זה נחשב עדיין עם כל ההורמונים?

זה ישמע מוזר אולי, אבל אני מאוד מאוד חששתי מהחתיכה שנשארת לקטנטנים על הפופיק, החלק של חבל הטבור.

חששתי מלחטא את זה, חששתי שאני מכאיבה לה כשאני מחטאה, חששתי שזה יפול ובדיוק אני אהיה לבד... כן כל מיני חששות מצחיקים כאלה

עד כדי היה החשש, שבשבועיים הראשונים לא עשיתי לה אמבטיה לבד, בכלל!! נתתי לאמא שלי לעשות (וזה לא היה החשש מהאמבטיה, קילחתי קטנטנים אחרים כבר לפניה), העדפתי לתת לכל מתנדב באזור להחליף לה טיטול (שוב לא בגלל הפרקטקיה, הסתדרתי מצוין, החשש הזה שהגלד יפול בדיוק כשאני אחליף לה).

מוזרה, נכון?

הסוף? הגלד נפל ביום בהיר אחד, או יותר נכון בלילה בהיר אחד, בבוקר כשקמנו הוא היה בתוך הטיטול. 

נבהלתי לרגע, אבל זהו. חיטאתי וניקתי, ומוזר, זה עבר אצלי חלק...

לשאלתך, החשש הזה הציף אותי ברמה שאין לי היום את חווית המקלחת הראשונה בבית לקטנה וכל המסביב, דבר שהיום בדיעבד אני מצטערת עליו נורא. מפצה אותנו במקלחות כפיות היום

זאת דוגמה מצוינת לעניין שאני רוצה לדבר עליו. 

כי אנשים יכולים להגיד שזה עניין קטן ושולי אבל בשבילך זה היה כל כך משמעותי שהיית חייבת להתרחק מכל קשר עם זה. 
אז מצאת דרך להתרחק ובגלל שזה עניין זמני אז זה פשוט עבר ועכשיו הכל בסדר (אולי חוץ מהאכזבה על הפספוס של האמבטיה הראשונה) 

וכשזה בדברים גדולים שבעצם אי אפשר לברוח מהם ממש יכולה להיות מצוקה אמיתית.

כי לפעמים עד שלא נסכים להיפגש עם מה שמטריד לא נוכל להתקדם. 

הקטנה היתה בפגייה כמה ימים, ואני הייתי אמורה להשתחרר.

היה לי ברור שאני נשארת איתה ולא הולכת לשום מקום.

אבל לא הייתי מסוגלת למצוא לעצמי סידור.

הייתי חייבת שמישהו ידאג לי למקום לישון.

ואם לא- מצידי להשאר כל היום לידה על כסא.

אז באמת בעלי וחמותי דאגו לי...

סליחה שלא מגיבה אישית אבל תודה על כל שיתוף כזה,
בטוחה שזה לא קל להיחשף ככה
זה ממש ממש משמעותי עבורי לקרוא את כל זה.

אחרי תקופה של חרדות, החלטנו בכל זאת להיכנס להריון רביעי עם טיפול תרופתי מתאים, רק שהפעם נורא הלחיץ אותי הרגשה של גוף זר גודל בתוכי... הרגשה של קלוסטרופוביה ממש. עם טיפול תרופתי ותרגילי הרפייה אפשר להגיד שאני מצליחה עד עכשיו לעבור את ההריון בצורה לא רעה, אבל אני מתה כבר שזה יהיה הסוף....

אני שמחה בכל זאת שהתגברתי על החרדה ושנכנסתי להריון למרות הימים הקשים...

ולא יהיה ניכר הירידת מים

אבל זה נדיר 2 הדברים ביחד

ותלמידות בכלל לא מבינות בזה

ופדים לא סופגים?

פדים לא סופגים...

חקוקה בי כטראומה ממש (כל ההתערבויות האפשריות, אפידורל,פיטוצין, מוניטור צמוד ובסוף וואקום),

לא רציתי בלידה השנייה להגיע לבית חולים. היה לי ממש סיוט כי הייתה לי ירידת מים והחליטו לתת לי פיטוצין

ולחבר אותי למוניטור בלי לתת לי אפשרות לזוז (שכיבה במיטה עם פיטוצין בלי אפידורל),

רק אחרי כמה שעות של כאבי תופת הגיע המרדים והאפידורל עזר קצת.

  בקיצור היה לי ממש טראומה מהלידה הזאת. בלידה השנייה ממש לא רציתי להגיע לבית חולים והיו לי צירים מטורפים בבית והתחבאתי באמבטיה שבעלי לא  יידע  (חחחה איזה סתומה אני), אבל הוא כמובן שם לב. 

וחמותי הייתה אצלי ושניהם היו בלחץ שנצא כבר ואני לא רציתי לצאת, עברתי לחדר שינה. בסוף בעלי צרח עלי

שהוא לא יודע לילד והולכים עכשיו לבית חולים. רבע שעה מהקבלה בבית חולים ילדתי.

את המוניטור ששמו לי לבדוק אותי בחדר קבלה פשוט העפתי ממני כשהמיילדת יצאה מהחדר, אז היא חזרה בריצה לחדר וניסתה לחבר לי אותו שוב

ולהשכיב אותי על המיטה, אני זוכרת שהייתי ממש בלתי נסבלת ואמרתי לה אני לא מוכנה לשכב על המיטה בלי אפידורל.

ואז התחלתי להרגיש את הראש שלו. המיילדת הודיעה לי חגיגית שהיא "מקבלת לידות רק בשכיבה" אז אמרתי לבעלי

" אליעזר תתפוס את התינוק" חחחהה היום אני צוחקת , המיילדת הייתה בקריזה עלי אבל בסוף אכן נשכבתי על המיטה

כי הרגשתי שלי יהיה הכי קל וילדתי תוך כמה דקות. 

לעשות מוניטור. אז מבחינתה העובר במצוקה. וכשהעובר במצוקה היא מקבלת לידות רק בשכיבה.\

לא ברור לי ההיגיון. אבל בסופו של דבר הייתי מותשת ובאמת היה לי יותר נוח בשכיבה אז 

הקשבתי לה.

