה כואבת שאם אני מכריחה את עצמי להיות רק שכלית זה יותר פוגע ממועיל. לרגש (בזה אני מתכוונת לכל הדברים שהם מעבר לשכל) יש תפקיד עצון בחיינו וחבל שנשלה את עצמנו שאנחנו לגמרי שכליים. לא לכל הרגשות יש הצדקה שכלית, חלקם מגיעים מטראומות (זה לא שכלי בעליל, הרי בשכל אפשר להבין שמשהו שקרה בעבר לא בהכרח יקרה שוב בסיטואציות אחרות), חלקם מגיעים סתם מדברים שנחרטו בנו. זה שאני מפחדת כשאני מאחרת לעבודה או משהו כזה כי בעבר הייתה לי התנסות לא טובה עם עבודה אחרת זה לא רציונלי בעליל.
לנסות למצוא הצדקה שכלית לכל רגש קצת מעקר את הרגש בעיניי, זה חבל.
אפילו לאהבה לא הייתי מנסה למצוא הצדקה שכלית. למה אני אוהבת אותו? כי הוא הוא וזהו. אין סיבה בעולם להתחיל להתבחבש בזה. כמובן אם יש סימני שאלה אז מומלץ לבדוק אותם ולראות אם הם בשכל או ברגש אבל גם אם הם ברגש לא מומלץ להתעלם מהם אפילו אם לא מוצאים להם צידוקים שכליים.

אבל אינטואיציה זה לאו דווקא רגש.

בס"ד

אין לה משמעות אמיתית. סביר שזה פשוט סוג של רגש שקופץ בעקבות דברים מהתת מודע (יכול להיות רגש רתיעה, רגש סכנה. את כל אלו את מרגישה).
שוב, להגדיר את התת מודע כשכל זה כמו להגדיר רגש כשכל. שכל זה דבר רציונלי, תת מודע ממש לא בהכרח ובדרך כלל לא.

בס"ד

 

'שכלי מדי'.

בלי קשר..בשום דבר אסור להיות קיצוני...הכל מאוזן בחיים