אני צריך מטען חדש. כבל אחד נהרס והשני מטעין באיטיות שכזו, ששנת אור תעבור לפני שהסוללה נטענת.
היום מח"ט הגזרה היה כאן, כולם היו על הרגליים. בסוף לא היה יותר מדי, וגם הראש שלי היה במקום אחר.
(אני מניח שלמפקדים ולקצינים זה היה לחוץ יותר.)
אז מחר בצהריים יוצאים הביתה. זה נחמד למדי

וביום הזיכרון אשמור כמה שעות בהר-הרצל כאמור. אגיע מוקדם כדי שיוכלו אחרים להגיע בזמן. אני צריך לתכנן נכון עם התחב"צ.
בעז"ה אסע אח"כ לישיבה.
כמה שאני צריך את זה... ויום העצמאות בישיבה, זה וואו.
אני צריך לדבר עם הרב יהוידע. ועם ראש הישיבה.
סוף סוף, לסגור כמה פינות, לקבל חיזוק וגם לעדכן איפה אני נמצא. וכמובן להתייעץ לגבי היציאה לפיקוד.
שבת בבית. יהיה שקט.
ראשון יום ישיבה בירושלים, מקווה שיאשרו לי.
עד מחר אין לי משימות, כלומר אני במנוחה עד הבית.
זה בא בהפתעה, וצריך לחשוב על זה.
זה בהחלט נשמע הגיוני. רק צריך ששאר הצדדים יסתדרו.
זה סמלי משהו, שזה בא בראש חודש.
(היי, לאמא יש יומולדת עוד מעט.)
(ולמאיר
)בהצלחה לכולם, והמשך שבוע טוב.
(נ.ב. אולי אכתוב משהו השבוע על הערבוב והמעבר החד בין שמחה לעצב של יום הזיכרון הצמוד לחג העצמאות, בהשראת ראש הישיבה. נראה כבר.)
- לקראת נישואין וזוגיות