בס"ד

איזו סיבה יש לי לא להתיישב ליד ערביה?

חוץ מפחד אולי אבל זה כבר תלוי סיטואציה...

וזה קרה לי לא פעם...

מעניינים מאוד...
בכלל, אנשים שונים, מעולם שונה ותרבות שונה תמיד יהיו מעניינים...

לכן תמיד אעדיף בהזדמויות שונות לפתוח שיח עם אנשים שעולמם שונה משלי...

אני בטוח שגם להם היה נחמד לדבר איתי...

"'אדם אתם' - אתם קרואים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" (אם אני זוכר נכון).

כמעט מתתי במקום.

4 שעות צמוד?!??!

(מייד ביקשתי מאישה שתעשה טובה ותשב לידי והוא ישב במקום שלה

אח''כ היה לי על המצפון כי התברר שהמקום שלה היה ליד 2 בנות יהודיות שעכשיו הן נתקעו עם הערבי.

אבל כבר לא היה מה לעשות. ניחמתי את עצמי שלפחות הן לא היו דתיות, אז חצי מהבעיה לא היתה להן)

יוצא מהכלל - בכל מקרה לא אשב ליד בת בעלת חזות דוסית שאני מניח שזה יהיה לה לא נעים, מצד בין אדם לחברו.

ובכל זאת הסבר:

פעם לא ישבתי ליד בנות בכלל, אבל עם הזמן הבנתי שאין בזה שום ריח של איסור (לא מדבר על מגע בלי כוונה, שגם זה אפילו לא איסור דרבנן, אלא על ישיבה ליד) וגם לא גורם לי לשום הרהור כך שזה מותר. לכן אם זה מה שיש אני לא נשאר לעמוד, גם כי זה לא נוח אבל בעיקר בגלל "אל תהיה צדיק הרבה... למה תשומם".

לגבי ערבים - גם הסלידה שלי מהם פחתה (אם יש קשר בין השניים? בעקיפין נראה לי שכן).

עריכה: הרגע אחד לחץ לי את היד, אוטומטית ניגבתי אותה אח''כ.

ובהזדמנות אשמח להדגמה איך מריח ריח של איסור.

חשבתי שזה ברור אבל בכל זאת הנה הסבר:

משמעות 'ריח' בעגה תורנית הוא דבר מותר אבל קרוב לאיסור (על משקל "ריח אין בו ממש" בדיני איסור והיתר), כשאומרים שאין בדבר ריח איסור הכוונה היא שלא רק שאין בדבר חשש איסור אלא אפילו לא קרוב אליו.

(אם היה לי מצב רוח הייתי מתבדח על ריחות של איסור כמו בשמים של ע''ז והנאה מריח של חמץ אבל אין לי כרגע. משאיר לשאר הבינישים מקום להתגדר בו)

לגמרי שלא בצדק 

גם כן מסביר את ה'ביטוי' ריח של איסור...

היה לי ברור שלא הכותרת ולא התוכן נכתבו ברצינות.

מה שכן הבנתי (תקני אותי אם טעיתי) שהתגובה שלי לא מצאה חן בעינייך (מובן למה) ורצית להגיב בציניות (משעשעת מי שמצב הרוח הנכון יש לומר), בכותרת כביכול אני נזהרר להציל אותן מהצחנה שלי ובתוכן כלפי הזלזול שלי ב'איסור' של לשבת ליד בן המין השני. ובכל זאת מחמת מצב רוחי כי רע החלטתי להגיב ברצינות.

טעית ביותר.

התגובה שלי לא באה לשפוט, ולא היו בה יותר מידי כוונות.

אם כבר רצינות- אז דוקא היא מצאה חן בעיני בגלל הכנות שבה, ובגלל שאני מזדהה עם הקטע של הדוסות רק בהפוך.

לפחות הבנת שלא כתבתי ברצינות.

מתסכל כשלא מבינים אותך.

אז השתווינו

בגדול לא נעים לי לשבת ליד בנים (וזה קורה ממש בשעת הדחק), לכן אעדיף ערבייה אבל לא לפני שעשיתי לה "סקירת מערכות".

יש הרבה יותר מקום ככה.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.