אחרי הלידה היא אמרה לי "סה"כ את בחורה נחמדה", כי נראה לי הייתי מאוד אסרטיבית

וקריזיונרית בזמן המועט שהייתי שם, תכלס אני מאוד מרוצה שהקשבתי לעצמי ולא נתתי למה 

שהיה בלידה הראשונה לחזור על עצמו.

אגב בלידה השלישית שלי גם הגעתי לבית חולים רק ללדת, את הצירים העברתי בבית/ באוטו

זה ממש ממש משמעותי

https://laledet-mehahava.ravpage.co.il/web518

אנחנו יודעות שאנחנו מפחדות מהלידה אבל רק לחשוב על הפחד מפחיד יותר
יש מה לעשות עם זה! 

איך?
במסגרת השקת תוכנית הליווי "העוגן שלך ללידה מאהבה" 
אני מעבירה הדרכה אינטרנטית מיוחדת על הסתכלות והקשבה אחרת על הפחדים מהלידה
ההדרכה תעזור לך להכיר עוד את מה שאת צריכה כדי להתמודד עם הפחד או תחושות אחרות שקשורות ללידה

מי, מה, מתי?

ביום שלישי הקרוב, ט"ז אייר, 1.5 בשעה 21:00
אצלך בבית, על הספה או על הכסא בעבודה, בפיג'מה או שמלת אירועים, מה שנח לך  

ההצטרפות אינה כרוכה בתשלום אך יש להירשם בלינק שכאן
ההדרכה מוגבלת ל50 משתתפות אז כדאי לתפוס מקום בהקדם

ושוב תודה לכל מי שהגיבה כאן, יש לכן חלק חשוב בהדרכה הזאת!! 

אני בהריון עכשיו.

הלידה הקודמת שלי היתה לפני די הרבה זמן... (כמה שנים)

והיא היתה טראומה שלא נמחקת

עם כל השמחה הגדולה בהריון עכשיו - יש רגעים מוצפי חרדה בטירוף,

בסגנון מחשבות של 'למה עשיתי את זה בכלל???'

או 'טפשה! מה חשבת? שעכשיו יהיה קל יותר? למה?'

אני לא מסוגלת לעזור לעצמי כי אין לי לא זמן ולא תקציב ללכת ל-ט-י-פ-ו-ל

מאד עוזר לי לדבר על זה עם חברה לענין...

מה זה חברה לענין?
אחת שלא מבוססת אתי בדכאון, אבל מצד שני ממש מקשיבה עם כל ההכלה והכאב

כלומר מזדעזעת לגמרי מהסיפור, אבל לא מתכנסת בגלל זה לשתיקה ודמעה על הלחי
אלא יותר בכיוון מעודד כזה ומעצים

ממש לא מתאים לי חששות!

לא מתאים לי שאם אני פורשת את חששותי, המאזינה תוסיף עליהן.

כמו - 'אז למה באמת החלטת?..' או 'את חייבת ללכת לטיפול'

לא תודה. לא חסרות לי הלחצות.

אני רוצה לקבל כוחות

תמיכה

הומור 

זה מה שנראה לי.

בבדיקות דם שלי , באולטרסאנד, בלחץ דם וכו...

וזה נורא ואיום זה כבר הריון שביעי ואני לא רואה שיפור

אני כבר מתחילת ההריון מחכה רק לרגע להיות עם התינוק בבית אחרי הלידה בידיעה שהכל בסדר!

ממש ברמות הזויות

מהחוסר וודאות מה יקרה מה יהיה מכל הקטע של הצוות

עזר לי הפגישות איתך

תודה על כל הדוגמאות!! 

בן 3 וחצי

הבנתי שזה במקום המנה של כיתה א', ושמחתי מאוד שאיפשרו לנו לחסן אותו בטיפת חלב בלי תור. כל עניין החצבת מלחיץ מאוד, ואנחנו גרים בעיר עם התפרצות

לק"י

לנו הציעו לעשות בטיפת חלב בחופש שלפני כיתה א'. וגם הציעו לעשות כבר גם את של כיתה ב'.

עשינו רק את של א', ובכיתה ב' באתי אליהם לכיתה כשהם עשו.

(סליחה אם אני רק מבלבלת יותר😅 אין לי מושג לגבי מה ששאלת....).

לא על חצבת.

זה במקום החיסון של כיתה א'. חיסון חצבת זה שתי מנות, ומהרגע שקיבלת אותן זה לכל החיים.

הרעיון הוא שצריך שתי מנות חיסון בשביל להיות מחוסנים, כשבדר"כ נותנים את המנה השניה יחד עם עוד חיסונים בכיתה א', ועכשיו כיש התפרצות חצבת מקדימים את החיסון כדי שהם יהיו מחוסנים גם אם הם עוד לא הגיעו לכיתה א'

בדקתי בגוגל ובכיתה א' נותנים את החיסון המרובע.

לק"י

כשאני שאלתי על זה בטיפת חלב, אמרו לי שבגלל שאין אצלינו התפרצות, אז לא מקדימים.

(האמת שב"ה שאין...שימשיך ככה😅).

הם לא מקדימים איפה שאין התפרצות ... הם אומרים שקודם הם צריכים מספיק חיסונים לכל מי שלא התחסן.

ביררתי עם רופאה, היא אמרה שמחסנים מנה שניה בבית ספר כדי שכמה שיותר ילדים יתחסנו (בבית ספר יש יותר סיכוי שיתחסנו מאשר ההורים בטיפת חלב)

מבירור קצר בהרבה מדינות נותנים את 2 המנות בהפרש של כמה חודשים ( כמו הרבה חיסוני שגרה)

בכל מקרה זה מעלה את אחוזי ההגנה ולא מחסנים שוב בכיתה א 

לפני שנים, כשהילדים שלי היו בני 2.5 ו4, נחשפנו לחולה חצבת.

ואז קראו לנו לקבל את המנה השניה בדחיפות. מסתבר שזה עוזר אם מתחסנים בתוך 48 שעות אחרי החשיפה.

