אמאלה, כמה בכיתי היום.
עד הצהריים בגלל יום הזיכרון, אחכ בגלל מה שהתברר לי.
היא כמעט נשבעה שלא תיכנס שוב. נקווה באמת.
אמרתי לה שאני סולחת, למרות שממש לא.
אלוקים, אני צריכה כח לסלוח. לנסות להמשיך הלאה.
ופעם ראשונה שראיתי כ"כ הרבה אנשות מוכרות בהר המור. הווי אומר; אנשות חביבות מהמכללה.
וגיסתי ניסתה לצוד איזה בחור חמוד בשבילי ופתאום נפל לה האסימון שאם אתחתן לא יהיה מי שישמור לה על הילדים, אז היא נאלצה לוותר על הרעיון. ב"ה.
עד הצהריים בגלל יום הזיכרון, אחכ בגלל מה שהתברר לי.
היא כמעט נשבעה שלא תיכנס שוב. נקווה באמת.
אמרתי לה שאני סולחת, למרות שממש לא.
אלוקים, אני צריכה כח לסלוח. לנסות להמשיך הלאה.
ופעם ראשונה שראיתי כ"כ הרבה אנשות מוכרות בהר המור. הווי אומר; אנשות חביבות מהמכללה.
וגיסתי ניסתה לצוד איזה בחור חמוד בשבילי ופתאום נפל לה האסימון שאם אתחתן לא יהיה מי שישמור לה על הילדים, אז היא נאלצה לוותר על הרעיון. ב"ה.
