ואומר לך בדמייך חיי.
פעמיים, כי בפעם אחת בלבד זה לא נקלט. איך נפלו עוד לוחם ועוד אב, עוד בת ואם.
בקרב או בפיגוע, ברחוב או בבית.
ארץ, אל תכסי דמם.
וה', דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו
וכיפר אדמתו עמו.
ביום כזה, המזמור הכואב שוב עולה.
א שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.
ב אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל.
ג כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ.
ד עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.
ה אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד.
ו כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ.
ז אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים.
ח גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר.
ט גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה.
י עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן.
יא נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר; הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה.
יב שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ.
יג אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ-- אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים.
יד אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל; כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ.
טו כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר; וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים.
טז כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ; וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
יז מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן; וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה.
יח יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד; וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ.
יט וְיֵדְעוּ-- כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ:
עֶלְיוֹן, עַל-כָּל-הָאָרֶץ.
עם כל הכאב הזה,
לא עוצרים.
לוקחים את תעצומות הרגש לכוח.
כוח להכניע את האויב, הפרטי והכללי.
אם זה לקום לתפילה בבוקר, להיות חד בשמירה בעמדה,
לשבת עוד דקה על הגמרא, לחייך למרות הקושי.
במותם ציוו לנו חיים.
ציוו לנו - חיו! אל תעצרו את חייכם יותר מהנדרש. מותר לבכות, להתגעגע. אבל אח"כ לקום ולעשות.
הם לא נרצחו נהרגו ונפצעו כדי שנפסיק לחיות.
יהודים שזכו לחיות כאן בארץ הקודש, עד שנפלו ביד אויב ודמם נספג באדמה.
את שנתנו לא נשכח, הקרבתם היא שבנתה אותנו.
סביב כל חייל ואזרח שנפל מתאחד העם, וזו היא תקוותנו.
יחד כעם לא יוכלו לנו. יחד כעם ה' ננצח.
"והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
שנזכה.
פעמיים, כי בפעם אחת בלבד זה לא נקלט. איך נפלו עוד לוחם ועוד אב, עוד בת ואם.
בקרב או בפיגוע, ברחוב או בבית.
ארץ, אל תכסי דמם.
וה', דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו
וכיפר אדמתו עמו.
ביום כזה, המזמור הכואב שוב עולה.
א שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.
ב אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל.
ג כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן; וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ.
ד עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ.
ה אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי; וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד.
ו כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו; עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ.
ז אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים; מוֹאָב וְהַגְרִים.
ח גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק; פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר.
ט גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם; הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה.
י עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן; כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן.
יא נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר; הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה.
יב שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ.
יג אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ-- אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים.
יד אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל; כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ.
טו כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר; וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים.
טז כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ; וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
יז מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן; וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה.
יח יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד; וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ.
יט וְיֵדְעוּ-- כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ:
עֶלְיוֹן, עַל-כָּל-הָאָרֶץ.
עם כל הכאב הזה,
לא עוצרים.
לוקחים את תעצומות הרגש לכוח.
כוח להכניע את האויב, הפרטי והכללי.
אם זה לקום לתפילה בבוקר, להיות חד בשמירה בעמדה,
לשבת עוד דקה על הגמרא, לחייך למרות הקושי.
במותם ציוו לנו חיים.
ציוו לנו - חיו! אל תעצרו את חייכם יותר מהנדרש. מותר לבכות, להתגעגע. אבל אח"כ לקום ולעשות.
הם לא נרצחו נהרגו ונפצעו כדי שנפסיק לחיות.
יהודים שזכו לחיות כאן בארץ הקודש, עד שנפלו ביד אויב ודמם נספג באדמה.
את שנתנו לא נשכח, הקרבתם היא שבנתה אותנו.
סביב כל חייל ואזרח שנפל מתאחד העם, וזו היא תקוותנו.
יחד כעם לא יוכלו לנו. יחד כעם ה' ננצח.
"והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
שנזכה.
- לקראת נישואין וזוגיות