כשהגיעו לכיתה א' הסתבר שהם פטורים מחיסון )ומאד שמחו כשכל הכיתה התחסנה והם לא 😀(

אחרי 2 מנות הם מחוסנים לכל החיים

החשש שלי היה, שהחיסון לא אפקטיבי מספיק אם קיבלו אותו בגיל צעיר מידי, אבל גם לילד בן 2.5 אמרו לי שזה מספיק טוב. כנראה שהסיבה שמנה שניה היא רק בכיתה א' ולא קודם , היא מה ש@שומשומ כתבה.

ועוד מסר חשוב - אם אתם בסביבת התפרצות עם ילד שעוד לא חוסן ויש לכם חשד שנחשפתם לחולה, תלכו מהר! כמה שיותר מוקדם, זה עשוי להציל גם לאחר חשיפה. 

אצלנו בבית הספר מאפשרים להורים שרוצים לבוא ולהיות עם הילד בשעת החיסון. אפשר לדבר עם המורה

וזה אומר שהילד מחוסן.

ד"א המליצו לי כבר לחסן את הבייבי. מ3 חודשים אחרי החיסון הראשון זה נותן הגנה מושלמת.

עוד לא חיסנתי חיסון שני, אבל מתכננת בקיץ בעז"ה לעשות.

לי האחות בטיפת חלב.

החיסון הראשון מספק הגנה, אך לא מוחלטת.

במידה ויש התפרצות באזורכם זה כבר ממש כדאי.

בחיסון אחד.

חיסון לפני גיל שנה זה לא במקום החיסון מעל גיל שנה אלא בתוספת.

בשונה מהקדמת החיסון של כיתה א' לאלו שקבלו מנה ראשונה אחרי גיל שנה.

אחרי שהתינוק נולד.

הוא לא יכול להתחסן עד גיל חצי שנה אז הרגיש לי יותר בטוח שלפחות הגדולים יהיו מחוסנים פעמיים

החיסון עם "אחות זרה".

אני הגעתי עם הבת שלי לחיסון של כיתה א' ולא הסכמתי שיחסנו לפני שאני מגיעה.

מעבר לזה, אפשר גם לקחת לחיסון אחה"צ במרפאה ולא לחסן בבית הספר. בחירה של ההורים.

בכל אופן, אני לא הקדמתי לקטנים של את החיסון אבל זה ממש תלוי איפה את גרה.

כי החיסון הראשון נראה לי מספיק גם בזמן התפרצות

וגם כי אין התפרצות באיזור שלנו

הלוגיקה המקורית של חיסון אחרי מס' שנים נראה לי יותר חשוב

מרצון של משרד הבריאות לחסן כמה שיותר בלי הבחנה מספקת

החיסונים במסגרת מותאמים לילדים

כולם עוברים אותו ויש מסגרת תומכת 

המנה הראשונה מגינה את הילד מהמחלה, אבל לא מכסה את זה ב100 אחוז אלא ב 93-95 אחוז. וגם אם יחלה סביר להניח שהמחלה תהיה פחות קשה ומסוכנת.

עם 2 מנות אז הוא מחוסן כמעט לחלוטין.

ובעיקרון אין סיבה להמתין עם החיסון עד כיתה א

להיפך

עדיף כמה שיותר מוקדם במיוחד בתקופה כזאת שיש התפרצות. 

יש רק סגולות וסיפורים, ומתכונים והמלצות שאף אחד מהם לא באמת משפיע ביולוגית. 

להוסיף בדל של סיכוי, לדבר שהוא סטטיסטית סביב 50%
זה לא נחשב להשפיע. 

אפילו באתר מקווה….

רוצים בת ?! • מקוה.נט

נגיד אני מכירה זוג שזכו ל2 תאומים בנים ואחרי זה עוד זוג של תאומים בנים

אח של האישה זכה עם אשתו ל2 תאומות ואחריהן עוד שתי תאומות (לשני האחים האלה יש רק 2 זוגות תאומים מאותו מין, אין להן מהמין השני)

וגיסתי ילדה 3 בנות ואחריהן זוג תאומות בנות

מרגיש שזה לא מקרי אלא יש דפוס חוזר

ומושפע מהגנטיקה של האם. הנטייה התורשתית מתבטאת ביכולת לשחרר יותר מביצית אחת בביוץ (ואז התאומים כמובן לא זהים).

תאומים זהים הם גם חלק מהמקריות של הטבע, ולא גנטיקה.  

מבחינה גנטית-ביולוגית, האב הוא זה שקובע את מין העובר.

כל תא בגוף שלנו מכיל כרומוזומי מין. קיימים שני סוגים עיקריים: X ו-Y.

האם נושאת שני כרומוזומי X (כלומר XX). לכן, הביצית שלה תמיד תכיל כרומוזום X בלבד.

האב נושא כרומוזום X וכרומוזום Y (כלומר XY). תאי הזרע שלו מתחלקים לשני סוגים, כאלו שנושאים X וכאלו שנושאים Y.

המין נקבע לפי סוג הזרע שמצליח להגיע ראשון לביצית ולהפרות אותה:

זרע X + ביצית X = עובר ממין נקבה (XX).

זרע Y + ביצית X = עובר ממין זכר (XY).

מכיוון שהביצית תמיד תורמת X, ה"החלטה" הגנטית תלויה בזרע של האב

למרות שיש המון "שיטות סבתא" (תזונה, תזמון יחסים מול מועד הביוץ, תנוחות), המדע עדיין לא מצא הוכחה חד-משמעית לכך שניתן להשפיע על התוצאה באופן טבעי. בטבע, הסיכוי הוא פחות או יותר 50-50.

להריון הראשון נכנסתי במשקל הכי גבוה- נולדה בת. לשני והשלישי נכנסתי במשקל נמוך יותר- נולדו בן ובת.

בדקתי באינטרנט וזה ההסבר:

יש פולקלור בקרב טייסי קרב על כך שנולדות להם כמעט רק בנות.

• ההסבר המיתולוגי: הלחץ האטמוספרי או כוחות ה-G שפועלים על הגוף בטיסה פוגעים בתאי הזרע הנושאים את כרומוזום Y (שהם קטנים ומהירים יותר אך פחות עמידים) ומשאירים את הזרעים הנושאים X "בחיים".

