יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח כותבת:

ביום הזכרון אל תזכרו אותנו
אל תחשבו עליי ועל ילדיי.
ביום הזכרון אל תרחמו עליי.
אל תרחמו עלינו.
אל תדאגו לנו.
לא יותר מכל יום אחר.

כי הזיכרון אצלנו הוא תמידי. יומיומי.
אין אצלנו ימים מיוחדים להזכר בו,
אין אצלנו צורך ביום זכרון כדי לרחם על עצמנו.
יש לנו את כל ימות השנה לזה.

ביום הזכרון תזכרו אותו.
יום הזכרון הוא לא החג שלנו הנותרים.
אלא שלהם הנופלים.
תזכרו אותו.
אותם.
תזכרו, תלמדו תקראו עליהם.
תזכרו כמה גדולים הם היו.
ובזכותם כמה גדולים אנחנו.

יום הזכרון נועד בשבילכם,
ובעצם בשבילנו כולנו כעם.
לא בשביל לרחם על הנותרים
אלא בשביל לזכור את החיים של הנופלים.
ובכך לזכור את עצמנו.
כי הם היו ואינם.
והם השאירו חותם.
ועכשיו נותרנו אנחנו.
וביום הזכרון נשאל את עצמנו האם אנחנו טובים יותר? האם החותם הוטבע בנו?

אז אני את יום הזכרון אציין בגאון וגאוה,
שזכיתי ואני זוכה לשאת את החותם שלו.
לנצח.
ואשמע סיפורים על נופלים אחרים שגם הם,
הותירו אחריהם חיים.
ואשאיר בצד את האבל והשכול.
לימים שיבואו אחריו.