(|כופה עליכם לקרוא|
התחיל לי בזיכרון.
ותהיות, למה אנשים נוטים בדרך כלל
להדגיש כמה היה
ולא כמה צריך לעשות.
השקיעה הזאת ריקנית קצת.
אתה רואה סרטון אחרי סרטון,
שם אחרי שם
מצבה אחרי מצבה אחרי מצבה
ושוקע לתוך מערבולת של ריק.
הוא הלך. אין יותר.
ואני רוצה לצעוק: תנו משמעות להליכה שלו!
שירו את שיריו,
ספרו על מידותיו
כמה עזר, כמה שם לב לפרטים הקטנים
כי במותם, ציוו לנו חיים.
חיים ולא שקיעה
לא ריקנות
אלה הוספה של אור וטוב.
ובכן, רוב המשפחות אכן נוהגות כך
אז למה, מארגני טקס יקרים למיניהם,
למה אתם לא?
ואחר כך
מעבר
והופ
אנחנו חגיגיים וחייכנים
וזיקוקים
ושירים
הללוי-ה
והתפעלות מהולה בכאב
הם הופכים את התנך לספרות מיתולוגית
ודורכים על הפסוקים
בלי כוונה
בלי כוונה
צייוינים.
חפרתי.
עכשיו תורכם.)
- לקראת נישואין וזוגיות