• האמת המדעית: מחקרים שנעשו על טייסים הראו תוצאות מעורבות. חלקם אכן הראו נטייה קלה לבנות, אך לא נמצאה הוכחה חותכת שזה קשור ישירות לטיסה עצמה.

אחת התאוריות הביולוגיות המוכרות גורסת כי במצבי לחץ קיצוני, מתח נפשי או חשיפה לתנאים סביבתיים קשים, הגוף נוטה "להעדיף" לידת בנות.

• ההסבר: עוברים ממין זכר (XY) נחשבים לעיתים לרגישים ופגיעים יותר מבחינה ביולוגית בשלבים המוקדמים של ההיריון.

• התוצאה: תחת סטרס גבוה (כמו בשירות קרבי אינטנסיבי), יש סיכוי גבוה יותר שהריונות של בנים לא ישרדו את השלבים הראשוניים, או שזרע "נשי" (X) יפגין עמידות גבוהה יותר.

ואולי יש התאמה למה שכתבת על תת-משקל? שגם זה ביטוי למצבי קיצון? 

אחרי 4 בנים היא התפללה על בעלה שיזכה לקיים מצוות פרו ורבו (לפי השיטה שפרו ורבו זה בת ובן)

החמישית זו גיסתי היחידה והמהממת😊

אבל עליתי על השיטה איך להרגיש שלמה ללא חסרים

גם עם בנים בלבד

בסוף גם אם יולדים הפוך ממה שרצו לפחות מרגישים שלפחות ניסיתם 🤣

וככל שאת יולדת יותר ויותר ילדים את יותר ויותר מבינה איזה פלא ונס גדול ומתנה שקיבלנו בחינם ממש! ומה זה משנה בן או בת

זה פשוט כיף לגדל אותם בשמחה ובבריאות

ביי

אמא ל5 בנים 🙃

שהוא העשירי מ10 אחים בנים בלבד

כשאחותי התארסה אמרתי לבעלי

תראה מה יכל לקרות אם היינו מתמידים 😂

מצד שני יש בזה משהו ממש נוח כולם אותו המין. אני רואה אצלי בבית.

מודה שביום שאולי תיוולד לי בת אז אני אשמח מאוד אבל גם יהיה לי חששות כי כבר התרגלתי.

ואם במספרים הזויים אנחנו מדברות

אז גיסתי באה מבית של 12 בנות (ועוד 2 בנים)

וגיסי מבית של 11 בנים ו4 בנות.

לא מצליחה להבין איך מפעילים מכונות בכאלו בתים 🙃🤣

מתוכם רק בת אחת, וגם לה יש תאום😂

מבית עם 11 ילדים (גם בנים גם בנות בעיקר בנות)

2 מכונות כביסה/ ייבוש

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

בעיני- אין על פורים משפחתי.. עפ חברים או משפחה אמיתית.. סעודה שיכולה להתחיל בצהריים ולהמשך עד הערב אם נמצאים עם האנשים שכיף לך איתם

(ואומרת את זה בתור מישהי שהולכת לארח פה בפורים לפחות 20 איש, כולל בחורי ישיבה בשיעור א שכנראה ישתכרו בפעם הראשונה🤮😵‍💫)

אבל יותר אווירה של מסיבת סטודנטים/פסטיבל

ממש לא בהכרח ביגוד צנוע

וגם לא לגיל של ילדים בכללי

ברשויות גדולות לפעמים עושים משהו מיוחד לילדים נגיד באיזה פארק גדול. דוכנים של אוכל ומשחקים וציורי פנים וכו.

תבדקי בתל אביב. הם משקיעים הרבה פעמים בעניין הפעילויות לילדים.

לא הייתי יוצאת עם ילדים סתם כך לאיזור מבוגרים בפורים, בגלל השכרות…

(אבל מי לא אוהב ציורי פנים ובועות סבון?)

לטייל פה בזמן שהילדים עוברים בין הבתים ושולחים משלוחי מנות זה בדיוק התמונות שאת רואה בדר'כ בבוקר לפני סעודת פורים

אבל באמת אם את לא כסה מכירה אנשים אז אין סיבה להסתובב ביום כזה בירושלים...

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

טיפסו לנו על האוטו כשאנחנו בפנים מנסים לנסוע

נטפלו אלינו להגיד שאנחנו מיזרוחניקים וכופרים שוב ושוב

כל זה בשתי פעמים שונות ובאוזני הילדים שלי כמובן

והיו עוד מקרים כשהייתי נערה

בעיני לא מהוגן בכלל

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

ממליצה להתקרב לעיר ביום הזה.

לוקח שעות ארוכות להגיע מאזור לאזור

פקקים איומים.

ה"עד דלא ידע" שהעיריה עושה, בעיני, לא מתאים לציבור הדתי.

באזורים החרדיים שם יש הרבה אקשן- הנסיעה פשוט מסייטת.

לי אין ברירה כי צריכה ללכת להורים לסעודה, למדנו לסוע מוקדם בבוקר כדי לא להקלע לפקקים, ועדיין לוקחים בחשבון שנסיעה שבד"כ לוקחת 20 דקות תקח שעה וחצי.

בחזור הסיוט נוראי אפילו יותר.

בקיצור

תעשו כיף עם הילדים בבית.

אני לא מתחברת לירושלים בפורים.

אבל כנראה זה תלוי באזור

באזורים שהיינו היה שיכורים ממש בצורה לא כיפית.אנשים שחסמו אוטובוסים ומכוניות, מלא שעשנו כולל נערים. ומחר ספריי שלג שבעיני זה דוחה

לא חושבת שיש בפורים משהו מיוחד דווקא בירושלים (בניגוד להרבה חגים אחרים...) אני חושבת שבהרבה ריכוזים דתיים אפשר למצוא אוירה מקסימה בפורים. אני באופן אישי יותר נהנית בפורים ביישוב, אחרי ששנים רבות הייתי בפורים בירושלים...

ולמרות שההורים שלי עדיין גרים שם, אחרי פעם או פעמיים של נסיעות סיוטיות, החלטתי שאני לא באה לירושלים בפורים.

ובאמת שירושלים עיר מהממת ומיוחדת.

אבל בפורים, אם לא גרים שם ומתנהלים ברגל בלבד, זה לא שווה את זה 

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.

לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.

לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.

צריך לא מעט ברגים

בעלי הרכיב לא מזמן

זה היה אולי 20 ברגים

הוא השתמש במברגה חשמלית 

אנחנו לא קבענו לקיר

כמה כוורות

אלה שיש להן 2 קומות יציבות

אלה עם 4 קומות פחות יציבות

אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים

זה לא מסוכן 

כל הילדים שלי עלו ובדקו ,לפחות שלב אחד 🙄😅

למזלי זה היה מקובע, לצערם הם נתקעו בגובה כלשהוא חח

ולדעתי ההרכבה היתה די פשוטה, אבל לקבע כן צריך מישהו שיודע לקדוח בקיר .

לק"י

כצפוי עוד לא הרכבנו🤦‍♀️

אני תוהה אם זה יקרה עוד כשיהיו ילדים בבית או רק לנכדים.

חבל זה לא מאוד מסובך

פשוט תתחילי ותראי שזה זורם

עבר רק שבוע..

בעלי אומר על זה- "לא צריך להזכיר לי כל חצי שנה"😂

בכל מקרה, לילדים שיש או שיהיו, עדיף למנוע מראש את הסיכון המיותר הזה.

ולגבי מים- אם אתם לא שופכים כמויות, אין צורך ברגליים.

תתחדשו ותהנו 🥰

אני למדתי להרכיב הכל לבד.

איקאה ההוראות ממש פשוטות, וכוורת זה יחסית קל.

תוציאי קודם את כל החלקים, תראי מול ההוראות שאת מבינה מה כל חלק, ותתחילי לפי השלבים בהוראות.

אם תתקעי באמצע בעלך יהיה חייב לעזור..

לק"י

אני חוששת שנרכיב, ואז נתקע עם זה שוכב באמצע הבית עד שנקבע לקיר.

אבל צודקות כולכן, מקווה מחר לפשוט על זה💪

מישהו צריך לתפעל את העסק

אני בדר"כ בכובע של מנהל עבודה

מתאמת זמן שמתאים לשנינו

מוודאת שיש את כל האבזור הדרוש

עוקבת אחרי ההוראות

מצביעה על החלקים לפי הסדר

ובעלי מבצע את העבודה הפיזית (עם הפסקות)

לכוורת כמו שלך צריך לפנות לפחות חצי שעה להרכבה (לא יודעת כמה זמן זה קיבוע לקיר)

אגב יש לאיקאה שירותי הרכבה

כשקניתי ארון מורכב

הזמנתי הרכבה

לק"י

הרכבה עלתה עוד 250.

גם ככה ההובלה עלתה יקר...(290).

וחושבני שנסתדר עם זה.

אני הרבה משתפת אותם בכל גיל.

הילדים שלי למדו למיין כביסה בגיל 1.5-2

נתתי להם לעזור לי ל'בשל',להניס ירקות חתוכים לסיר,קערה עם סכין בטיחותית לחתוך,

עומגים לידי בזמן שאני שוטפת כלים ובכללי ממש משטפת איתם במה שעושה.

אבל צריך לזה הרבה סבלנות ולקחת בחשבון הרבה פיקשושים.

עם ילדה אחת ובהריון

ולמדתי לאט לאט להכניס את המשימות תוך כדי שאני איתה בצהריים

אי אפשר להיות מושבתת כל הזמן שאני איתה

שמה לה משחק,בהתחלה יושבת איתה קצת 

באישהו שלב קמה, מכניסה כביסה, מבשלת

ומידי פעם ניגשת אליה

נקיונות יותר בערב כשהיא ישנה או שבעלי עושה את זה

לפעמים אני מניחה אותה בכסא אוכל לידי 

והיא אוכלת לבד נגיד פסטה או חביתה מקושקשת

אני משתדלת לעשות איתם. נניח להכניס למכונה, להוציא, לקפל-נותנת לקטנים למיין גרביים, או להגיד לי של מי כל בגד.

ומה שלא-אחרי שהם ישנים, או בששי בבוקר. 

זה כבר כן גיל שהוא מבין ומתלהב..

כביסה ניסיתי ביחד איתו ודווקא מצא חן בעיני כשהוא כן זורם עם זה..

במטבח הייתי ממש שמחה לעשות איתו, פעם הוא היה יושב בכסא שלו והייתי מראה ומסבירה לו אבל יש לנו מטבח קטן (ומאמינה שלעוד פה אז אשמח לשמוע רעיונות) והוא כבר כן רוצה להיות יותר פעיל אבל חוץ ממגדל למידה שאין לנו מקום וכסף לזה לא מצאתי פתרון מספיק בטיחותי.... וכשהוא חופשי זה פחות מצליח😅

כשהמשענת בצד הרחוק ואני משגיחה שעומדים הכי קרוב לשיש. אם יש לכם כיסאות כתר, אז אפשר גם לעשות ערימה של כמה ולשבת ליד השולחן, זה גם פחות מסוכן וגם בד"כ הם פחות יורדים כשהם יושבים.

עוד פתרון זה להביא דברים לרצפה (מה שאפשר): אני שמה את הכביסה המלוכלכת על הרצפה ונותנת לה להכניס למכונה, נותנת לה למשוך את הבגדים הנקיים מהחבל ולשים על הספה, להביא לי אטבים, להשקות עציצים במרפסת...

עוד משהו שעובד אצלי זה לשים לה צלחת עם פצפוצי אורז או משהו כזה דומה והיא אוכלת אותם אחד אחד, זה מעסיק למיליון זמן ואני יכולה להספיק מלא דברים.

אבל ממש קפצה לי השעה שבה הוא הולך לישון בכזה גיל. אני די בטוחה שזה מאוחר מידי ואפשר להקדים את שעת השינה, הבת שלי הולכת לישון מקסימום בשבע והיא גדולה בכמה חודשים.

זה משתנה בין הילדים, אבל שעה מאוד נורמלית לישון בגיל הזה.

הרבה ילדים ישנים בצהריים, ולא עייפים כל כך מוקדם.

וזה תלוי גם מתי קמים בבוקר.

אצלי אף פעם לא היה בית שקט בשעה שבע.

בכזה גיל אמורים לישון סביב 14 שעות ביממה, אז זה תלוי כמה ישנים בצהריים ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בגדול זה אומר סביב 12 שעות שינה בלילה.

הרבה פעמים זה שהולכים לישון מאוחר זה בגלל עייפות יתר, אז כדאי לבדוק את זה.

הוא קם בסביבות 7 וחצי, לפעמים אפילו קצת אח"כ.. ועוד ישן שעתיים במעון אז כן מתקרב ל14, באופן כללי מאז ומתמיד לא אהב/ הצליח לישון מוקדם..

אבל ב"ה לאחרונה לרוב הוא במיטה אחרי מקלחת בסביבות עשרים ל8 ואז תלוי כמה זמן לוקח לו להרדם..

הבת שלי בת שנה וחצי כמעט

חצי מהדברים שכתבת אני לא יכולה לתת לה עדיין

היא תנסה לטעום ולמרוח בכל מיני מקומות וכו'

לק"י

אני בשנים האחרונות בימי שישי בבית עם הקטן התורן.

והבן הרביעי שלי היה עוזר לי במטבח, וזה כלל שפיכת כורכום ומריחה עם הידיים😂

אבל הוא גם היה אוהב לערבב וכאלה. 

האמת שהילד הזה גם עכשיו בגיל שלוש ורבע אוהב את השטויות האלה- לשפוך מים על הרצפה, לשפוך שמפו ולעשות חליקות😳 וכדומה.

צחוק צחוק,

ככה גיליתי שאחת הבנות בגיל שנתיים עושה בצקים יותר טוב ממני.

היא עדיין אלופה בזה והיא בת עשר.

והבן הגדול שלי מאז לא עזב את המטבח עד שעזב את הבית.

ויש לי שני קטנטנים בבית

וזה באמת לא פשוט מטלות הבית.

אצלנו קודם כל זה מתחלק ביני לבין בעלי.

כביסות נגיד אני עושה, תוך כדי שאני עם הילדים אחה"צ.

הם משחקים בסלון ואני מתקתקת קיפולים, תליה על החבל, מכניסה מכונות וכו'.

כלים בדר"כ בעלי עושה בערב.

אני מאפסת את הבית כשהילדים מתקלחים, נכנסים למיטות.

לפני שהם מתקלחים הם אוספים צעצועים (לפעמים לא... אנחנו משתדלים לעמוד על זה), 

אני מסדרת את שאר הדברים ומעבירה שואב שוטף על הסלון מטבח שתמיד נורא מתלכלך.

מה שהכי קשה לי זה עניין הבישול. פשוט לא מגיעה לזה.

לפעמים עושה דברים ממש מינימליים.

וכשכבר כן מבשלת אז עושה בכמויות גדולות שיהיה כמה ימים קדימה.

לפעמים גם בעלי מבשל.

כשהם סוף סוף נרדמים בערך בתשע אני לא עושה כלוםםםםם

חייבת לנוח קצת ובדר"כ די מהר מתקפלת לישון.

ב"ה בעלי מאוד נרתם ועוזר.. בעיקר עם הכלים ולסדר את הבית, פשוט עדיין יש מה לעשות ב"ה🙏🏻

אולי קשה יותר

אבל אני באופן אישי הכי ערנית על הבוקר

אם הלכתי לישון מוקדם, בבוקר יכולה להספיק המון בחצי שעה שעה

הכל תלוי מתי את צריכה לצאת מהבית

ומצטרפת להצעה לעשות דברים תוך כדי הצהריים שאת עם הילד

עושה בסיסי ואז בחמישי משתדלת לתת יותר פוש 

מאוד תלוי ביום שהיה לי, כמה ישנתי, ומה יש לעשות

האידיאלי מבחינתי זה לחזור לנוח חצי שעה ארבעים דקות ולקום עם כח לעשות

בתכלס הנה אני ערה בשעה כזו והכנסתי רק מכונה היום כי היה יום עמוס

אני משתדלת מאוד לעשות במהלך היום והערב ומה שלא מספיקה משלימה בשישי/ מוצש כדי להתאפס

ושבעתך ימצא פתרון לרכב באותם ימים או שאת תמצאי רכב משכנה או משהו כדי להחזיר

מבינה שמורכב אבל לא נשמע שיש ברירה אחרת

להביא איתך זה תלוי בבוס ובסוג העבודה ובכל מקרה מוגבל לזמן קצוב ומה אחר כך

אני מכירה נשים שעבדו עם תינוק בעבודה משרדית בתיאום עם האחראיים. תלוי מאוד בסגנון של המשרד.

חוץ מזה, אפשר לחפש בקבוצות וואטסאפ באיזור שלך אם יש אמא בחל"ד שתרצה לשמור על התינוק שלך בתשלום.

לחפש מסגרת קרובה לעבודה שלך.

למצוא פיתרון איך להביא ולהחזיר ממסגרת רחוקה.

אני מנהלת עובדים בכמה סניפים.

ככה שאין לי מקום אחד שעובדת בו. ולא לוז קבוע.

לפעמים נוסעת 3 שעות.. לא הכי סביר לעשות את זה עם תינוקת.

ויש ימים שאני בפגישות עם גורמים מבחוץ שאז באמת לא לענין להביא אותה- אולי ליום פה ושם נמצא סידור או שבעלי ישאר אז, כי זה לא רב הימים.

אין אמא בחלד, כאמור, יש כבר יותר מ20 אמהות במצבי

אז הרעיונות די מוצו.

זה מתסכל

גם לשנה הבאה אינלי מסגרת..

למה אין פה מספיק מטפלות??

כמה עשרות נשים (יותר מכפול מאצלכם) באזור שלנו התפטרו מהעבודה כי לא היתה מסגרת, אני הייתי ביניהן. זה לא היה קל ואין לי איך לעודד, רק להציע אחת מ2 אפשרויות שלא יושמו אצלנו בזמנו:

1. כמה מתוך 22 הנשים אצלכן תפתחנה משפחתונים עבור כל השאר. החיסרון הוא שזה ממש לא מתאים לכל אחת, ורוב הנשים רוצות לחזור לעבודה המקורית שלהן ולא להיתקע מאחור בשביל שאחרות תחזורנה לעבודה

2. לעשות "קייטנת אמהות" - מארגנים מתוך 20 המשפחות קבוצה של 5 או 10 אמהות שבכל יום אמא אחת או שתיים (בהתאם לכמות הילדים) נשארות עם כולם וכלל האמהות פנויות לעבוד 4 ימים בשבוע. היתרון פה הוא שכולן יכולות לכאורה לחזור לעבוד, אבל החסרונות גם לא קטנים כי את צריכה לסמוך על האחרות, זה קשוח לוגיסטית לארגן, יש כאלה שלא יכולות לחזור רק ל4 ימים וזה 5 או כלום וכו. אגב, היתרון של להרכיב קבוצה של 10 תינוקות ולא 5 הוא שלשתי אמהות יהיה קל ונעים יותר להתמודד עם קבוצה מאשר לאחת, ובעיניי גם יותר קל לסמוך על 2 מאשר על מטפלת אחת.

אם יש לך אופציה לעבוד בחלק מהימים ואת רוצה פתרון פרטני רק לך ברוח האופציות האלה אז לעשות כמו אופציה 2 אבל עם 2-3 אמהות שאת מכירה וסומכת. הקושי בכל האפשרויות הוא כמובן שגם את תצטרכי להיות יום שלם לפחות עם כמה תינוקות בבית... 

התארגנו כמה נשים

וכל יום הגן עבר לבית אחר.

בשלב מסוים אחרי מספר שבועות אחותי הסכימה שהגן יהיה אצלה בבית, לא יודעת מה היה השיקול אבל זה התאים לה (בעיקר היה את העניין של העברת המשחקים, משטח פעילות בקבוקים וכו ממקום למקום.

בכל יום הגיעה אמא אחרת להיות עם הילדים.

היה מדובר בסהכ ב 4 תינוקות, אף אחת לא שילמה על זה, ככה שאיכשהו כולן הרוויחו וכולן גם הפסידו יום עבודה.

משחקים כל אמא דאגה להביא, אוכל כנל.

אני דווקא אהבתי את הרעיון.

היה להן גם מאין הסכם כזה שאפשר לעבוד במקביל (לאלה שיכולות להעלות עמדה מהבית), היו גם שיתופי פעולה ביניהן, אם לאחת יש שבוע עמוס אז תביא יומיים בשבוע שלאחר מכן.

זה פשוט הסתדר להן איכשהו.

מפיטורין עד שנה

אבל זה לא יעזור לך אם זה יהיה באווירה לא טובה מול הבוסים...

מי אמור לאשר?

בעיקרון מותר לצאת לחלת לאחר חופשת לידה עד רבע מהזמן של תקופת העסקה

ולא יותר משנה

וחייבים לקבל אותך לעבודה בחזרה אחכ

בכל מקרה בעיני זה לא משנה אם זה חייב להיות באישור המעסיק או לא

כי החוק לא מגן על השם הטוב שלך....

ואם זה נכפה על המעסיק - בסוף זה יתגלגל אליך בחזרה...

חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה

הלוואי ויהיה לי אומץ לבקש את זה בכלל (אני אמורה לחזור לחודשיים וחצי בערך עד סוף השנה. ולא בטוחה שאמצא סידור לקטן).

לק"י

ואני לא מהמעיזים לבקש כל דבר🙊

(למרות שבפועל הכי הגיוני להעלות את זה, ולראות אם זה מסתדר. כי יש לי מחליפה, מה שלא מובן מאליו, אבל יש עוד מורות שצריכות ללדת, והגיוני שבונים עליה שתחליף מישהי אחרת....

הייתי רוצה לפחות להוריד חלק מהמשרה עד לשנה הבאה).

(וגם כלכלית זה יהיה קצת כבד, אבל כנראה שנסתדר).

וסליחה פותחת שניצלשתי קצת לפריקה משלי.

אני ממש מבינה אותך❤️

אם אני ארצה להוסיף מעל למשרה, בטוח יתנו לי גם את זה בשמחה.

אבל חשוב לדעת. תודה!!

אלא להודיע על כך שאת לא חוזרת מיד

ומאריכה חופשת לידה

זה סופר מובן ומקובל ומתבקש אפילו

גם אם להם זה לא נוח

התכוונת לזה?

מאריכה סה"כ 7 חודשים, חוזרת לחודש ומורידה משרה.

ככה אסתדר עם סידור לתינוקי.

אין מסגרות בגיל הזה.

המנהל לא כ"כ שמח מהרעיון אבל הבין לגמרי את עניין המסגרות וכמו שאמרת - אין מורים חח אז לא דואגת משנה הבאה

נורא לא נעים

כי גם ככה קבלו אותי בהריון

והיו סופר נחמדים איתי.

גם כלכלית מורכב לי להאריך...

אם תאריכי לחצי שנה? ואז אולי בזמן הזה תבוא הישועה?
אני בשלב כמוך עזבתי את העבודה והייתי עם הילד בבית. לא היה שום ברירה אחרת.
הם היו השנים היפות בחיי אגב כי אחר כך שוב ילדתי ושוב הייתי עם הקטן החדש, פתר לי הרבה בעיות טכניות להיות איתם בבית.

לא נראה שיש לך אופציה אחרת

אבל שלי לא הייתה מטפלת בישוב לקחתי את הקטנה לעיר בה אני עובדת ושמתי אצל מטפלת שם

זה היה לא אידאלי בכלל, אבל זה היה הפתרון היחיד שמצאתי.

המטפלת הייתה מדהימה, פשוט הדרך הייתה סיוט

ולא בימים קבועים.

אבל נניח שאתאמץ מאד לקבוע ימי עבודה לפי ערים, אני לא אשים את הבת שלי כל יום במקום אחר. לא סביר בעיני..

אגב בדקתי בנתיים בשכונה הסמוכה וגם שם אין מטפלות.

זה אמצע שנה, איך כולן מסתדרות בדרך כלל??

מוניות למסגרת רחוקה יותר

אם העבודה טובה לך ומכניסה, לדעתי כדאי לספוג

מצב המסגרות לגיל הרך על הפנים והמחירים בשמיים. לדעתי שווה את ההוצאה כדי לשמור על מקום העבודה

זה מה שאנחנו בע"ה מתכננים (מסיימת חופשת לידה במאי)

יש נשים שאין להן בעיה להיות מטפלות אבל בבית שלהן זה לא אופציה.

תתגבשו 3-4 נשים (אפשר גם רק את אבל אז זה יקר יותר) ותעשו את זה בבית אחד. 

לא מדברת מניסיון כי אני באותו מצב

אבל אם הילדים גדולים אז אולי להעזר בהם

ילד אחד כלים, ילד שני ממיין כביסה

ובכללי להתעקש איתם על להקפיד על הסדר

כמה זמן את אחרי לידה?

ומה הסטנדרטים שלך?

שלי היו כמה ילדים הגדולים כבר לא היו קטנים מאוד ויכלו לעזור במשימות.

בעיני גם ילד קטן יכול לאסוף צעצועים מהרצפה, וילד קצת יותר גדול יכול לפנות כביסה למקום...

ואם יש אפשרות כלכלית, אולי לשקול לקנות עזרה של נערה לקפל כביסה או להדיח כלים...

אם פחות מחודש וחצי - אז אל תצפי לסדר וניקיון. מדי פעם תבקשי מבעלך שיאפס את הבית ככל יכולתו, אבל מעבר לזה תרפי.

בכל אופן, בזמני שגרה אני משתדלת להקפיד על שעת סדר יומית, ובמשך היום עושה כביסות ובישולים (קצת. אני לא חזקה בבישולים, אז משאירה לילדים שאוהבים את זה).

אבל גם בזמנים רגילים קורה לפעמים שאני עייפה מדי ואז מסדרת חלקית או משאירה את הבית כמו שהוא...

אני 5 חודשים אחרי לידה

הציפיות לא גבוהות, רק שהבית יהיה נעים שיכנסו אליו.. (אין לי בעיה עם כמה כלים בכיור, אבל כמות שאפשר להשלט עליה בערב ולא שחצי ממנה ישאר למחר בשביל לצבור מחר עוד כמות מטורפת..)

הילדים יחסית קטנים

מסדרים את המשחקים שלהם

עוזרים לי להכניס את הבגדים למכונה

אבל לתלות, להעביר למייבש (גבוה להם), לקפל כביסה - זה לא רלוונטי להם

לבשל, לשטוף כלים- גם לא. לחתוך ירקות הם כן עוזרים לי, אבל דורש הרבה סבלנות או הערכות מראש כי זה קצב אחר..

שואב שוטף הם לא מצליחים להעביר

ונשאר לי גם הפינישים הקטנים שאני לא מצליחה להנחיל להם- לאסוף את הבגדים לסל כביסה, לסדר מיטה בבוקר, לתלות תיק ומעיל במקום..

עזרה בתשלום לא רלוונטי. ניסיתי והיה לא מוצלח.

את השאר מציעה לעשות איתם בהתחלה בשיתוף פעולה - תביא את התיק/ המעיל ואת תולה, עד שיתרגלו. כנל איסוף כביסה.תעשי מבצע איסוף עם שירים (משותף שאת גם איתם) או תחרות איסוף פריטים לכביסה

התלייה נגישה להם אגב?

אני פשוט מניחה את התיקים בסלון במהלך השבוע בפינה ייעודית כי אין לי כח להתעסק בזה. מעילים מניחה מעל וזהו

זה בית של ילדים,לא מוזיאון

זה הצלה,

מוריד את הערימות בכיור לרבע!

לצורך העניין, אצלי -

כל יום מפעילה מכונה אחת+תולה+מקפלת

מטאטא בכל הבית

ניקיון שירותים

שיש וכיור נקי

לרוקן את הפח

ועוד משהו אחד שמשתנה כל יום לפי הצורך (סדר במגירה מסוימת/החלפת מצעים/סידור ארונות)

כשאת רק שומרת על הקיים זה יותר קל מלעשות כל יום מלא פרויקטים.

איזור דרום

אפשר גם מרכז

קופח מכבי

תודה רבה 🙏 

בבלינסון

הייתי אצלם והייתי מרוצה

אצלי שללו (אחרי שרופא לא המטולוג אמר שכן יש לי משהו)

מי אבחן אותך עם קריות גבולית? 

ביקשתי מהרופא שלי (פרטי) לעשות בדיקות קרישיות

הערך יצא גבולי וביקש בכל זאת שאקח נוגדי קרישה והגדיר אותי עם קרישיות בעצם.

והרופא נשים שהיה לי בהריון הקודם אמר שלדעתו בכלל אין כלום אבל אם כבר אני לוקחת אז בא נמשיך

כאילו אין לזה השלכות של זריקות כסף אי נעימות וכו 🙄

כי באמת יכול להיות שאין בכלל סיבה לקחת תרופות.

הפלות נותנים כל מיני נוגדי קרישה

אני הגעתי למסקנה שזה לא נכון ההנחיה הזאת באופן כללי. הלכתי להמטולוג שנתן בדיקות יותר מקיפות ואמר שאין צורך בתרופות. ובאמת התברר שההפלות לא היו קשורות בכלל לקרישה.

מקווה שלא עברת הפלות, אז בכלל נשמע תמוהה ההנחיה של הרופא. מצד שני הוא אבחן עם קרשיות גבולית. מצד שלישי הוא לא המטולוג כך שלא יודעת כמה לסמוך על ההנחיה שלו אז בוודאי שכדאי לברר את זה לעומק אחת ולתמיד. 

לא לרופא נשים

3 המטולוגים שונים אמרו שרופאי נשים מחלקים מדללים כמו סוכריות

ואם יש לך המטולוג שמומחה להריוניות- הכי טוב

(קלישהוא כזה)

יש לו תורים זמינים יחסית